אִמָּא מְכִינָה סֻפְגָּנִיּוֹת בַּמִּטְבָּח
הַשֶּׁמֶן הוֹפֵךְ אוֹתָן לְרֵיקוֹת,
אַבָּא מַדְלִיק נֵרוֹת בַּמִּרְפֶּסֶת
הָרוּחַ כִּמְעַט וּמְכַבָּה,
אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ.
סְבִיבוֹן אָדֹם מִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ הַמֹּחַ,
אוֹתָן אוֹתִיּוֹת
מְבַשְּׂרוֹת,
הָאוֹר מִבַּחוּץ לֹא חוֹדֵר.

אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ
אֵיךְ כָּל מַחְשָׁבָה מַגִּיעָה,
שִׁבּוּשֵׁי מִלִּים
הִתְנַהֲגוּת מְפֻזֶּרֶת,
בַּלַּיְלָה הָרוּחוֹת מְשַׂחֲקוֹת בִּי
שֵׁדִים.
לָמָּה רַק אֲנִי רוֹאָה
מִבַּעַד לָאוֹר נַקְבּוּבִיּוֹת?