542,200 בני אדם אינם נכללים בדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי אך חיים במחסור ובעוני – כך עולה מדו"ח העוני האלטרנטיבי שמפרסם היום ארגון 'לתת'. הפער בין הדו"חות הוא כגודל האוכלוסייה של באר שבע, חיפה וגבעתיים יחד. על פי הדוח, המבוסס סקר בו התבקשו הנשאלים לדווח באופן סובייקטיבי על יכולתם לענות על צרכים שונים, העוני בישראל מקיף בשנת 2018 כ-533 אלף משקי בית (21.2%), ו-2.345 מיליון  נפשות (26.5%), מתוכן 1.041 מיליון ילדים (35.6%). זאת, בעוד דוח העוני הרשמי של המוסד לביטוח הלאומי אומד את מספר העניים בישראל בכ-1.8 מיליון נפשות.

בניגוד לדו"ח העוני של הביטוח הלאומי, המגדיר את העוני לפי רמת הכנסה למשק הבית, ב"לתת" בנו מדד עוני רב-מימדי הבוחן את יכולתם של האזרחים לענות על אוסף של צרכים בסיסיים בתחומי הדיור, הבריאות, החינוך, התזונה ותשלום על מוצרים והוצאות שונות. הגדרת 'הצרכים הבסיסיים' התבססה על סקר שנערך בקרב סוציולוגים ומומחים מתחום הרווחה. כתוצאה מכך, נתוני לתת גבוהים מנתוני הביטוח הלאומי (המעודכנים לשנת 2016) בפער של כ-542 אלף נפשות. השוואה לדוח שפרסם 'לתת' בשנה שעברה מגלה ירידה קלה בשיעור העוני הרב-מימדי (מ-29% ל-26.5%), אך בארגון טוענים כי לא מדובר בשינוי סטטיסטי מובהק. לפי הארגון, מזה חמש שנים בהן נערך הסקר, נותרו ממדי העוני גבוהים ויציבים, גם כאשר מבצעים מדידה המבוססת על התא המשפחתי ועל מידת המחסור ביחס לצרכים חיוניים, ללא רכיב ההכנסה.

"כשיש יותר מחצי מיליון משפחות עניות ויותר ממיליון ילדים עניים, אי אפשר פשוט להתרגל למצב ולהשלים אתו", אמרו ז'יל דרמון, יו"ר לתת וערן וינטרוב, מנכ"ל לתת עם פרסום הדוח, "ייתכן שממשלות ישראל התרגלו לכך שיש כל כך הרבה עניים, אבל הילדים העניים לא יתרגלו לעולם, ובעזרת מדיניות מתאימה אפשר לתת להם תקווה לעתיד טוב יותר. על אף צעדים חלקיים שעשתה המדינה באמצעות יישום חלקי של דו"ח ועדת אלאלוף, בתחום הדיור או על ידי העלאת שכר המינימום, עדיין לא ניכר שינוי מגמה מהותי בשיעורי העוני, שנותרים גבוהים ויציבים. ישראל נכנסת לשנת בחירות, ולציבור הרחב ניתנת הזדמנות נוספת להחליט האם שוב יהיו אלה בחירות על נושאים צבאיים או שהפעם – גם הפערים החברתיים והנושאים הכלכליים יהוו רכיב משמעותי בקבלת ההחלטה – עובדה שתאלץ את המפלגות מכל הקשת הפוליטית להתחייב לתכנית לאומית לצמצום העוני.

לפי מדד העוני הרב מימדי, 17.6% מהנפשות בישראל חוו מחסור בתחום הדיור, המתבטא בהיעדר קורת גג קבועה, צפיפות, בית באיכות ירודה, היעדר הנגשה או סיכון לאובדן מקום המגורים. בתחום החינוך וההשכלה 20.5% מהאוכלוסיה חוו מחסור, שהתבטא במידת הוויתור על לימודים או השלמת השכלה בקרב המבוגרים, ובקרב הילדים בהיעדרות מבית הספר על רקע כלכלי או הימנעות מפעילות העשרה כגון חוגים, קייטנות ותנועות נוער. בתחום הבריאות 13.1% מהאוכלוסיה חוו מחסור, שהתבטא בחוסר יכולת כלכלית לממן ביטוח רפואי משלים או פרטי, חוסר יכולת לממן שירותים רפואיים חיוניים ופגיעה בתפקוד עקב חוסר יכולת לממן סיעוד או מכשור רפואי נחוץ והיעדר נגישות פיזית לשירותי הבריאות. במימד הביטחון התזונתי העלה הסקר כי 18.8% מהאוכלוסיה נמצאים בחוסר בטחון תזונתי על פי מדד שפיתח משרד החקלאות בארה"ב.

המימד החמישי והאקטואלי יחסית במדד הוא 'יוקר המחיה' המתבטא בהימנעות מהוצאות כספיות חיונית או מאי יכולת לשלם חובות – שבו 25.1% מהאוכלוסיה חוו מחסור – שיעור דומה למדד משנה שעברה.  האינדיקטורים ה'קשים' שמגדירים את המחסור במימד זה על פי 'לתת' הם היעדר יכולת כלכלית לחמם את הבית, פיגורים בתשלומי חשבונות, ניתוק חשמל/ מים בגלל אי עמידה בתשלומים, פיגורים בתשלומי חובות, פינוי מדירה, ועיקולים או קיום תביעות משפטיות עקב חובות.

פני העוני

החלק המשמעותי בדוח הוא סקר הבוחן את פני העוני בקרב מבוגרים ומשפחות המקבלים סיוע בתחומים שונים מעמותות רווחה, ובעזרתו ניתן לאפיין מרכיבים שונים של אנשים החיים בעוני. סקר נתמכי הסיוע שעורך 'לתת' הוא סקר מייצג בקרב 1,400 נזקקים המקבלים סיוע מעמותות המזון השותפות של ארגון לתת. מטרתו לשקף את שגרת החיים ואת חוויותיהם האישיות של הנתמכים. בכל מקום בדו"ח בו מופיע המושג נתמכי הסיוע, הכוונה היא למשפחות ויחידים עניים הנתמכים ברשת עמותות הסיוע של לתת, התומכות בכ-200 אלף נזקקים.

ילדים בעוני: אי בטחון תזונתי גובר בקרב נתמכי הסיוע

עבור 80.2% מהילדים נתמכי הסיוע, המרכיב העיקרי בתזונה הוא לחם וממרח (36.9%) או פחמימות (43.3%). ניכרת עלייה משמעותית בנתון זה בשנים האחרונות, כאשר לפני שנתיים הוא עמד על 67.7%. עוד עולה מהדוח כי כרבע (24%) מהילדים נתמכי הסיוע הלכו לביה"ס ללא כריך לעיתים קרובות או באופן קבוע, ומעל שליש (34.5%) מהילדים הנתמכים צמצמו בגודל או דילגו על ארוחות בשל המצוקה הכלכלית. 23.6% מהילדים נתמכי הסיוע חשו רעב ולא אכלו כי לא היה להוריהם מספיק כסף לקנות אוכל.

בנוסף עולה מהדוח כי 6% מהילדים נתמכי הסיוע קיבצו נדבות, וכי 5.7% אספו אוכל מהרצפה או מפחי האשפה, בהשוואה ל- 1.7% בשנה שעברה. 5.4% מהילדים נתמכי הסיוע נאלצו לגנוב אוכל כדי להתגבר על המחסור במזון, בהשוואה ל-3.8% ב-2017.

קשישים בעוני: חיים בבדידות, עם קיצבה שאינה מאפשרת קיום בכבוד

92.4% מהקשישים הנתמכים מעידים כי קצבת הזקנה אינה מאפשרת להם או מאפשרת להם באופן חלקי בלבד למלא את צרכיהם הבסיסיים למחיה בכבוד, בדומה לשנה שעברה (92.2%). 78.9% מהקשישים נתמכי הסיוע חוו בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם בשנה האחרונה.

הפגנת הנכים והקשישים בצומת עזריאלי להעלאת קצבאות הזיקנה (צילום: טל כרמון)

66.7% מהקשישים הנתמכים מעידים כי אינם מצליחים לשמור על בריאות תקינה בעקבות המצב הכלכלי. 58% מהקשישים הנתמכים זקוקים לשיפוץ בביתם על מנת להתאימו למצבם, אך לא יכולים לבצעו. 89.8% מהקשישים נתמכי הסיוע אינם יכולים לעמוד בתשלומים עבור סיעוד, בדומה ל-2017 (85.7%).

עניים במזון: עבור 75% מנתמכי הסיוע, ארוחה מאוזנת היא פריבילגיה

77.5% מנתמכי הסיוע העידו כי לא היה להם מספיק כסף לרכוש מזון שיאפשר להם לאכול ארוחות מאוזנות, בהשוואה ל-17.4% בלבד מהאוכלוסייה הכללית. 72% מנתמכי הסיוע חששו שיגמרו את האוכל בביתם לפני שיהיה להם כסף לקנות עוד, בהשוואה ל-18.2% מהאוכלוסייה הכללית. מעל למחצית (52.9%) מנתמכי הסיוע מעידים כי בשנה האחרונה לא היה מספיק אוכל בביתם (לעיתים קרובות או לפעמים), בהשוואה ל-5.8% בלבד מהאוכלוסייה הכללית. 47.1% מההורים נתמכי הסיוע נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם (תמ"ל) עבור ילדיהם או לתת להם פחות מהכמות המומלצת.

עדות להתגברות המחסור במזון ניתן למצוא בכך ש-47.6% מנתמכי הסיוע מעידים כי לא נזקקו לסיוע במזון לפני חמש שנים. 9.3% מהם העידו כי נקלעו לסיטואציות משפילות בעקבות מחסור במזון בבית, כגון: חיפוש מזון בפחים, קיבוץ נדבות לקניית אוכל ו/או אכילת שאריות מזון שנזרקו.

עובדים ועניים: השכר והבטחון התעסוקתי עלו, אך לא חילצו מהעוני

בקרב 77.4% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בחמישית (19.7%) יש שני מפרנסים או יותר. אנו עדים לעלייה בשכר החודשי הממוצע של נתמכי הסיוע העומד השנה על 4,176 ₪ בחודש, בהשוואה ל-3,348 ₪ בשנה שעברה. חלק ניכר מעלייה זו ניתן לייחס לעלייה בשכר המינימום אשר עומד כעת על 5,300 ₪. כמו כן, אנו עדים לשיפור בתחושת הביטחון התעסוקתי בשנה הנוכחית, כאשר חמישית (19.9%) מנתמכי הסיוע מעידים כי ישנו סיכוי גבוה או גבוה מאוד שיאבדו את מקום עבודתם הנוכחי, זוהי ירידה משמעותית בהשוואה לשנה שעברה (33.1%).

עם זאת, דפוסי התעסוקה המאפיינים את נתמכי הסיוע בעייתיים ומתבטאים פעמים רבות באי קבלת זכויות בסיסיות ובמשרות חלקיות וזמניות. לכן, אין זה מספיק בכדי לחלץ את המשפחות הללו מעוני, והן עדיין חיות במצוקה כלכלית ונאלצות להסתמך על עמותות הסיוע עבור מזון בסיסי.

מאבטח בשער בית ספר. למצולם אין קשר לכתבה (צילום: נעם אלקלעי).

מאבטח בשער בית ספר. למצולם אין קשר לכתבה (צילום: נעם אלקלעי).

מעל מחצית (54.9%) מנתמכי הסיוע הבלתי מועסקים נמצאים במצב זה בעקבות מוגבלות בריאותית. 39.7% מנתמכי הסיוע מקבלים קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי הנובעות ממצבם הכלכלי, זוהי ירידה משמעותית בשיעור של 25.5% בהשוואה לשנה שעברה (53.3%).

עוד עולה מהסקר כי 60.4% מנתמכי הסיוע העובדים אינם מקבלים את כל הזכויות הסוציאליות וההטבות המגיעות להם במקום עבודתם, ירידה קלה בהשוואה לשנה שעברה (63.8%). 57.9% מנתמכי הסיוע מעידים כי אינם מקבלים את מלוא הזכויות המגיעות להם מהמוסד לביטוח לאומי, מעל מחצית (51.9%) מעידים כי הסיבה לכך היא בירוקרטיה קשה ומסובכת.

יוקר המחייה: 50% מנתמכי הסיוע יעברו חורף ללא חימום תקין

70.9% מנתמכי הסיוע שקועים בחובות, פי 2.1 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (34.1%) אך ירידה בשיעור 8.4% בהשוואה לשנה שעברה (77.4%). 48.9% מנתמכי הסיוע חוו חסימה או עיקול של חשבון הבנק עקב חובות, הליך הוצאה לפועל או תביעות משפטיות, בהשוואה ל-8.4% בלבד באוכלוסייה הכללית.

תנור סלילים (צילום: shutterstock).

50.7% מנתמכי הסיוע מעידים כי אין להם מזגן או אמצעי חימום תקין בבית, או שאינם יכולים להרשות לעצמם להפעילו כלל.

52.9% מנתמכי הסיוע מעידים כי גדלו כילדים במשפחה שחיה במחסור ומצוקה כלכלית.

11.5% מנתמכי הסיוע ניסו או תכננו לשים קץ לחייהם בשנה האחרונה בעקבות המצוקה הכלכלית. קיימת ירידה בשיעור הנתמכים המעידים על כך בשנים האחרונות, כאשר ב-2015 נתון זה עמד על 18%.

חינוך והשכלה: 80% מנתמכי הסיוע נמנעו מלשלוח את ילדיהם לחוגים ולתנועות הנוער

77.2% מנתמכי הסיוע אינם בעלי תעודת בגרות, לעומת 47.3% באוכלוסייה הכללית. כמחצית (49%) לא סיימו 12 שנות לימוד. 71.8% מההורים נתמכי הסיוע העידו כי לא יכלו לרכוש עבור ילדיהם את כל הציוד הבסיסי והספרים הדרושים לשנת הלימודים.82.1% מההורים נתמכי הסיוע אינם יכולים לשלם את כל התשלומים הנלווים לבית הספר, ובעקבות כך מעל למחצית (58.5%) מהילדים הנתמכים לא השתתפו בפעילויות חברתיות כגון מסיבות וטיולים.

מתנ"ס בית מילר בחיפה. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום באדיבות בית מילר)

מתנ"ס בית מילר בחיפה. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום באדיבות בית מילר)

79.6% מההורים נתמכי הסיוע העידו כי ילדיהם נמנעו מללכת לשיעורים פרטיים ו-81.5% נמנעו מהשתתפות בחוגים או בארגון/תנועת נוער בעקבות מצבם הכלכלי. 85.8% מההורים נתמכי הסיוע לא יכולים לשלוח את ילדיהם לקייטנות בעקבות מצבם הכלכלי.

בריאות: סכנה ל'מחלות עוני'

על פי מחברי הדוח, אי השוויון במערכת הבריאות מתבטא בכך שאנשים החיים בעוני נוטים ללקות במחלות המכונות "מחלות עוני", יותר מאנשים החיים ברווחה כלכלית. תמותת תינוקות גבוהה יותר קיימת ביישובים מאשכול חברתי כלכלי נמוך ותוחלת החיים גבוהה יותר ככל שההכנסה עולה. העמקת הפערים הכלכליים והחברתיים, משפיעה באופן ישיר על חוסר שוויון בנגישות של אוכלוסיות עניות לשירותי בריאות, והופכת למלכודת עוני. פגיעות גבוהה למחלות וההוצאות הרבות הנובעות מכך, בשילוב עם קצבאות נמוכות מאוד עבור מי שאיבדו את יכולתם לעבוד ולפרנס את משפחתם, עלולות לגרום למשפחות להידרדר לעוני במהירות או להעמיק את חומרת העוני.

לפי ממצאי הסקר, 66.3% מנתמכי הסיוע הם בעלי ביטוח בריאות בסיסי של קופת החולים בלבד ורק ל-31.4% ביטוח בריאות משלים או מקיף, בהשוואה ל-77% מהאוכלוסייה הכללית. 68.4% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפולים רפואיים נחוצים כי לא יכלו לשלם עבורם, פי 3.3 מאשר באוכלוסייה הכללית (20.4%). 85.7% מנתמכי הסיוע ויתרו על טיפול שיניים כי לא יכלו לשלם עבורו, 36.1% ויתרו באופן קבוע.

מעל למחצית מההורים נתמכי הסיוע (55.3%) נאלצו לוותר על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ עבור ילדיהם כי לא יכלו לשלם עבורם, פי 4.4 מאשר באוכלוסייה הכללית (12.4%).

27.4% מנתמכי הסיוע סובלים מיתר לחץ דם וכרבע (25.4%) מסוכרת.

רק 24% מהציבור סבורים שהממשלה מטפלת בפועל בבעיית העוני

חלק נוסף במדד העוני של לתת הוא בחינת עמדות כלל הציבור כלפי העוני בישראל. 75.6% מהציבור סבורים כי הממשלה היא הגורם האחראי לצמצום העוני. עם זאת, רק כרבע (24.4%) מהציבור חושבים שהממשלה היא זו שאכן מטפלת בפועל בבעיה. הסקר נערך באמצעות סקר טלפוני ואינטרנטי בקרב מדגם מייצג של 501 נדגמים בגילאי 18 ומעלה, הכולל את כל המגזרים בחברה הישראלית.

התגובות לא מאחרות להגיע

יו״ר סיעת מרצ ח״כ אילן גילאון מסר: ״הנתונים שמראים שמעל 2.3 מליון משפחות עניות חיות בישראל, מתוכן מעל מליון ילדים עניים הם אות קין למדינה. המחשבה שילד הולך לישון רעב, או שאדם נאלץ לוותר על טיפול רפואי, הן מחשבות בלתי מתקבלות על הדעת. ישראל היא מדינה עשירה שבוחרת לחלק את העושר שלה בצורה עקומה וחסרת הגינות. בלי רפורמות מבניות במשק, שמטרתן לצמצם את העוני ואת מדדי האי שוויון, נמשיך לראות כל שנה את אותם נתונים מדאיגים שנחשפים בדו״ח".

ח"כ עמיר פרץ התייחס גם הוא לדו"ח העוני של עמותת "לתת". "דו״ח "לתת" הוא תעודת עוני לממשלה. הוא גם התרעה מפני תוצאותיה של מדיניות ״לקחת” של ממשלת ישראל, שינחתו על אזרחי ישראל בתחילת החודש עם עליית המחירים. למדינה יש אמצעים לחסל את העוני, והיא צריכה להפסיק להפקיר את הטיפול באלה שאין להם לארגונים ועמותות רווחה. הם עושים עבודת קודש, אך זהו תפקידה של המדינה. זה ההבדל בין חמלה וצדקה לבין צדק חברתי".

ח״כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה: ״במקביל לפרסום דו״ח הפערים הסוציואקונומיים המציג תמונה עגומה בה ישראל בתחתית רשימת ה-oecd , דוח העוני של ארגון ״לתת״ המציג את עומק העוני בחברה הישראלית, מתפרסמת ההתייקרות של מוצרי בסיס כמו חשמל ועוד מוצרים רבים אשר יגרמו לישראלים וישראליות לשלם הרבה יותר על חיים מצומצמים או לוותר על המובן מאליו. הקואליציה הימנית שידה קלה על ההגה באישור פנסיות עתק למקורבים וסכומי עתק מושחתים לנבחריה, דחתה שוב ושוב באכזריות ובאטימות לב את העלאת הקיצבאות לקשישים ולנכים אשר לאור העלאת מחירי החשמל, לא ירשו לעצמם חימום בחורף, ולא מזון סביר וחם. אבל עכשיו יקימו ועדה. עוד ועדה שלא תיתן שום מענה".