אחת ההפתעות בהפגנות הסוערות בפריס הייתה הדיווח האוהד למפגינים באתרי חמאס. מסיבות לא ברורות תנועה איסלאמית כמו חמאס מצאה לנכון לנקוט עמדה בעניין פנימי של צרפת. אבל התבוננות בטיב המעורבות האירופית בבעיה הפלסטינית עשויה לתת לנו תשובה לקושיה זאת, ומחייבת את אירופה לחשב מחדש את מדיניותה באזורנו.
אחד ההיבטים הבולטים של מעורבות אירופה בבעיה הפלסטינית הוא המימון הנדיב ברשת האירגונים הבלתי ממשלתיים הקרויה NGOs. האירגונים האלה דואגים להביא מאירופה "קבוצות סולידריות" להפגין נגד ישראל בנקודות החיכוך, כמו בלעין-נעלין. בעוד בגדה, ההפגנות האלה נשארו בווליום נמוך, ולא עוררו בעיות לישראל, הרי בעזה הם גרמו לנזק גדול לישראל ולעזתים, ואת סבבי האלימות הקשים שחווינו באחרונה.
האלימות הזאת החלה ביוזמה של האירגונים הבלתי ממשלתיים בעזה לחולל מצעד שיבה ענקי שיביא לידי קריסת הגבול, והצפת ישראל בפליטים "שבים". מי שיזם ותמך באירועים האלה היו ה-NGOs המקבילים באירופה, שגם שם הם קשורים באחים המוסלמים, מה שידוע כברית "אדום-ירוק" באירופה: החברה האזרחית האירופית השמאלית יחד עם האיסלאם. האירגונים המחוללים את האנרכיה בצרפת הם אותם האירגונים שניסו לחולל את האנרכיה בישראל, והם לא מוותרים על מאמציהם לחולל אנרכיה גם בגדה.
גם גיוס האוהדים מן השמאל האירופי למשטי "הסרת המצור" מעל עזה נעשה דרך הרשת הזאת, כך שבאופן טבעי חמאס תודה למי שנחלץ לעזור לה נגד ישראל.
אין אנו יודעים באיזו מידה תנועת האחים המוסלמים בצרפת מעורבת ממש בהפגנות האלה, אבל היחס של תנועת חמאס, הקשורה בהם באירופה מלמדת כי לפחות הם אוהדים אותם.
**
