זו שעתה היפה של הפרופגנדה. שעתה של הרהבתנות, השחצנות וההיבריס. התמונות של איש החיזבאללה מביט למצלמה הנסתרת ונס על נפשו במנהרה לא שונות במהות מהמופע האור-קולי של ראש הממשלה נתניהו מסיר את הווילונות השחורים מעל צילומי הקלסרים שנגנבו על ידי המוסד בעומק איראן.

הזרוע הארוכה של קהיליית המודיעין וכוחותיה המיוחדים הייתה תמיד רחוקה מהעין, היא פרנסה שנים סיפורים שהשתיקה יפה להם. היום, בעל כורחה, היא מפרנסת את הפוליטיקאים. היא שם בשביל מסיבת העיתונאים, בשביל הספין, הניפוח וההאדרה העצמית. במערכת הביטחון יש מי שמרוצה מקדמת הבמה, מהליטופים בגב גם כשמדובר בחפירה הנדסית בשטח ישראל ולא בשחרור בני ערובה באפריקה – אבל יש גם מי שמתמרמר כהוגן. הרי בסופו של כל היבריס, אתם יודעים, מגיעה התבוסה.

הכנות טרום היציאה למבצע "מגן צפוני" לחשיפה ונטרול של מנהרות טרור התקפיות של חיזבאללה (דובר צה"ל)

"צה"ל פתח הלילה במבצע 'מגן צפוני' לחשיפה ולנטרול של מנהרות טרור התקפיות של חיזבאללה", מסר דובר צה"ל בבוקר של יום שלישי. לנו העיתונאים לקח דקות ארוכות להבין שאין פה "יציאה למבצע", למרות הרטוריקה המוגזמת והשם הפומפוזי שהודבק למה שלכל היותר ניתן לכנות "פעילות" שכל כולה מתבצעת בשטח ישראל. ההתגייסות של חלק מכלי התקשורת לטובת רוח המלחמה שלא באמת נשבה, יחד עם התמונות, הסרטונים והעיבודים הגרפיים שלא הפסיקו להגיע ממערך הדוברות המשומן של צה"ל, סייעו כנראה למי שרק יומיים קודם ספג המלצת משטרה על הגשת כתב אישום חמור באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. גם אם נותנים את הקרדיט לכך שחשיפת המנהרות בעיתוי הנוכחי הייתה מקרית בלבד (שרים בקבינט דווקא רמזו השבוע שהעיתוי מריח רע), הרי שהניפוח והניצול של האקט המבצעי היה כל כולו ממניעים פוליטיים.

בזמן שהקהל הישראלי, בדגש על "הבייס" הפוליטי של נתניהו, אמור לחוש התרוממות מוראלית מסוימת, בצד השני של גדר המערכת צפויים לראות בפסטיבל הנוכחי דווקא סימן לחולשה. הנה, פעם נוספת בחרה ממשלת ישראל לספוג מטחים של מאות רקטות על ישובי הדרום תוך רפיסות מוחלטת מול החמאס, וכדי לאזן קצת את תחושת התבוסתנות היא יצאה ל"מבצע" שכולל כמה כלי חפירה הנדסיים ומצלמות מדליקות. פעם נוספת חיזבאללה ושאר הארגונים למדו שבמציאות הנוכחית ישראל החזקה כבר לא בצד המרתיע, היא דווקא בצד המורתע.

הגמישות של בנט

במבט ראשון, התגובה החריפה של יו"ר הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט כנגד הניסיון של נתניהו להכפיש את אשתו באמצעות אתר החדשות וואלה! (כפי שנחשף בחדשות 2), נראתה אמיצה, אותנטית, כנה מאוד. בנט תקף את נתניהו ("מעשה נבזי ופחדני"), והתייצב לצד אשתו בצורה ראויה ומשכנעת. במבט שני, קשה שלא להשתחרר מתחושת הצביעות. רגע אחד הוא מצייר את ראש הממשלה כאדם הנכלולי ביותר עלי תבל, ורגע אחרי הוא ממשיך לשמש שר החינוך שלו, שותפו הבכיר לקואליציה.

רה"מ בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט (צילום: אמיל סלמן פלאש 90)

הגמישות הוירטואוזית של בנט כמי שרוצה להיות עם ולהרגיש בלי, מדהימה כל פעם מחדש. הוא נואם במליאת הכנסת על כך שסופסוף יש ממשלת ימין אמיתית, ואז מתראיין בטלוויזיה ומצהיר שמדובר בממשלת שמאל בתחפושת. הוא שולח את אנשיו לספר לכל העולם שאם לא יקבל את תיק הביטחון הוא יתפטר לאור ההפקרות הביטחונית שמוביל ראש הממשלה נתניהו, ולמחרת בבוקר מצהיר אמונים לשר הביטחון נתניהו. למי אנחנו אמורים להאמין? לנפתלי הבן זוג של גילת, או לבנט הבן זוג של נתניהו?

הכל דיבורים

לפני שהחליטה להתמודד בבחירות להסתדרות, נהגה ח"כ שלי יחימוביץ' לספר שההתלבטות שלה נובעת מהחשש שמא הקמפיין שתוביל ישרת את מי שמבקשים בשגרה לפגוע בארגון ובעבודה המאורגנת בכלל. אצילי, לא? חלפו הימים, יחימוביץ' נכנסה רשמית למרוץ ועשתה בדיוק את מה שלכאורה חששה מפניו: הפכה לקטר שמוביל את רכבת ההכפשות. הקמפיין ההוא חלף מזמן, הוא שירת אותה יפה למרות התבוסה המפוארת שנחלה, החזיר אותה לקדמת הבמה הפוליטית ולפחות עד להתרסקותו של אבי גבאי בסקרים, היה נדמה שהיא שוב גבוה על הגלגל.

שלי יחימוביץ׳. צילום: פלאש 90 / אייזק הררי

השבוע יחימוביץ' המשיכה בקו התוקפני, כשהיא נאחזת בסוגיה מורכבת ובבסיס של רציונאל ענייני: ההסכם בין ההסתדרות לקבלנים, שמאפשר הטלת קנסות גם על פועלים שהפרו את כללי הבטיחות. צריך לומר ביושר: סנקציה כספית על עובד היא צעד שנוי במחלוקת שדיני העבודה בישראל כבר נתנו עליה את הדעת. לרוב, הסנקציה תתאפשר רק במקום בו קיים הסכם קיבוצי (בו העובדים אמורים להיות חזקים יותר לכאורה) ובכפוף לסבירות ומידתיות. מנגד, כל מעסיק מכיר את הסיטואציה שלפעמים מגיעה כדי אבסורד, במסגרתה ישנן שתי אפשרויות בלבד לנהוג עם עובד סורר: לפטר אותו כליל או להותיר אותו עם אזהרה בלבד. כל עוד אין סעיף מפורש במסגרת הסכם קיבוצי, לא ניתן להשעות את העובד ובכך אין שום אמצעי ענישה שמספק "מדרגה אמצעית". משהו שלפחות בחלק מהמקרים, יהיה לטובת העובד לא פחות מטובת המעסיק.

יכל להיות שבמבחן התוצאה ההסכם שמאפשר הטלת קנסות על פועלי בניין ייצרב ככישלון. לחילופין, ייתכן כי הדבר יתברר כצעד נוסף, בתוך מכלול של צעדים עליהם סוכם לאחרונה, שיביאו להפחתה דרמטית במספר ההרוגים בענף הכל כך מופקר הזה. דבר אחד בטוח: יחימוביץ' לא פועלת רק מדאגה עמוקה לפועלים, אלא גם ואולי בעיקר מהרצון להתנגח ולהביך את הארגון שרק לפני זמן מה ביקשה לעמוד בראשו. יחימוביץ' הייתה יכולה כמובן להוביל את האופוזיציה בהסתדרות ולשנות "מבפנים", אבל היא העדיפה לברוח אל המקום בו היא תמיד הייתה מספר אחת: הכל דיבורים.