בשבועות האחרונים הולכת ומתפתחת תנועת מחאה יוצאת דופן בצרפת בשם 'האפודים הצהובים', די ברור מדוע. בשבתות האחרונות התקיימו בפריז הפגנות אלימות שזכו לסיקור עיתונאי ברחבי העולם. אולם מרבית ההפגנות מתרחשות דווקא מחוץ לפריז וללא אלימות, ומתמקדות בביקורת כנגד המדיניות הכלכלית-חברתית של הנשיא מקרון. מה שהיה הגורם הראשוני לפרוץ המחאה – העלאת המע"מ על הדלק, התרחב לעוד שורה ארוכה ומבוזרת של דרישות להטלת מס גבוה יותר על ההון, השקעה ציבורית רחבה יותר בדיור וסוף לקיצוצים התקציביים.

בשבת האחרונה, למשל, השתתפו 36,000 בני אדם בהפגנות נגד ממשלת מקרון. מדובר בתנועת מחאה שקשה לזהות בה בשלב זה גרעין קשה והנהגה, והיא מורכבת ממספר גדול של קבוצות ומהשתתפות ספונטנית של יחידים. איגודי העובדים שהצטרפו רק בשבת האחרונה להפגנות, אינם מנהיגים את ההתרחשות, המובלות על ידי קבוצה של ארגונים עצמאיים שקמו בשבועות האחרונים, ארגונים ש עדיין לא ברור עד כמה הם שולטים על המתרחש.

החולשה והכח: למחאה אין הנהגה מסודרת

בשלב זה למחאה אין עדיין דרישות קונקרטיות, ומדובר במגוון רחב של דרישות להרחבה תקציבית והשקעה בעניים ביותר. אמנם בשבוע האחרון החלה להתארגן קבוצה שטוענת לייצג קבוצות שונות של 'האפודים צהובים' ברחבי המדינה, ואף הגישה למספר חברי פרלמנט רשימה של ארבעים דרישות, ביניהן השקעה בדיור ציבורי, ביטול המס על הדלק והחזרת המס על ההון.

מפגין מתנועת "האפודים הצהובים" בשאנז אליזה בפריז (צילום: AP Photo/Kamil Zihnioglu).

בשבת האחרונה התקיים שיתוף הפעולה הראשון בין האיגודים לאנשי האפודים הצהובים. אנשי איגוד ה-CGT הצטרפו להפגנות הלא אלימות שהתקיימו ברחבי המדינה, "יש צורך דחוף לענות על הצרכים הכלכליים והחברתיים", נכתב בהצרה של הארגון בה הודיע שיצטרף למחאות.

Ils n'ont décidément pas envie de comprendre que les Français ne veulent pas abandonner leur organisation sociale en échange d'une privatisation des services publics qui offre beaucoup moins pour beaucoup plus cher.
Il va falloir enfoncer le clou #Samedi8Décembre #JusticeFiscale https://t.co/YSqPj9Siz4

— Journet (@Saufalivus) December 3, 2018

כרגע עוד לא ברור אם איגודי העובדים יצליחו לתפוס עמדת פיקוד על המחאות, ונכון להיום לא נראה שההפגנות נמצאות בדרך לרגיעה. "הם לא מוכנים להבין שהעם הצרפתי לא יוותר על הארגונים החברתיים שלו" כתב משתמש טוויטר מוביל בקרב האפודים הצהובים. "אנחנו לא מוכנים להפרטות שיהפכו את השירותים שלנו לגרועים יותר ויקרים יותר. נצטרך להמשיך ולהסביר להם את זה".

מה הוביל לזה – המדיניות של מקרון, מס פחמן

ההפגנות האחרונות בצרפת הן התפרצות של מתח שקיים כבר תקופה ארוכה מול ממשלת מקרון. מה שהצית את המחאה לפני מספר שבועות הייתה החלטה להעלות את המס על הדלק, בטענה שמדובר במהלך שמטרתו להפחית את שריפת הדלק הפחמני בצרפת. על פי תכניתה של הממשלה, הרווחים מהמס יופנו לטובת השקעות ממשלתיות בפיתוח אנרגיה מתחדשת, וכך תסייע לצרפת לעמוד בהתחייבויותיה במסגרת הסכם פריז משנת 2016.

אלא שאת המחיר של מס עקיף גבוה יותר על הדלק משלמים דווקא העניים. צרפת עוד סובלת מהשלכותיו של המשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008, ורבים בקרב מעמדות הביניים והעניים סובלי מירידות שכר, פיטורים וירידה משמעותית בכוח הקנייה. מחירי הדלק בצרפת נמצאים גם ככה בעלייה, כשבשנה האחרונה בלבד עלה מחיר הסולר ב-23% והבנזין ב-14%. בשנים האחרונות העלייה במחירי הדיור במרכזי הערים דחקה את העניים רחוק יותר ויותר אל הפרברים. העבודה, כמובן, נשארת במרכז העיר, מה שדורש נסיעות ארוכות יותר ויותר כדי להגיע לעבודה. משמעותו של מס דלק הוא התייקרות הנסיעה – שבמקרים רבים לא נכללת בשכר העבודה.

המס על הדלק הוא במידה רבה "הקש ששבר את גב הגמל" מבחינת העניים ביותר בצרפת. מקרון, שהודבק אליו השם "נשיא העשירים", מקדם בשנה וחצי האחרונות רצף של מהלכים שמיטיבים באופן ברור עם העשירים ביותר בצרפת – ובכך מחריף את אי השוויון הגובר. כך לדוגמא, אחד המהלכים הראשונים שקידם מקרון היה ביטול "מס הסולידריות" (ISF), שהיה למעשה מס על ההון. על פי הערכות הממשלה מדובר ב-14 מיליארד יורו נוספים שילכו לידיהם של העשירים ביותר בצרפת השנה בלבד.

מפגינים בכניסה לכביש הראשי ליד ליון, צרפת (צילום: AP Photo/Laurent Cipriani).

לעומת זאת, מקרון ביצע קיצוצים משמעותיים במימון ממשלתי לפרויקטים של דיור ציבורי, הטיל מסים נוספים על הפנסיות הממשלתיות, ביטל את הצמדת הפנסיות למדד המחירים וניהל מספר מאבקים מתוקשרים עם ארגוני העובדים. לכן נתפש מקרון כמי שמשרת את האינטרסים של האליטה הצרפתית על חשבון מרבית הציבור. חלק מהמפגינים טוענים בכלל שהמס האחרון נועד לכסות על הגירעון שנפער בתקציב המדינה בעקבות הקלות המס על ההון, ואין להם קשר להשקעות באנרגיה מתחדשת. המפגינים דורשים "שינוי כיוון" במדיניות הכלכלית, ואחד הצייצנים מהאפודים הצהובים צייץ היום ש"הנשיא מקרון יוכל לכבות את אש המחאה רק כשישנה את המדיניות התקציבית למדיניות הוגנת!".

מי שנפגע באופן הרחב ביותר מהמדיניות של מקרון הם אנשי מעמד "העובדים הפגיעים" (le travail précaire), מעמד שהולך וגדל בצרפת בעשורים האחרונים, בדומה למדינות נוספות באירופה. מדובר במעמד עובדים בשכר נמוך, לעתים קרובות במקומות עבודה לא סדירים וללא ביטחון תעסוקתי. התופעה הלכה וגדלה בעשורים האחרונים ככל שהוקל הפיקוח על חוקי העבודה, והרשויות בצרפת החלו לאפשר חוזים בלתי קבועים ובתנאים ירודים, בדרך כלל בענפי השירותים. עובדים אלו נוטים שלא להיות מיוצגים בארגוני העובדים, ולא זוכים להגנה מצידם, והם סובלים פעמים רבות מיחס משפיל ומתנאי עבודה ירודים מאד.

מרביתם של מפגיני 'האפודים הצהובים' מגיעים ממעמד זה, שלא מיוצג על ידי ארגוני העובדים. ככלל, לאנשים אלו אין ייצוג מול מעסיקיהם והם משוללי כוח פוליטי.

חולשת האיגודים ותנועה חדשה

אחת הסיבות לחוסר האונים של הרשויות הצרפתיות בהשתלטות על ההפגנות היא העובדה שאין גרעין קשה או הנהגה מסודרת לאפודים הצהובים. קשה לומר שמדובר בתנועה, במובן הרגיל של המילה. לאיגודים המקצועיים בצרפת לקחו כמעט שלושה שבועות להגיב. בהתחלה נמנעו מהזדהות והשתתפות בהפגנות, ורק בשבת האחרונה הצטרפו.

האיגודים חוששים מהזדהות עם ההפגנות האלימות, ומהזדהות עם הדימוי הימני-לאומני שדבק בחלק מהמפגינים. איגודי העובדים הצרפתיים מתמודדים עם ירידה משמעותית בכוחם ההיסטורי בעשורים האחרונים. היום, האיגודים עסוקים בדרך כלל בניסיון להדוף את הקיצוצים והנסיגה בחוקי העבודה, ואת מרבית כוחם הם נאלצים להשקיע במו"מ זהיר ונקודתי עם הממשלה על נושאים צרים יחסית. הירידה בכוחם מתבטאת גם בצמצום מספר החברים, ולכן צמצום במספר העובדים אותם הם מייצגים. כך, גדלים מספרי העובדים שלא מיוצגים כלל מול מעסיקיהם, וסובלים ממציאות חיים קשה ביותר.

חוסר ייצוג פוליטי וחוסר בכוח פעולה יוצרים תמריץ להתנהגות אלימה, מהסוג שמתרחשת לאחרונה בפריז. לכן, בחלקים מהשמאל הצרפתי קוראים לאיגודים לקחת חלק פעיל בהנהגת המחאה. כך, מכוני המחקר השמאליים "קופרניק" ואטאק" קראו לאחרונה לאיגודים הצרפתיים לאמץ את המחאה ולנתב אותה לדרישות קונקרטיות להרחבה תקציבית והחזרת המס על ההון.