אנחנו אמנם חיים הרבה יותר שנים, אבל זה לא תמיד אומר שאנחנו חיים בצורה נכונה ובריאה יותר – זו אחת המסקנות המעניינות מנתוני התכנית הלאומית למדדי איכות בקהילה המתפרסמים היום (רביעי). הנתונים הראשוניים שמפרסם המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות מצביעים על כך שנכון ל-2017 מעל למחצית מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל סובלת מעודף משקל, וכחמישית ממנה מעשנת.
במערכת הבריאות מתריעים בשנים האחרונות ובצדק על כך שקצב הזדקנות האוכלוסייה נמצא בנסיקה. על פניו, מדובר בעניין חיובי, חיובי מאוד – הטכנולוגיות השתפרו, הטיפולים השתדרגו ואנחנו חיים הרבה יותר שנים מאי פעם. עד כמה? ובכן, נכון ל-2016, הממוצע ניצב על 82.5 שנים בסך הכל – 80.7 בקרב גברים ו-84.2 בקרב נשים. מדובר ב-1.5 שנים מעל הממוצע בקרב מדינות ה-OECD.
העניין הוא שתוחלת חיים ארוכה יותר לא אומרת שאנחנו חולים פחות. להיפך, השינויים הללו במאזן הדמוגרפי מצביעים על כך שבקרוב יהיו הרבה יותר אנשים שיזדקקו לטיפולים רפואיים. גם בשל העובדה הפשוטה שיהיו פה יותר אזרחים, וגם בגלל שהאוכלוסייה המזדקנת צורכת יותר שירותי רפואה משאר שכבות הגיל. כבר היום, למשל, יש מעל ל-200 אלף בני אדם סיעודיים בישראל, נתון גבוה מאוד ביחס לשאר מדינות המערב.
הנתונים שמתפרסמים היום מראים שיש הרבה מאוד לעשות על מנת שלא נזדקק לפחות לחלק מהשירותים הרפואיים, בעיקר בקרב האוכלוסייה הבוגרת. כך למשל, למרות שנרשמת ירידה קלה מאוד בקרב אוכלוסיית המעשנים בישראל, הנתונים רחוקים מלהספיק. 19.2% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל (16-74) עדיין מעשנת. כל זאת בזמן שהמדינה לא עושה די והותר על מנת להפעיל חסמים ורגולציות על תעשיית הטבק. וגם כשהיא עושה, זה לרוב קורה באופן איטי וחלקי.
אותה אוכלוסייה בוגרת סובלת גם מאחת המחלות המסוכנות והשכיחות ביותר של העולם המודרני – עודף משקל והשמנת יתר. מהנתונים עולה כי כ-62% מהגברים ו-53% בגילאי 20-64 נמדדו בשנה שעברה עם עודף משקל. משרד הבריאות מנסה בשנים האחרונות לפעול על מנת לצמצם את התופעה, מקים עזרים רגולטוריים דוגמת סימון מוצרי מזון מזיקים, אבל גם כאן יש לעשות הרבה, הרבה יותר.
בהקשר הזה, טוב לראות כי ישנה מגמת שיפור בקרב האוכלוסייה הצעירה. 7.1% מבני 7 מוגדרים עם עודף משקל, ירידה ביחס לנתוני 2016 שבהם הממוצע ניצב על 7.6%. אך גם לנתון המעודד הזה ישנו חצי שני למטבע, חצי שני מדאיג מאוד: מהדו"ח עולה כי בנים בגיל 7 במצב סוציו-אקונומי נמוך סובלים מרזון כמעט פי 2 מילדים בני גילם המגיעים ממצב סוציו-אקונומי גבוה, ובקרב הבנות הפערים הללו אף נוסקים ליותר מפי שתיים.
