העיתונאי והסופר ניצול השואה נח קליגר הלך אתמול (חמישי) לעולמו בגיל 92. הוא הותיר אחריו אישה, ז'קלין, ושתי בנות מנישואיה הראשונים. ארונו יוצב בבית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון, ביום ראשון, בין השעות 11:00 ל-13:00. ההלוויה תתקיים ב-14:30 בבית העלמין בקדימה.

קליגר נולד בשטרסבורג שבצרפת ועבר עם משפחתו ללוכסמבורג ובהמשך גם לבלגיה שם שהה גם בעת הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם ה-2 כאשר הוא נער צעיר שמתוקף היכרותו עם השפה ויכולותיו הספורטיביות לקח חלק במבצעי הברחה של מסמכים, כמו גם העברת ילדים יהודים מצרפת לשוויץ, זאת במסגרת התא המהפכני של תנועות הנוער הציוניות.

באוקטובר 42 נעצר על-ידי הגסטאפו, זהותו היהודית נחשפה והוא נשלח למחנה מכלן ובהמשך לאושוויץ שם עסק בין היתר באגרוף. באושוויץ חלה בדלקת ריאות ולימים סיפר על כך בעדותו ביד-ושם: "לא היה לי שום סיכוי. היה ברור לי ממבטו של מנגלה שיסמן בידו שמאלה, וכך עשה, ואני הסתובבתי באורח אוטומטי, ביודעי שזה הסוף. אינני יכול היום להסביר זאת, אבל לפתע הסתובבתי שוב וחזרתי אל השולחן. נשאתי נאום נואש בו הדגשתי שאני יכול להיות עדיין לתועלת בעבודה… הנה אני, דמות ערומה ושלדית, עומדת דום ונושאת נאום. זה מוזר." למזלו של קליגר, הרופא שנלווה למנגלה הכירו ואישר שקליגר יוכל להועיל. על "קריירת" האגרוף שלו זכה להיכנס ב-1990 להיכל התהילה של הספורט היהודי בלוס אנג'לס וגם הסרט שנעשה על חייו, "להתאגף לחיים", מתייחס לפרק זה.

נבחרת העתודה של ישראל בכדורגל מסיירת במחנה ההשמדה אושוויץ, פולין בהדרכתו של העיתונאי ניצול השואה נוח קליגר.(צילום: משה מילנר/לע"מ)

לקראת סוף המלחמה הוצעד בצעדות המוות לכיוון מחנה העבודה דורה-מיטלבאו שבמרכז גרמניה, שם הועסק, כמו אלפי יהודים אחרים, בעבודות כפייה לייצור טילים עבור הגרמנים אך בהמשך הוצעד שוב לעבר מחנה רוונסבריק ממנו שוחרר לקראת תום המלחמה ב-29 באפריל 1945.

קליגר התאחד עם הוריו ואחיו לאחר המלחמה, ופעל בארגון העליה הבלתי לגאלית במסגרת המוסד לעליה ב' של ההגנה ובהמשך החליט לעלות ארצה בעצמו. על כך סיפר במאמר שפרסם ב-1988, "ארבע פנים לאקסודוס":

"שנתיים אחרי ששוחררתי ממחנות-ההשמדה של הגרמנים, רציתי גם אני, כפעיל ציוני, לעלות ארצה. מחנות-המעבר, כולם באזור מארסיי, נוהלו בידי שליחים של 'הבריחה', כפי שקראו אז למוסד שטיפל בעלייה ה'בלתי חוקית', כנוסח הבריטים, לארץ-ישראל. מנהל קאיול (המחנה בו שהה – י.ו) היה גבר חסון, בלונדי, חייכן ובעל קול חזק, חיים קינצלר שמו. כאשר גבר והלך זרם המעפילים שהגיעו למחנות והיה צורך לפתוח אגף נוסף לקאיול, מינה אותי קינצלר לאחראי לאותו אגף והפכתי אפוא גם אני ל'מאכער'. אחרי שהגיעו כל אותם המעפילים שתכננו להפליג ורוכזו במחנות, נפתח 'מבצע העפלה', אשר היה עתיד להסתיים, כמובן בניגוד למתוכנן, רק כעבור שמונה שבועות. אך את כל אלה לא ידענו, כמובן, כאשר יצאנו בשיירה ענקית של משאיות, בלילה שבין 9 ל – 10 ביולי 1947, לנמל סט, ממנו עמדנו להפליג. כיליד צרפת ודובר השפה נבחרתי, כמובן, לשבת בתא הנהג של המשאית הראשונה".

ביולי 1947 החל בדרכו לארץ ישראל על סיפונה של אניית המעפילים אקסודוס והיה אחד ממפקדי הקרב נגד חיל הים בריטי לפני שנעצרו המעפילים ונשלחו לקפריסין ומשם חזרה לצרפת ואז לגרמניה. משם עלה שוב לארץ, הפעם בהצלחה, והשתכן בתך-אביב לאחר שגם השתתף במלחמת השחרור.

לאחר שבימים שאחרי המלחמה עסק בסיקור משפטי פושעי המלחמה הנאצים באירופה, החלה בשנות ה-50 הקריירה העיתונאית שלו בישראל, רובה המוחלט בעיתון ידיעות אחרונות, במהלכה כתב רבות הן על שואת העם היהודי, עליה והעפלה ומשפטי פושעי המלחמה הנאצים וכן על ספורט ואף ערך את מדור הספורט בעיתון במשך שנים רבות. לאורך שנותיו כתב אלפי כתבות ומאמרים ופרסם שלושה ספרים.

קליגר זכה לאורך השנים לאותות הוקרה רבים על פועלו, הן בתחום זיכרון השואה, הן בתחום העיתונות והן בתחום הספורט.