מאות נשים השתתפו היום (שלישי) בעצרת המחאה בכיכר ספרא הסמוכה לעיריית ירושלים, כנגד אלימות כלפי נשים. אחת מתוך עשרות מוקדי הפגנה ושביתה שהתקיימו היום, במחאה על אוזלת ידה של הממשלה בטיפול בסוגיה.
שני אירועים מרכזיים עוררו את גל המחאה ששטף הבוקר את ישראל. הראשון הוא רציחתן של הנערות יארה איוב (16) וסילבנה צגאווי (13), בשבוע האחרון. השני, הוא הגילוי כי לא הועבר התקציב ליישום התכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים, העומד על סך כולל של 250 מיליון שקלים. זאת, כשנה וחצי לאחר שהתכנית אושרה על ידי הממשלה.
שני הדברים יחד, עוררו מחאה רחבת היקף, ספונטנית, ארצית, ובעצמה שטרם נראתה סביב נושא האלימות המגדרית. שביתת נשים לדוגמה, אינה אקט בו נעשה שימוש בעבר במאבק נגד אלימות כלפיי נשים. גם התגייסות רחבה כל כך, בו-זמנית בעשרות ערים וישובים, כאשר בכל מקום קמו קבוצות וואטסאפ שיצאו לפעילויות שוטפות במהלך כל השבוע האחרון – גם זה טרם נראה עד עתה.
"אנחנו מבדילות את רצח הנשים מרצח הגברים לא כי הוא עצוב יותר, אלא כי אסור לנתק אותו מהמציאות בו אנו חיות. הסיבה להירצחה של אישה היא היותה אישה", אמרה שושן ובר, ממקימות ארגון 'לוט"ם – היחידה ללוחמה בטרור מגדרי', בפתח נאומה.
ובר אמרה כי "המונח טרור מגדרי נוטה לעורר סלידה וזלזול – 'זה טרור?' אנחנו רגילים שטרור זה אוטובוסים מתפוצצים. טרור כיום הוא מונח ששמור לתחום לאומני בלבד. אבל אישה שנרצחת כל שבועיים – זה לא טרור? נשים וילדים שחיים בפחד בבתיהם – זה לא טרור? בעשור האחרון שכלל את אינתיפאדת הסכינים נרצחו בפעולות איבה כ-18 אנשים בשנה בממוצע. תוכניות פעולה לאומיות הוקמו על מנת לטפל בכך. 20 נשים נרצחות מדי שנה על ידי גבר בחייהן. איזה דברים ננקטו מול זה? איך זה ייתכן שלמרות שרצח נשים היא תופעה כל כך נרחבת, עדיין תמיד יהיה משהו בהול יותר להתייחס אליו? למה תמיד אנו נדחקות לשוליים?".
ובר התייחסה בנאומה לרקע להקמת ארגון לוט"ם, שהתפרסם בפעולותיו הפרובוקטיביות במחאה. "הקמנו את לוט"ם מתוך התחושה הבלתי נסבלת שאלימות כלפי נשים הפכה לדבר שבשגרה. לידיעה בעמוד האחרון בעיתון. התרגלנו. ותוך כדי שהתרגלנו גם התחלנו להאמין שאין מה לעשות" הסבירה, "כשאני הפסקתי לעצום עיניים, קלטתי שלכל אישה יש שם, פנים, סיפור חיים שלם. פתאום גיליתי ש-50% מהנשים התלוננו לפני על אלימות – והרצח שלהן יכול היה להימנע.
בהמשך, התייחסה ובר לנסיבות שהוביל להתלקחות המחאה הנוכחית. "ב-2017 היה גל מחאות כנגד רצח נשים. אושרה תוכנית לאומית למיגור התופעה. היא לא תוקצבה – ולכן לא יצאה לפועל" אמרה, "לכן השנה, ב-2018, אחרי גל רציחות נוסף, מחינו שוב. התוכנית אושרה – שוב, ללא תקציבים. אין ערך לתוכנית לא מתוקצבת. עברו שבועיים, התקציבים טרם אושרו. בזמן הזה, נרצחו ארבע נשים. בכל זמן שאנחנו פה והכסף לא מועבר לתוכנית, אישה ברחבי הארץ חווה אלימות".
בסיכום דבריה, אמרה כי "חברה בה 20 נשים נרצחות בשנה היא חברה שמתאפיינת באלימות קשה כלפיי נשים, נקודה. מקרי הרצח הם מקרי קיצון. נסו לתאר לכם כמה אלימות רחבה יותר מתרחשת במדחנה בה יש 20 מקרי קצה בשנה שמגיעים לכדי רצח. הירקבות פנימית של החברה ושל מי שאמור להוביל אותה. אנחנו צריכות לצאת למלחמה על החיים של האחיות שלנו, ואנחנו צריכות לעשות את זה עכשיו".
בעצרת נאמה גם עדינה בר שלום, כלת פרס ישראל, שאמרה כי "אלימות נגד נשים היא פיגוע. היא פיגוע חברתי שאסור לעבור עליו לסדר היום. צריך להקצות לו את כל המשאבים, וצריכה להיות מודעות. היו פגיעות מיניות בנשים, ושינינו את התמונה הזאת. אף אחד לא עזר לנו. הדברים השתנו והיום כל אחד יודע שאין לו זכות לגעת בנו".
"אנחנו אומרים לא לרצח הנשים. די לרצח" הוסיפה, "לא יהיו עוד נשים שיפגעו. אנחנו לא מסכימות לזה. אני רוצה לברך את ראש עיריית ירושלים שהגיע מיד כשנכנס לתפקיד. הטיפול צריך להיות מערכתי. לא טיפול מקומי. האלימות היא נחלתן של כל נשות ישראל – יהודיות ושאינן יהודיות. חוצה את כל הגבולות. אין אישה שמרגישה ביטחון אם לא נעמוד לצדה".
ראש עיריית ירושלים, הנכנס משה ליאון, נשא גם הוא דברים, ואמר כי "האירוע הראשון שאני משתתף פה כראש העיר הוא עצרת נגד אלימות כלפי נשים. זה לא במקרה. השנה עדיין לא הסתיימה, וכבר נרצחו 24 נשים. כל שבועיים רצח. שוב ושוב אנחנו שומעים על הטרגדיות המזוויעות האלה, ואסור לנו להישאר אדישים. אלה מספרים בלתי נתפסים, שאסור לאף מדינה להשלים עמם, בטח לא למדינה מפותחת וחברה נאורה וערכית כמו מדינת ישראל. אנו מצווים 'לא תעמוד על דם רעך'. אסור לנו בשום פנים ואופן להרשות לעצמנו רצח סיטונאי כזה".
ליאון התחייב לפעול להגברת ביטחונן של נשים בעיר. "אסור לנו להפקיר אזרחיות, מכל מגזר שהוא, לאלימות הזאת. לנו תפקיד מרכזי במערכה נגד האלימות הזאת. אני וכלל עובדי העירייה, מחויבים להירתם למשימה זו בכל הכלים העומדים לרשותנו" אמר, "כראש העיר אני מתחייב לא להרפות מעניין זה. נשקיע תקציבים במודעות ובהסברה. נרתום את מערכת החינוך. נכנס את צוותי המקצוע הרלוונטיים בעירייה כדי לעשות הכל כדי למנוע את שפיכת הדם הזאת, על מנת שבסופו של יום האלימות הזאת תפסיק. חלילה לנו אם יתברר שתושבת ירושלים חס וחלילה נרצחה, אחרי שצוותי העירייה כשלו מלהושיט לה עזרה. אני קורא מכאן גם לשאר מנהיגי הציבור ולשאר ראשי הערים האחרות להצטרף אלי למערכה החשובה הזאת. לא נשלים עם זה. נפעל נגש זה בכל הכלים העמודים לרשותנו".
בתחילת היום, השתתפו כמאה נשים בהפגנה בכניסה לעיר ירושלים. המפגינות חסמו את כביש הכניסה לעיר למשך 45 דקות, וקיימו מיצג מחאה בו מספר מפגינות נשכבו על הכביש כשהן מכוסות בצבע אדום המדמה דם, ואוחזות במודעות האבל הנושאות את שמות 24 הנשים שנרצחו השנה. המפגינות קראו קריאות כנגד שרי הממשלה שאינם פועלים מספיק לתפיסתן כדי להיאבק בתופעת רצח הנשים: "גלעד ארדן אתה נרדם וזה עולה לנו בדם", "יש את מי להאשים – די לרצח של נשים". ההפגנה הסתיימה בהקראת שמותיהן ופרטיהן של 24 הנשים שנרצחו השנה.
