ההחלטה על עליית תעריפי החשמל ב-6%, בתחילת ינואר, תוסיף לכל משפחה בישראל, בממוצע, הוצאה של 400 שקלים נוספים בשנה. אבל, זו כנראה רק ההתחלה ורשות החשמל כבר הודיעה שהעלויות גבוהות יותר. המסקנה: עלייה של אחוזים נוספים מחכה לנו בהמשך השנה. בעקבות הקפיצה הזו בתעריפים, המחירים יעלו באופן משמעותי. הספקים של מזון, ביגוד ושאר מוצרים, יגלגלו אלינו את עליית מחירי החשמל. מחירי המים יעלו. זו תוצאה של מדיניות ממשלתית רעה, ורק שינוי מדיניות יתקן אותה.
איך זה יקרה? בשתי דרכים. בצרפת, מחאה ממוקדת ועיקשת הצליחה למנוע עליות מחירים ולסכן את מעמדו הפוליטי של הנשיא מקרון ושל ממשלתו. גם אצלנו יש כבר מחשבות על מחאה דומה. ההשראה העולמית יכולה לתת רוח גבית למחאה ציבורית אפקטיבית, גם בזמנים של קושי וייאוש.
הדרך השנייה, היא שנת הבחירות. בחברה שמעודדת "א-פוליטיות" שכחנו את המפורסמות. בסופו של עניין, האצבעות של שרי הממשלה ושל חברי הכנסת הן המשנות. החלטות על מיליארדים נחתכות במחי הרמת יד. לשים את המפלגות והא.נשים הנכונים בזמן הנכון, צריכה להיות החוכמה של כולנו. וזה דורש מעורבות עמוקה במפלגות הדמוקרטיות, בקמפיינים וביום הבחירות.
הפגיעה האנושה, בעליית התעריפים, היא בשכבות המוחלשות בישראל. העשירונים העליונים יספגו בקלות יחסית את העלייה. בשביל רובנו, הישראלים בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות, מדובר בעול כבד. העלאת התעריפים יכולה להסתכם בהוצאה עודפת של אלפי שקלים בשנה. דרמטי, כאשר מדובר בחצי מהעובדים הישראלים, המשתכרים מתחת ל-6,000 שקלים בחודש, שלא לדבר על קשישים, אנשים עם מוגבלויות ומחוסרי עבודה.
חשוב להבין: העלייה היא תוצאה של מדיניות ממשלתית, שראתה את האינטרסים של הטייקונים כגוברים על האינטרס הציבורי. מהלך הפרטת הזכיונות לחיפוש גז בים התיכון, הביא להתעשרות של מתי מעט. ממשלת ישראל עשתה שלוש החלטות קרדינליות המביאות לעליית המחירים היום. ההחלטה הראשונה היא לאפשר יצוא מסיבי של הגז. התוצאה תהיה קשה בטווח ארוך, כאשר העצמאות האנרגטית של ישראל, לראשונה מזה 70 שנות, תתקצר לשנים מעטות. התוצאה בטווח המיידי היא היכולת של תשובה ושותפיו לכופף את חברת החשמל, במשא ומתן למחירי הגז.
ההחלטה השנייה הייתה לא להשפיע על טווח מחירי הגז במתווה הגז שאישרה בדוחק. התוצאה היא שחברת החשמל משלמת 6 דולר ליחידת חום, מחיר שיא בעולם. הדולר בעלייה והמשמעות היא שהיינו אמורים ליהנות מהפחתות מחירי החשמל והאנרגיה, וירידה כללית של מחירים, אבל סובלים כעת מעליות.
ההחלטה השלישית היא הפרטת מערך ייצור החשמל בישראל. המשמעות היא לפרק את חברת החשמל. מחקרים וניסיון עולמי מצביע על הבעייתיות בהפרטת החשמל, ודאי במדינה קטנה ומאוימת כישראל. ההפרטה מביאה לכך שלצד התשלום לחברות פרטיות, אלפי עובדי חברת החשמל יפרשו ויעלו לנו עלות עודפת. אנחנו בתהליך של הימור מסוכן על העברת רוב משק החשמל לידיים פרטיות, באופן שכבר מביא לעלויות כבדות. הכוונה העתידית להפריט גם את מערך ההולכה (באופן שחברות פרטיות יקימו קווי מתח גבוה, למשל) היא מתכון לכישלון ודאי.
אז מה עושים? משנים כיוון. פותחים את ההסכם מול חברות הגז, ומפחיתים משמעותית בעלויות. מצמצמים את היקף הייצוא של החברות, ומאפשרים ביטחון אנרגטי לישראל. עוברים לתקציב דיפרנציאלי, כמו במחירי המים, כאשר עלות החשמל הבסיסית למשק בית היא נמוכה מהמחיר היום, וצריכה גבוהה משמעותית מהממוצע, עולה הרבה יותר. זה יבטיח שמשקי הבית של המעמד הנמוך והבינוני בישראל, לא יספגו עלייה דרמטית.
הדברים הללו לא יקרו. אלא אם נעשה את שני הדברים: מחאה ציבורית חזקה ואפקטיבית, ברוח "האפודים הצהובים" וניצול הבחירות המתקרבות לשינוי ביחסי הכוח הפוליטיים בכנסת ובממשלה החדשה. זה לפתחנו.
אבי דבוש הוא תושב שדרות, ראש מטה הפריפריות ב"מרצ" וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות.
