בילקיס עבדול-קאדיר נולדה וגדלה בעיירה הקטנה, ספרינגפילד שבמסצ'וסטס וסיפור חייה כואב ועוצמתי, ולפעמים נראה בלתי הגיוני שהתרחש בחברה המערבית הנאורה כביכול, בה אנו חיים כיום.

מגיל צעיר חלמה עבדול קאדיר בת ה-28, להיות שחקנית כדורסל מקצוענית. היא הילדה הקטנה ביותר משמונה אחים ואחיות, כל אחיה ואחיותיה שיחקו כדורסל ובליקיס הקטנה החלה להתרוצץ ברחבי השכונה אחרי אחיה הגדולים אוחזת בכדור הכתום כבר מגיל בגיל 4. היא הביטה בגאווה באחיה הגדול יוסוף ששיחק כדורסל בליגת המכללות השנייה והגיע פעמיים לגמר טורניר NCAA 2 וחלמה להיות טובה לפחות כמוהו. בגיל 11 היא התחזקה באמונתה המוסלמית והחלה ללבוש על ראשה את הלבוש הנשי המוסלמי המסורתי חיג'אב.

בסרט קצר שנעשה על סיפור חייה הייחודי "Life Without Basketball" היא מספרת על השינוי הגדול שהתרחש בחייה כאשר בחרה להתחזק באמונתה הדתית בהיותה נערה צעירה. "זה קשה להיות נערה מוסלמית בארה"ב. זה דורש כוחות לצאת החוצה ולהיראות אחרת מכל השאר. אנשים מסתכלים עליך אחרת. כאשר הם רואים אישה מוסלמית, יש להם את הסטריאוטיפ שהן נשים כנועות, לא אמורות לעשות דברים מסוימים וכאשר אני התחלתי ללבוש את זה (חג'יאב) הרגשתי שאני לא יכולה להיות שוב עצמי. הייתי חייבת למצוא דרך". הדרך שמצאה עבדול-קאדיר הייתה משחק הכדורסל, אליו התמסרה באופן מוחלט.

במהלך חטיבת הביניים היא הצטרפה לקבוצת הכדורסל של הבית ספר והחלה להצטיין באופן מידי. במהלך התיכון היא הפכה לשחקנית הכדורסל שקלעה הכי הרבה נקודות בין גברים ונשים במהלך קריירת התיכונים במדינת מסצ'וסטס. את עונתה האחרונה בתיכון היא סיימה עם ממוצע נקודות אדיר של 42 נקודות למשחק.

לאחר ששברה את שיא הנקודות לקריירת תיכונים בעקבות יכולותיה הגבוהות, היא זכתה לכבוד גדול כאשר הייתה מועמדת לנבחרת ה-All-American – נבחרת השחקניות הטובה ביותר בתיכונים בכל ארה"ב. באופן טבעי השלב הבא עבור עבדול-קאדיר היה להצטרף לליגת המכללות הבכירה למכללת ממפיס. עם הצטרפותה לליגה בשנת 2010 היא הפכה לשחקנית הכדורסל הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב, שעולה למשחקים כאשר היא לובשת חיג'אב.

מיד עם סיום העונה השלישית שלה בממפיס, היא הוזמנה למחנה האימונים השנתי הגדול של שחקניות אמריקאיות צעירות שמנסות להשיג חוזים בקבוצות כדורסל באירופה. הרכזת המצטיינת היתה מלאת תקווה ושמחה שזכתה לקבל את ההזמנה היוקרתיות והייתה מלאת תקווה כי תצליח להרשים את אנשי המקצוע שבאים לראות את השחקניות הצעירות הטובות בארה"ב, בדרך לחוזה בליגות הכדורסל האיכותיות בעולם. עבדול קאדיר הייתה על גג העולם והרגישה שהיא מגשימה את חלומה בדרך להפוך לשחקנית כדורסל מקצוענית. אך חלומה נקטע לפני שעלתה לראשונה על הפרקט.

לאחר שחתמה על חוזה עם סוכנות כדורסל שתקדם אותה כשחקנית איכותית לקבוצות ברחבי הליגות באירופה גילתה עבדול-קאדיר לתדהמתה כי באיגוד הכדורסל העולמי פיב"א, ישנו איסור לשחק עם חיג'אב, וזאת בטענה כי כיסוי הראש יכול לפגוע פיזית בשחקניות אחרות על המגרש. זאת לא הייתה הפעם הראשונה בחייה שעבדול-קאדיר הרגישה שונה מכל מי שסביבה, אך למרות זאת, התהום בין האמונה הדתית שלה לאהבתה לכדורסל מעולם לא הייתה עמוקה כל כך.

בגיל 22 בלבד הסתיימה קריירת הכדורסל המבטיחה של עבדול-קאדיר והכל בגלל חוק אקראי של פיב"א, וזאת למרות שלא קיים אף תיעוד לפגיעה מכיסוי ראש זה או אחר במהלך משחק כדורסל. היא עבדול-קאדיר הרגישה מרוסקת. "כולם חושבים שזה רק ספורט, אבל ברגע שאת דורכת על הפרקט אין לך דאגות. כאשר אני משחקת כדורסל, אני לא דואגת לגבי שום דבר. אני רגילה להיות על המגרש ופשוט לשחק. להיות בן אדם שלא מסוגל לשחק שוב? מה אני יכולה לעשות כדי להחליף את זה? כרגע אני לא יודעת מי אני. זאת תחושה מפחידה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה, אני שואלת את עצמי, האם אני מישהי בכלל ללא הכדורסל?" אמרה.

עבדול קאדיר ניצלה את העובדה שהיא יכולה ללמוד עוד שנה במכללות והצטרפה כעוזרת משנית לקבוצת הכדורסל של מכללת אינדיאנה סטייט. במקביל היא החלה להילחם על זכותה לחזור למגרשים ולנסות לבטל את החוק המפלה. היא בחרה לנצל את מאבקה ולפרסום לו זכתה והחלה לקיים הרצאות ברחבי ארה"ב על אהבתה למשחק ועל המאבק אותו היא מנהלת. במקביל היא הקימה עמותה בשם "Muslim Girls Hoop Too", דרכה היא מעבירה סדנאות כדורסל לנערות ולנשים מוסלמיות כחלק מתוכנית תמיכה והעצמה דרך ספורט.

לאחר לחץ אדיר שהופעל על ידי אקטיביסטיות מרחבי העולם, החליטו  מקבלי החלטות בפיב"א בשנת 2017 לבטל את החוק המפלה ולהרשות לנשים שלובשות חיג'אב לשחק כדורסל בינלאומי. השינוי המשמעותי פתח דלת לנערות אחרות שירצו יום אחד להפוך לשחקניות כדורסל מקצועניות בליגות ברחבי העולם, ואפשר הקמה מחדש של קבוצות ונבחרות במדינות מוסלמיות כמו ירדן, סעודיה, כווית ועוד.

לצערה של עבדול קאדיר, השינוי בחוק הגיעה מאוחר מדי. ארבע שנים לאחר שנכפה עליה לפרוש מכדורסל, כעת היא כבר אינה מסוגלת לחזור לשחק באותן היכולות האינטנסיביות הנדרשת ברמות הגבוהות. למרות ההפסד האישי, הניצחון במאבק לשינוי חברתי אליו היא הייתה שותפה לא פחות חשוב. הדלתות אותן היא פתחה לאחר שלא הפסיקה להיאבק על השינוי גם לאחר שהקריירה שלה הגיעה לסופה, הופכות אותה לספורטאית שתיזכר לעד בהיסטוריה של כדורסל הנשים.