הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ביום חמישי האחרון דו"ח הסוקר את כלל ההוצאות על רווחה במשק הישראלי. זו הפעם הראשונה שדו"ח מסוג זה מפורסם בישראל וייחודו בכך שהוא סוקר במשותף ובנפרד את הוצאות הממשלה, המגזר העסקי והגופים ללא כוונות רווח, ובעיקר עמותות. הדו"ח סוקר את שנת 2011 אך ניתן, אולי, ללמוד ממנו גם על מצב הרווחה כיום.

על פי הדו"ח, חלקה של המדינה בשירותי הרווחה המוענקים בישראל הוא נמוך, ועומד על פחות מ-30%. עמותות אחראיות ל-40% משירותי הרווחה בישראל וגופים עסקיים אחראים ל-30% הנותרים של הפעילות.

קרדיט: דבר ראשון.

קרדיט: דבר ראשון

שירותי הרווחה הם, לדוגמה, סיעוד עבור בעלי מוגבלויות, במוסדות ובבית, ייעוץ וסיוע בקהילה על ידי עובדות סוציאליות, ושירותים נוספים.

חלקה של המדינה בשירותי הרווחה המוענקים בישראל הוא נמוך, ועומד על פחות מ-30%. עמותות אחראיות ל-40% משירותי הרווחה בישראל וגופים עסקיים אחראים ל-30% הנותרים של הפעילות.

הדו"ח מציג בנפרד את עלויות הרווחה בישראל כשהן כוללות את ההעברות והקצבאות, לרבות פנסיות, וגם את העלויות עבור ייצור שירותי הרווחה, כלומר הכספים שמוקדשים לייצור של שירות ללא הכספים המועברים ישירות למשקי הבית.

רווחה – 12% מהתוצר המקומי הגולמי

סך עלויות הרווחה בישראל לשנת 2011 היה, על פי הדו"ח, קרוב ל-120 מיליארד ש"ח. מאחר וכלל הפעילות הכלכלית בישראל (התמ"ג) בכלל השנים האחרונות עומדת על כ-1,000 מיליארד ש"ח בשנה וצומחת באטיות, מתברר שהוצאות על רווחה אחראיות ל-12% מהתמ"ג.

קרדיט: דבר ראשון.

קרדיט: דבר ראשון

כאשר בוחנים את ההוצאה לרווחה בישראל תוך הכללתן של הפנסיות והקצבאות בסך זה, עולה חלקה של הממשלה בהוצאות הרווחה ל-60%. בשנת 2011 עברו כ-98 מיליארד ש"ח למשקי בית, בדרך של קצבאות ביטוח לאומי ותשלום פנסיות. מתוך סכום זה, כ-84 מיליארד ש"ח עברו מהממשלה וביטוח לאומי למשקי הבית, 13 מיליארד שולמו על ידי גופים עסקיים, בעיקר קרנות הפנסיה, ו-1 מיליארד הועברו למשקי הבית מעמותות.

ההוצאה החברתית בישראל היא מהנמוכות ב-OECD

על מנת לאמוד את הנתונים שעולים מדו"ח הלמ"ס ניתן להשוות את נתוני ההוצאה החברתית בישראל לנתוני המדינות החברות ב-OECD, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי בו חברות כ-30 מהמדינות המפותחות בעולם, ואליו ישראל גאה להשתייך.

מדד ההוצאה החברתית אינו זהה למדד ההוצאה הלאומית על רווחה, אלא רחב יותר וכולל גם את ההוצאה הלאומית על בריאות.

לפני נתוני ה-OECD, בשנת 2011 ההוצאה החברתית של ישראל עמדה על 15.7% מהתמ"ג (וכאמור, על פי נתוני הלמ"ס ניתן לשייך 12% מתוך זה לרווחה). מדובר בשיעור נמוך מאד ביחס למדינות ה-OECD ורק מקסיקו, צ'ילה, אסטוניה וטורקיה מוציאות שיעור נמוך יותר מהתמ"ג שלהן על הוצאות חברתיות.

הממוצע במדינות ה-OECD היה בשנת 2011 היה 21.7% מהתמ"ג. צרפת, ארה"ב, בריטניה, דנמרק, הולנד וגרמניה כולן הוציאו למעלה מ-25% ועד ל-30% מהתמ"ג כהוצאות חברתיות.

ישנה התאמה חלקית בין המדינות שמוציאות שיעור גבוה יותר מהתמ"ג שלהן על הוצאה חברתית ורמת השוויון במדינה. במרבית המקרים ניתן לראות קשר בין הוצאות חברתיות – רווחה ובריאות – ובין רמת שוויון גבוהה יותר. ישראל, שכאמור שיעור ההוצאה החברתית שלה הוא מהנמוכים ב-OECD היא גם אחת המדינות שבה רמת אי-השוויון הגבוהה ביותר.

נאוה ברנר, מנהלת תחום חשבונות הוצאה על שירותים חברתיים בלמ"ס מסרה כי "מה שהיה עד היום, משנת 2009, זה חשבון רק של ההוצאה הציבורית וזה מאוד חלקי. חשבון מלא שמראה את כל המגזרים, לוקח המון זמן לעשות. רצינו כבר הרבה זמן לעשות את זה, בקרוב יצאו הדוחות גם לשנים 2012 ו-2013."

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "ניתוח הנתונים אינו מדויק ולכן לא ניתן להתייחס לדברים. יש להחשיב את הוצאות המגזר העסקי כהוצאה ממשלתית".

במשרד הרווחה הוסיפו כי "עת כניסתו לתפקיד, שר הרווחה חיים כץ קיבל לידיו משרד בו שרותים רבים מופעלים באמצעות מיקור חוץ, כתוצאה ממדיניות ממשלתית שהונהגה שנים קודם. בשנה האחרונה, עיקר המאמצים של המשרד מתמקדים בתגבור והרחבת המענים לאוכלוסיית הרווחה תוך שימת דגש על איכות השירות הניתן".