לודמילה מיכאילובנה אלכסייבה, אחת הדיסידנטיות (מתנגדות משטר) המובילות בבריה"מ, הלכה אמש (שבת) לעולמה בגיל 91. אלכסייבה הקימה והנהיגה את "קבוצת הלסינקי", ארגון זכויות האדם הוותיק ברוסיה.

הנשיא פוטין, שהיה יעד לביקורתה החריפה של אלכסייבה לאורך שנות שלטונו, שלח למשפחתה מברק תנחומים. דוברו, דימיטרי פסקוב, אמר כי הנשיא "מלא הערכה לתרומתה של אלכסייבה לפיתוחה של החברה האזרחית ברוסיה, והיה לו כבוד רב לעמדותיה במספר סוגיות הנוגעות לחיי המדינה". מיכאיל פדוטוב, יו"ר "המועצה הנשיאותית לזכויות אדם" בה הייתה חברה גם אלכסייבה, אמר כי אלכסייבה נותרה פעילת זכויות אדם ממש עד הרגע האחרון. "זהו אובדן ענק לכל תנועת זכויות האדם ברוסיה".

עד כמה שרע מצבן הנוכחי של זכויות האדם ברוסיה, הוא לבטח טוב יותר עדיין מאשר בתקופה הסובייטית, כשלא היו לנו זכויות כלל. אנו אולי משתרכים מאחורי מדינות אירופה, אך היו גם כמה שינויים חיוביים

בתחילת דרכה בבריה"מ תמכה אלכסייבה בסטלין, אך בהמשך החלה להטיל ספק בדרכו ומדיניותו, בעיקר לאור "נאומו הסודי" של יורשו, ניקיטה חרושצ'וב, שחשף ב-1956, שלוש שנים לאחר מות הרודן, את היקף פשעיו. את פעילותה הפוליטית החלה בשנות ה-60 בתור כתבת ועורכת של מספר 'סאמאיזדטים'; כתבי עת מחתרתיים שהודפסו באופן עצמאי ועברו, לרוב מיד אל יד, בין מתנגדי משטר ואזרחים שרצו לקרוא חומרים שהשלטונות אסרו עליהם. בין היתר פורסמה בהם שירה, סיפורת, דברי הגות וסיקור אירועים פוליטיים הקשורים בענייני זכויות אדם בבריה"מ. בנוסף, נהגה לקיים בדירתה מפגשים קבועים של מתנגדי משטר ועיתונאים מהמערב.

אלכסייבה פעלה בשיתוף פעולה עם מספר רחב של דיסידנטים, ביניהם גם דיסידנטים ציונים, ורוב פעילותה הפוליטית התעסקה בדאגה לכך שהשלטונות ישמרו על זכויות האדם של פעילים פוליטיים ואסירים פוליטיים הכלואים בבריה"מ ויצירת מנופי לחץ בשיתוף המערב למען שחרורם של דיסידנטים אחרים. בין היתר פעלה למען שחרורם של הסופר היהודי יולי דניאל והסופר/משורר והפעיל הפוליטי אלכסנדר גינזבורג. שניהם היו דיסידנטים מוכרים כאשר האחרון נעצר ונכלא בסוף שנות ה-70 ושוחרר ביחד עם האסיר ציון אדוארד קוזניצוב (ממנהיגי "מבצע חתונה") בעסקת חילופי שבויים עם המערב.

בעקבות פעילותה סולקה מהמפלגה הקומוניסטית ב-1968 ופוטרה מעבודתה בבית הוצאה לאור. במשך השנים עקב אחריה ה-KGB מקרוב, חיפש בדירתה וחקר אותה פעמים רבות. ב-1976 ייסדה אלכסייבה את "קבוצת הלסינקי" יחד עם יורי אורלוב ודיסידנטים נוספים, אך בתוך שנה רבים ממייסדיה ופעיליה המרכזיים של הקבוצה נעצרו, נכלאו, או נשלחו לגלות. אלכסייבה עזבה את בריה"מ לארה"ב ב-1977 לאחר שהשלטונות לא אפשרו לה להישאר במדינה בטענה שהיא משתפת פעולה עם אויביה. מהגלות בארה"ב המשיכה לפעול, במסגרת קבוצת הלסינקי (בה היה חבר גם גינזבורג), למען שמירת זכויות האדם של דיסידנטים שנותרו כלואים בבריה"מ.

לודמילה מיכאילובנה אלכסייבה (צילום: Vladimir Lipka/ wikimedia)

פעולתם של דיסידנטים כמו אלכסייבה היו חלק ממערך כוחות משמעותי ביצירת זירת התנגדות אפקטיבית לשינוי פוליטי בבריה"מ ובעיקר ביצירת תהודה כלל עולמית לפגיעה הקשה בזכויות האדם בבריה"מ. את רוב פעילותה הפוליטית הקדישה אלכסייבה למאבק על זכויותיהם של פעילים פוליטיים שהתנגדו למשטר, ביניהם דיסידנטים ציונים רבים, ועל כן פעולתה שזורה גם בהיסטוריה הרחבה של פעולת ההתנגדות היהודית-ציונית בתוך בריה"מ, אותם אנשים שאנו מכנים 'אסירי-ציון'.

אלכסייבה שבה לרוסיה ב-1993, לאחר התפרקות בריה"מ והקימה מחדש את "קבוצת הלסינקי", מלאת אופטימיות שרוסיה ניצבת בפני עתיד ליברלי יותר. בתחילת שנות ה-2000 הצטרפה לצוות מייעץ לנשיא פוטין לפיקוח ושמירת זכויות האדם ברוסיה אך תוך זמן קצר עזבה אותו בטענה שמדובר במערך שכל מטרתו היא לא יותר מיצירת חזות למשטר דמוקרטי-ליברלי לעיניי אזרחי רוסיה והמערב בעוד שבפועל השלטונות, ובראשם פוטין, כלל אינם מעוניינים בשבירת מערך הקודים הסובייטי הדכאני ואף מנצלים אותו ליצירת שלטון סמכותני ואנטי-ליברלי.

לאחר העזיבה הפכה להיות למתנגדת עקבית וחריפה לשלטונו של פוטין. במשך השנים טענה מספר פעמים שהשלטון הרוסי תחת פוטין מפר זכויות אדם באופן עקבי ושיטתי בסדרי גודל עצומים. עם זאת, שמרה על יחסים תקינים עם הנשיא ולפני שנה הוא אף הגיע לדירתה שבמוסקבה כדי לחגוג עמה את יום הולדתה ה-90.

משנת 2009, למרות גילה המבוגר, השתתפה בעקביות בגל המחאות 'אסטרטגיה 31' במהלכו פעילים הפגינו פעם בשבוע במוסקבה במחאה על כך שהשלטונות לא מאפשרים לממש את הסעיף ה-31 בחוקה הרוסית המתיר את חופש ההתכנסות. באחת ההפגנות בסוף דצמבר 2009, בעודה בת 82 נעצרה בידי OMON, כוח שיטור מיוחד לפיזור הפגנות. אלכסייבה מתחה ביקורת על סיפוח חצי-האי קרים ב-2014 וגינתה את "הרצח הפוליטי הנורא" של חברה בוריס נמצוב, מנהיג האופוזיציה, בפברואר 2015. אלכסייבה שמרה תמיד על אופטימיות, והאמינה שניתן בסופו של דבר לשנות את המציאות לטובה.

ב-2016 אמרה בראיון לרשת DW הגרמנית כי "עד כמה שרע מצבן הנוכחי של זכויות האדם ברוסיה, הוא לבטח טוב יותר עדיין מאשר בתקופה הסובייטית, כשלא היו לנו זכויות כלל. אנו אולי משתרכים מאחורי מדינות אירופה, אך היו גם כמה שינויים חיוביים".