אתמול (שני), הכריזה בצעד דרמטי ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי על דחיית ההצבעה בפרלמנט הבריטי בנושא אישור מתווה העזיבה שעליו הסכימה עם האיחוד האירופי. עיקר הקושי באישור המתווה נסוב סביב הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה של אירלנד, שייהפך בקרוב לגבול היבשתי היחיד בין אנגליה לאיחוד האירופי. המציאות באירלנד רגישה וטעונה והאתגרים העומדים בפני ראש הממשלה בניסיונותיה לגבש פתרון לסוגיה זו הם רבים. במידה ולא תצליח מיי להשיג הסכמה רחבה, כל האפשרויות העומדות בפניה בעייתיות. אם מיי תיאלץ ללכת לבחירות, לא בטוח שהאיחוד האירופי יאפשר דחייה במועד ביצוע הברקזיט. האם בריטניה והאיחוד האירופי בדרכם ל"נו דיל ברקזיט"?

מיצג המתנגד לברקזיט מחוץ לפרלמנט הבריטי, 10 בדצמבר 2018. על המיצג כתוב "הברקזיט הוא מפלצתי" (AP Photo/Matt Dunham)

מיי הודיעה על דחיית ההצבעה ככל הנראה לסוף חודש ינואר, המועד האחרון שבו יוכל הפרלמנט לאשר את מתווה העזיבה. בשבועות האחרונים הולך ומתברר שחברי פרלמנט ממפלגתה של מיי מתכוונים להצביע נגד ההסכם המוצע. למעשה, יש סעיף אחד במתווה המוצע שעליו חלק גדול מחברי הפרלמנט הבריטיים לא מסכימים. המתווה, שאורכו 585 עמודים, מתעסק בהסדרת שלושה נושאים:

  • ההסכמים הפיננסיים של בריטניה והאיחוד האירופי
  • חופש התנועה בין בריטניה לשאר האיחוד האירופי
  • הבטחת גבול פתוח בין אירלנד לאירלנד הצפונית

מה שלא נכלל במתווה הוא הסכמות על יחסי המסחר בין בריטניה לאיחוד האירופי. המסמך מכיל שבע עמודים של הצהרה משותפת לממשלה הבריטית והאיחוד האירופי בנוגע לרצון להגיע להסכם מסוג זה שמיטיב עם שני הצדדים בזמן הקרוב, אבל לא מפרט הסכמים קונקרטיים. הסכמים אלו יעלו למשא ומתן בהמשך, אחרי ה-29 במרץ של 2019, תאריך העזיבה הסופית של בריטניה את האיחוד האירופי. כך, גם אחרי עזיבת בריטניה את האיחוד ועד לדצמבר 2020 יישארו ההסכמים הנוכחיים בתוקף. בסוף תקופה זו על הצדדים יהיה להסדיר את הסכמי הסחר ביניהם.

מה שהצדדים הסכימו עליו יחסית בקלות היה הסדרת חופש התנועה וההסכמים הפיננסיים בין בריטניה לאיחוד. למעשה, מרבית ההתנגדות להסכם בצד הבריטי נובעת דווקא מהיחס לגבול בין הרפובליקה של אירלנד לאירלנד הצפונית.

כשבריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי, היא למעשה בחרה לעזוב שני מרכיבים חיוניים שלו. הראשון הוא השוק האירופי המשותף. השוק האירופי המשותף קובע שלא יהיו גבולות פיסיים בין המדינות החברות, ושתתאפשר תנועה חופשית בין המדינות. המדינות החברות בשוק המשותף מקבלות על עצמן את חוקי האיחוד האירופי. מימד נוסף של החברות באיחוד הוא החברות באזור המכסים הפתוח של האיחוד האירופי. על פי ההסכמים הנוגעים למכסים באיחוד, המדינות החברות מקיימות מדיניות של אפס מכסים ביניהן, ומנהלות במשותף את המו"מ עם גורמים חיצוניים על המכסים. במילים אחרות, מדינות לא קובעות בעצמן את המכסים עם מדינות מחוץ לאיחוד האירופי- אלו נקבעים על ידי האיחוד האירופי כמכלול אחד .

לכן, עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי הופכת למעשה את הגבול בין אירלנד לאירלנד הצפונית לגבול בין האיחוד לבריטניה. גבול זה הוא גבול סגור, כמו גבול בין כל שתי מדינות נפרדות, וידרשו בו בדיקת דרכונים ובדיקת סחורות לטובת פיקוח על מדיניות המכסים. אלא שהגבול בין הרפובליקה של אירלנד לאירלנד הצפונית הוא גבול רגיש, בעל פוטנציאל חיכוך גבוה במיוחד. עד לשנת 1998, בה נחתם "הסכם יום שישי הטוב" שהסדיר את היחסים בין אירלנד הצפונית לרפובליקה של אירלנד, התקיים סכסוך ארוך בין אזרחיה הקתוליים של אירלנד הצפונית ובייחוד אלו שדרשו להתאחד עם הרפובליקה של אירלנד, ובין הפרוטסטנטים של אירלנד הצפונית ששאפו להישאר חלק מבריטניה. כ-3,500 בני אדם נהרגו כתוצאה מהסכסוך מאז שנות ה-60, והחשש הוא שהחזרת הגבול הקשה בין שתי המדינות עלול להצית מחדש את המתחים בין שתי הקבוצות.

כדי למנוע מצב בו הגבול בין המדינות הופך ל"קשה" בתקופה שבין תאריך העזיבה לחתימה על הסכם מחודש, הכניסו שני הצדדים להסכם את סעיף ה"בקסטופ". על פי סעיף זה, ישמר חופש התנועה בין שתי המדינות באי האירי עד לחתימה על הסכם סופי שיאפשר תנועה ביניהן. אלא שרבים מחברי הפרלמנט במפלגתה של מיי מתנגדים לסעיף זה, בטענה שמדובר בפועל בהישארות של בריטניה בהסכם שנגן.

כדי להתמודד עם עניין זה הציעה ממשלה הבריטית שסעיף ה"בקסטופ" יחול לא רק על אירלנד הצפונית, אלא על בריטניה כולה. האיחוד האירופי קיבל את הצעת הממשלה הבריטית, אבל דרש שבריטניה לא תוכל לבטל אותה באופן חד צדדי, ושההחלטה על סיום תקופת ה"בקסטופ" תתקבל יחד עם האיחוד.

סעיף זה הוא נקודת החיכוך הגדולה ביותר בהסכם שהציגה מיי לפרלמנט הבריטי. תומכי ברקזיט במפלגתה של מיי טוענים שמדובר למעשה בהישארות באיחוד האירופי לתוקפה בלתי מוגדרת, ומתנגדים לקיומו של סעיף "בקסטופ" מסיבה זו. גם חברי מפלגת ה-DUP, מפלגה צפון אירית ימנית ולאומנית שלתמיכתה זקוקה מיי כדי להעביר את ההצעה בפרלמנט, מתנגדים לבקסטופ. מפלגה זו דורשת יחס שווה לחלוטין לאירלנד הצפונית כמו לשאר המדינה.

לכן, מיי צריכה להגיע להסכם שירצה גם את האיחוד האירופי, גם את תומכי הברקזיט במפלגתה וגם את ה-DUP. עד כה כל ניסיון של הממשלה להגיע להסכם שירצה את כל הצדדים נכשל. המו"מ נוגע בדיוק לסוג ההסכמות על אופי הגבול שיקבע במשך תקופת הבקסטופ, ועל התנאים לסיומו.

בחירתה של מיי לדחות את ההצבעה תקנה לה זמן נוסף לנהל את המו"מ בין הצדדים, אבל כדי להצליח להביא להסכם תידרש ממנה פריצת דרך בשיחות עם הצדדים. במידה ולא תצליח להביא להסכם ההערכות הן שתיאלץ להתפטר, ולקיים בחירות. במקרה כזה, האיחוד האירופי עשוי לאפשר דחייה של מועד העזיבה, אבל גם זה לא מובטח נכון להיום. אפשרות ה"נו דיל ברקזיט", יציאה לא מוסדרת וללא הסדר הופכת ליותר ויותר ריאלית, כאשר המחיר הכלכלי הכרוך בדבר וחוסר הוודאות בשווקים מהווים איום ממשי המדאיג גורמים רבים בבריטניה.