התסריט לסוף כל שנה לועזית דיי ברור. גם הפעם עם סיום שנת 2018 יתחיל מחול "סיכומי-שנה". משרדים ממשלתיים, ארגונים או חברות עסקיות יחלו בהצגת השנה שעברה, הישגיהם ולאן פניהם מועדות בעתיד הקרוב. בתוך כך, תעשיית ההייטק אינה נבדלת למסורת הזו – בשבועות הקרובים השיח הציבורי לבטח יוצף בדיונים בלתי פוסקים על ההשפעה של התעשייה על חיינו ועל הדרך שהיא עברה: אקזיטים, גיוסי הון, הנפקות, עדכונים ונתונים בנושאי כוח אדם, פתיחה וסגירת חברות ועוד.
לצד מנגנוני הפצת המידע הרשמיים שמופעלים על בסיס האינטרסים של גורמים כאלה ואחרים – שנועדו להביא לידיעת הציבור את אשר ארע בפועל בשנה האחרונה. נדמה כי במעגלים בלתי פורמליים, בעיקר ברשתות החברתיות ובפורומים מקצועיים בתעשייה עצמה, יש דיון ער על כך שהורטיקל הטכנולוגי בישראל נמצא בתקופת מעבר למעמד חדש. מדברים למשל על המעבר ל"אנטרפרייז ניישן" (אומת התאגידים).
באופן די סימבולי – שנת 2019 המתעתדת לבוא, זו שנת העשור לצאתו של ספרם המצוין של דן סינור ושאול זינגר "אומת הסטארט-אפ" (Start-up Nation: The Story of Israel's Economic Miracle). במידה רבה הספר הזה, שראה אור לראשונה בשנת 2009, היווה עם צאתו והפצתו הבינלאומית חותמת אמיתית ומהימנה, לכך שבישראל מתקיימת תעשייה טכנולוגית משגשגת. על אף שהיסודות לקטר הכלכלי של מדינת ישראל הונחו הרבה לפני כן.
בראייה היסטורית של העולם העסקי והכלכלי אירע פה תהליך מעורר השראה – לצד הגעה של חברות גלובליות, פתיחת מרכזי פיתוח בישראל והתעניינות של תאגידים בשוק המקומי, כידוע, נוסדו פה אלפי חברות הזנק שתורמות תרומה גדולה לכלכלה. בכל פינה רואים יזמים ויזמיות עם ברק בעיניים שרוצים להמציא את הדבר הגדול הבא. אשתקד לדוגמא הוקמו מעל ל-850 סטארט-אפים, שהצטרפו ל-6,600 חברות וותיקות אשר פועלות בענף הטכנולוגי. דו"ח אחרון של הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO) דירג את ישראל במקום ה-12 בקרב המדינות החדשניות והיזמיות ביותר בעולם. מציאות זו, היא אחת הסיבות לקעקוע ישראל כ"מדינת הסטארט-אפים".
ועדיין, כאמור בקרב חוגים רבים נהוג כעת לחשוב שהטרמינולוגיה השלטת הזו מתעתדת להשתנות בשל הליך ההתבגרות הטבעי שהתעשייה עוברת (ברמת המאקרו). הגישה הזו גולשת כמובן לאמצעי התקשורת שמתחילים להדהד את הרעיון בקצב עולה. השאלה הנשאלת כעת היא האם אנחנו צריכים לזרז את השינוי התפישתי הזה? ואם כן, האם זה הרגע האידיאלי לעשות כן?
שינויים תפישתיים שכאלו לוקחים זמן. החדרת רעיון שממצב את התעשייה כבוגרת הנו תהליך מתמשך. בו בזמן, אל נא לנו לשכוח שדווקא כשמדובר בסטארט-אפ שנמצא בראשית דרכו, אולי הדבר שתורם לו יותר מכל היא התדמית החיובית כלפי התעשייה הישראלית (לצד כמובן החידוש הטכנולוגי). טיפוח חברות הזנק ושיח ישיר אודותיהם כפי שהיה עד כה, יצר לרבים מהם הזדמנות להתחלה של פעילות עסקית בשווקים גדולים ומתפתחים בעולם. ההיגיון פשוט – שותפים ומשקיעים אסטרטגיים יעדיפו לבוא במגע עם מי שנתפש בעיניהם בצורה חיובית.
באופן תאורטי, תחילת השנה החדשה – עלולה כאמור לייצר זרז נוסף לקדם שיח על זה שהתעשייה התבגרה – יש שיאמרו "הנה התקדמנו שלב", "עלינו ליגה". אך אסור לשכוח כי מנקודת המבט של היזמים הצעירים דלי התקציב שמכתתים רגליהם בדרך לפיתוח הבא, ובעיקר החברות החדשות והמתחילות בתעשייה – אימוץ הרעיון החדש הנ"ל עלול (אולי) להאט את קצב התפתחותם. שכן, כענף שממרכז ומטפח עתה תאגידים גדולים, יהיה קל יותר לזנוח את הסטארט-אפים. אסור לנו לתת את התחושה שהסטארט-אפים היו רק כלי בהנצחת המיתוג הטכנולוגי בישראל. אלא הרבה יותר מזה.
