הפגנת העובדים הסוציאליים מול קריית הממשלה בת״א החלה אתמול (חמישי) בחסימת רחוב קפלן ובמחאה המונית של מעל 800 עובדים ועובדות סוציאליות. המוחים קראו לשר האוצר, משה כחלון ושר הרווחה, חיים כץ, להתערב באופן מיידי במשבר בשירותי הרווחה. כחלק מהמחאה הושבתו שירותי הרווחה באזור המרכז, מחדרה עד גדרה. בין דרישות העובדים: מוגנוּת בסביבת העבודה וכן מימון ומתן אבטחה מקיפה ואישית גם מחוץ למקום העבודה לעובדים שקיבלו איומים או שנמצאים בסיכון. העו"סים דורשים גם שיפור בתנאי העסקתם, הורדת העומסים והעלאת השכר של העובדים באופן שיאפשר לאייש את התקנים הקיימים ולתת מענה ראוי ומכבד ללקוחות בזמן סביר.
יו"ר האיגוד, ענבל חרמוני, נשאה דברים בכינוס המחאה ואמרה כי היא גאה בכל מי שהגיע. "אנחנו נלחמים על מדינת הרווחה. לצערנו כרגע האמירה של האוצר היא שהדרישות שלנו גרנדיוזיות ואנחנו אומרים שזה נכון, הצרכים שלנו הם באמת גרנדיוזיים. אנחנו מקבלים תמיכה ציבורית רחבה – מחברי הכנסת, מהציבור, והכי חשוב לזכור שהראשונים שמובילים את המאבק ויש להם את הכוח לעשות שינוי הם אנחנו".
יו״ר סיעת מרצ, חבר הכנסת אילן גילאון, שנאם גם הוא בכינוס אמר כי "המאבק הזה של העו״סים על בטחונם הפיזי והתעסוקתי הוא לא פחות ממאבק על פניה ודמותה של ישראל כמדינת רווחה. כל אחד עשוי להיות עני יום אחד, מוגבל יום אחד, קשיש יום אחד, ולהזדקק לשירותים סוציאליים". לדבריו, ייבוש המערכת וההתעלמות הגורפת של הממשלה מראה בדיוק מה ייחסה לאזרחיה, וכיצד היא תופסת את תפקידה של המדינה. "הייתי מצפה משר האוצר שאוהב כל כך לדבר על כמה הוא חברתי או חברותי, שיעשה משהו. לא צריך חברתיות או חברותיות, צריך הגינות", הוסיף גילאון.
מוריה, עובדת סוציאלית מהשירותים החברתיים בפתח תקווה, תיארה ל'דבר ראשון' את עומק הבעיה. "העבודה מאוד מורכבת. זה מתחיל מזה שאנחנו באחוזי משרה. לרובנו המוחלט אין מאה אחוז משרה. כל משפחה מטופלת זה טיפול בכמה ילדים. אם יש לנו 80 משפחות זה לא 80 אנשים זה לפחות 400 אנשים. כל אחד רוצה את כל תשומת הלב והעזרה ובצדק. לצערנו הממשלה לא מאפשרת לנו לעזור להם בדברים שהם צריכים כי אין תקצוב בסופו של דבר".
מוריה הוסיפה כי המצב הקשה, שנוצר בשל התקנים הנמוכים והעומסים הקשים, מתפרץ בסופו של דבר בכעס ואלימות כלפי ה"חיילות בחזית", העו"סיות. "זה יכול להגיע למצב של כעס כלפינו. בנוסף אנחנו עובדים עם ילדים בסיכון שאיתם העבודה יותר מורכבת כי הרבה פעמים המשפחות לא רואות את הסיכון וכועסות על הצעדים שאנחנו רוצות לעשות. זה גורם להרבה לחץ ומתח בעבודה. חשוב לי לציין שרוב המטופלים שלנו לא אלימים אבל מספיק מקרה אחד של איום או הפיכת שולחן כדי לערער אותנו. עכשיו המחאה התחילה מהאלימות. זה בראש סדר העדיפויות מבחינתי, אני מגיעה למחאה כדי לדאוג למוגנות לשלי שאני לא אנעל באופן אוטומטי את הרכב כשאני נכנסת אליו".
מעבר לנושא המוגנות מתארת מוריה תנאי העסקה קשים. "גם נושא השכר זה שאין הבדל ביני, שאני יחסית חדשה, לבין עובדת שעוד מעט יוצאת לפנסיה. זה מראה שאין לי הרבה לאן להתקדם".
לאור אירועים קשים שהתקיימו לאחרונה כלפי עובדים סוציאליים, דורשים העובדים טיפול עומק שיאפשר להם סביבת עבודה בטוחה ומוגנת – אבטחה בכל שעות קבלת הקהל ומאבטחים בעלי הכשרה רלוונטית, עמדת בידוק ביטחוני מסודרת ונוהלי בידוק קפדניים ומסודרים, וכן אמצעי אבטחה כגון דלתות משוריינות, אינטרקום, מצלמות אבטחה, דלתות מילוט, ולחצני מצוקה המחוברים למוקד חירום פעיל. העו"סיות דורשות גם ליווי ותמיכה לעובדות ועובדים שחוו אירועי אלימות.
