עליית המחירים שעלתה לכותרות לא נפלה כרעם ביום בהיר על לשכת שר האוצר כחלון. היא הייתה צפויה וכל הסימנים המקדימים בישרו על בואה.
כבר ביוני כינס שר האוצר ישיבה ושיגר הודעה לתקשורת "שר האוצר ובכירי משרדו קיימו ישיבה בנושא יוקר המחיה בישראל. בתום הישיבה הוחלט כי במטרה למנוע את שינוי מגמת ירידת המחירים שחלה בשנים האחרונות, משרד האוצר יבחן כל מוצר ומוצר שלגביו קיים חשש לעליית מחירים ויפעל בכל הכלים שעומדים לרשותו".
למעשה האינפלציה האפסית שהתחילה אחרי המחאה ב-2011 ושרדה כמעט חמש שנים היא תופעה שמדינת ישראל לא ידעה כמותה. בעיקר כשבמקביל השכר הממוצע במשק רשם עליה יפה בעיקר בזכות העלאת שכר המינימום שיזמה ההסתדרות. רמת המחירים בישראל לא עלתה באותה התקופה מסיבות רבות. סיבה אחת מרכזית היא שמחירי המזון, מחירי הדירות, מחירי הדלק ובעצם מחירו של כל מוצר צריכה אחר בישראל היו ועדיין כל כך גבוהים ביחס לשכר, עד שלא ממש היה לאן להעלות אותם.
עדות אחת לעליית המחירים הצפויה היא העלאת הריבית הקטנה של בנק ישראל בסוף נובמבר. כל עוד הוועדה המוניטרית לא ראתה אפשרות שהאינפלציה תתכנס ליעד (1%-3%) היא דחתה את העלאת הריבית. ממלאת מקום הנגיד הפרופ' נדין בודו טרכטנברג הסבירה אז את ההחלטה: "אנחנו סברנו כי התנאים בשלו להעלאת הריבית", והוסיפה כי "שיעור האינפלציה חזר לטווח יעד האינפלציה כבר לפני מספר חודשים. אנחנו סברנו שצריך להיות בטוחים שהאינפלציה חזרה לטווח היעד". אינפלציה היא כמובן עליית מחירים.
עדות נוספת לעליית המחירים המתקרבת ראינו לאורך 2018 במאבק שניהל כחלון מול תנובה שהגיעה גם לבג"ץ בדרישה להעלות את מחירי מוצרי החלב המפוקחים ובטענה שהחברה הפסידה כבר 200 מיליון שקלים מכך ששר האוצר מסרב לחתום על העלאת המחירים.
הבעיה של כחלון
שר האוצר כחלון מאוד רוצה למנוע את עליית המחירים. הוא נכנס למשרד האוצר עם שתי הבטחות שהן בעצם אותה הבטחה. מלחמה ביוקר המחיה והורדת מחירי הדירות. בינתיים ההישג המרכזי שלו הוא בלימת העליה במחירי הדירות ושמירה על מדד אפסי לאורך רוב הכהונה שלו. כשהשכר הממוצע עולה זה לא מעט, אבל זה הישג מאוד שברירי. זו כנראה גם הסיבה שבמשבר הקואליציוני האחרון כחלון היה המנוע המרכזי שדחף להקדמת הבחירות. הוא זיהה את הסימנים לעליית המחירים וקיווה להספיק להשיג אותם.
יש מי שמתלונן על כך שבישראל לא יודעים לצאת למחאה כלכלית. "תראו את הצרפתים שיצאו לרחובות על עליה קטנה במחירי הדלק". יש בזה מידה של אמת, אבל במוחו של כל פוליטיקאי צרובה המחאה של 2011. זאת שהכניסה ארבעה ח"כים חדשים לכנסת, אבל למעט תוכנית לגיל הרך מוסמסה על ידי ועדת טרכטנברג וממשלות נתניהו הקודמת והנוכחית. התודעה של הציבור הישראלי התבגרה מאז ובשנים האחרונות ראינו עשרות אם לא מאות מאבקים חברתיים כלכליים בשורה של נושאים. מאבק הנכים, המאבק בתאונות הבניה, המחאה נגד אלימות כלפי נשים ומהמחאה על הזכויות של קהילת הלהט"ב מלמדות שהקרקע רוחשת, ויותר מכך שהכלים של המחאה השתכללו. הויראליות מוציאה אנשים לרחוב ושוטפת במהירות את סדר היום.
אם תתגבש עכשיו מחאה גדולה הדומה לזו של 2011 היא כנראה לא תסתפק בעוד ועדה. הניסיון של כחלון להקדים תרופה למכה ולמנות ועדה בראשות פרופ' ירון זליכה (שבינתיים נפסל על ידי היועמ"ש של משרד האוצר) עלולה להיתפס בציבור המאוכזב מוועדת טרכטנברג כיריקה בפרצוף.
"אבל אני לגמרי אתכם" יגיד שר האוצר 'החברתי' שחרט על דגלו את הורדת יוקר המחיה למוחים. הבעיה של כחלון היא לא במוטיבציה שלו להילחם ביוקר המחיה אלא בכלים שהוא פועל בהם ובתפיסה הכלכלית שמניעה אותו. למען היושרה, זו התפיסה השלטת במשרד האוצר הרבה לפני שכחלון נכנס לתפקיד.
כחלון ביקש להתמודד עם עליית המחירים, תוך כדי קידוש "השוק החופשי", כאילו כוחות היד הנעלמה רק רוצים להוריד את המחירים ולהיטיב עם העם והפיקוח הממשלתי, והמיסים, המכסים והרגולציה הם אלה שמונעים את הורדת המחירים.
כך יצא כחלון למלחמה בהגבלות על יבוא, בעיקר של תוצרת חקלאית. אותן הגבלות ששמרו על היציבות של החקלאי הישראלי שיספק סחורה לשוק. היבוא המוגבר גרם לכך שהחקלאים קורסים בזה אחר זה וסוגרים את המשקים. את התוצאה אפשר לראות במחירי הבצל המאמירים. כן, המוצר השולי הזה שמופיע כמעט בכל מנה שאנחנו אוכלים. הבצל המיובא בזול צמצם את הייצור המקומי. בינתיים פגעי מזג האוויר במדינות שונות בעולם צמצם את יבול הבצל בכ-30%. יו"ר ארגון מגדלי הבצל בבריטניה (כן, יש דבר כזה) אמר ביוני האחרון כי "זוהי השנה הגרועה ביותר בהיסטוריה". המצב בצרפת, בהולנד, בקליפורניה ובמדינות שונות במזרח אסיה דומה. התוצאה היא שמחירי הבצל בישראל האמירו בשבועות האחרונים לרמה של 7-10 שקלים ולשוק הישראלי אין יכולת להגיב.
כך יצא כחלון להורדת מיסי הקניה על שורה של מוצרי חשמל וביגוד. בינתיים ההטבה הזו נתקעה בשרשרת שבין המפעל בסין, דרך היבואן, ועד למשווק ולא ממש הגיעה לכיס של הצרכן הישראלי. גם הורדת מס החברות, שאולי מעודדת חברות זרות להשקיע בישראל, לא התגלגלה להורדה של יוקר המחיה. היא אולי תרמה לבלימת עליית המחירים אבל רק לבינתיים.
הטריגר להעלאת המחיר הצפויה הוא העליה במחירי החשמל. איך מחירי החשמל עולים כשמחירי האנרגיה בעולם בשפל? המנגנון המשונה של הצמדת מחירי הגז שמשלמת חברת החשמל למדד המחירים לצרכן בארצות הברית הוא שיצר את האנומליה המוזרה הזו. החשמל הוא רכיב בסיסי בכל תהליכי הייצור ובעקבותיו יעלו מחירי המים. יחד, הם יעלו את המחיר של כל מוצר המיוצר בישראל.
השיטה הזו פשוט לא עובדת. 'תחרות, תחרות, תחרות' משננים את המנטרה שהנחיל נתניהו לכחלון וכחלון לבני ישראל. תחרות היא רק חלק אחד מהפאזל הכלכלי. כדי לאזן את השכר בישראל עם יוקר המחיה (כן, המטרה היא לא להוריד מחירים אלא להביא לרווחה כלכלית שתאפשר להתקיים בכבוד ולסגור את החודש) לרמות של העולם המערבי נדרש שינוי כיוון. לא היד הנעלמה תייעל את המשק הישראלי. השקעה בכוח אדם מיומן, בפיתוח טכנולוגי בתעשייה (לא רק בהיי-טק), בתשתיות איכותיות, יצירת רשת ביטחון סוציאלית אמתית. מערכת מיסוי צודקת שמקטינה פערים ומאפשרת השקעה ממשלתית בחברה ובמשק – אליה צריך לשאוף.
"אני לא קוסם" נוהג כחלון להגיד. נכון, הצעדים הנדרשים הם לא חתימה על צו קסם לביטול מכסים במסיבת עיתונאים. הצעדים הנדרשים כוללים השקעה ארוכת טווח בחינוך, בבריאות, ברווחה, ביצירת משק בריא יצרני הוגן ויציב.
