לאחר עשרות שנים בהן מועסקות מטפלות המשפחתונים שבפיקוח משרד העבודה והרווחה במודל העסקה פוגעני, הצעת חוק של יו"ר ועדת הכספים משה גפני שתדון מחר (ראשון) בוועדת השרים לחקיקה מבקשת להגדיר מחדש את מודל העסקתן. "משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אינו יכול להרשות לעצמו להמשיך להגדיר תעסוקת עוני לנשים מוחלשות, ולפגוע בפת לחמן ורווחת משפחותיהן", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק.

הצעת החוק מבקשת להגדיר את מפעלי המשפחתונים, שמחציתם מופעלים על-ידי הרשויות המקומיות ומחציתם על ידי ארבעה גופים פרטיים נוספים שהמדינה חתמה איתם על חוזה, כמעסיקיהם של המטפלות.

הדרך היחידה לתקן את העיוות הקיים הוא לשנות את מודל העסקתן של המטפלות ומעמדן החוקי ולהגדיר אותן כשכירות. פתרונות אחרים יהיו בגדר פלסטר בלבד ולא יעקרו את התופעה מהשורש

"נוצר מצב אבסורדי ומעוות לפיו אף בתרחיש הטוב ביותר, אשר בפועל אינו קיים אצל אף אחת מהמטפלות, התחשיב לעלות שכר הפעלת המשפחתון נמוך מעלות שכר המינימום הקבוע בחוק, אף בהתעלם מבעיות של העדר תפוסה מלאה כל חודשי השנה וקשיי גבייה" מציינים דברי ההסבר להצעת החוק. "מצב אבסורדי זה, הוא חריג ביותר בנוף של שוק התעסוקה הישראלי, ויוצר פגיעה קשה בפרנסתן וברווחתן של המטפלות, כמו גם בזכויותיהן התעסוקתיות והחוקתיות ומנציח את מעמדן של המטפלות כעובדות המוחלשות ביותר, בלי חיסכון לעת זקנה, בלי ביטחון תעסוקתי ובלי תנאים סוציאליים מינימליים".

"הדרך היחידה לתקן את העיוות הקיים הוא לשנות את מודל העסקתן של המטפלות ומעמדן החוקי ולהגדיר אותן כשכירות. פתרונות אחרים יהיו בגדר פלסטר בלבד ולא יעקרו את התופעה מהשורש… על המשרד להגדיר במכרזים ובחוזים כי המפעילים הינם המעסיקים של המטפלות ולשריין עבור מטרה זו תוספת תקציבית. התוספת למעשה רובה מורכבת מעלות תשלום תנאים סוציאליים למטפלות, שעד היום המשרד חסך על חשבון המטפלות".

מטפלת במשפחתון. צילום: נתי שוחט.

כיום עובדות מטפלות המשפחתונים תחת מודל העסקה שאין לו אח ורע בשוק העבודה בישראל. הגופים המפעילים את מעונות היום מתקשרים עם המטפלות במסגרת 'חוזים למתן שירותים עבור הגופים המפעילים', ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד. עם זאת המטפלות כפופות לפיקוח צמוד ולרגולציה קפדנית, כך שתנאי עבודתן, שכרן וזכויותיהן בפועל, נקבעים למעשה על ידי המשרד והגופים המפעילים (רשויות מקומיות ועוד ארבע גופים פרטיים).

למטפלות אין חופש בקביעת גובה שכרן ובמימוש פוטנציאל הרווח שלהן, שכן גובה שכרן המרבי נקבע על-ידי המדינה באמצעות קביעת תעריף שכר הלימוד ומספר הילדים, ולרוב הן רחוקות מלהתפרנס מלוא שכרן, בשל קשיי גבייה חמורים ועיכובים בהעברת כספים מהמפעילים

כך, יוצא שהן אינן נהנות מהיתרונות של בעלות עסק עצמאי – אך גם לא מהזכויות המגנות על עובדות שכירות. הן אינן יכולות לקבוע את ימי הפעלת המשפחתונים, דמי הרישום שיגבו, או מספר הילדים שיקבלו. מנגד, הן נדרשות לעבוד 230 שעות עבודה בחודש (לעומת 186 שעות למשרה מלאה) ו-9.5 שעות ביום, מעבר לשעות הנדרשות להכנת המשפחתון (שלא בזמן פעילותו) כגון בישול, קניות, ניקיון והכנת פעילות פדגוגית. הן אינן מקבלות שכר שעות נוספות, הפרשת מעסיק לפנסיה, פיצויי פיטורין, הפרשות למוסד לביטוח לאומי ותנאים סוציאליים אחרים כגון דמי הבראה וחופשת מחלה.

בישראל פועלים למעלה מ-3,700 משפחתונים לילדי אמהות עובדות ולפעוטות בסיכון. ומתחנכים בהם מידי שנה כ-18,000 פעוטות, דבר המאפשר לקרוב ל-22,000 נשים מהפריפריה החברתית-כלכלית להשתלב בשוק העבודה. כמחצית המשפחתונים מופעלים באמצעות הרשויות המקומיות, וכמחציתן באמצעות ארבע נותני שירות פרטיים שהמדינה מתקשרת עימם בחוזים. מטפלות המשפחתונים התאגדו בארגון כוח לעובדים כבר לפני למעלה משבע שנים, ומאז מנהלת מאבק להגדרתן כעובדות שכירות.