לפני ארבע שנים חבר רמי יונס, מהנדס בוגר טכניון מחיפה, לשלושה שותפים נוספים כדי להקים את 'מינדולייף' – חברת הזנק (סטארט אפ) בתחום התוכנה, המפתחת מוצרים שונים לבית חכם. "עד היום קיבלנו מלגות מהמדען הראשי במשרד הכלכלה בשווי מיליון דולר", מספר יונס, "בשנתיים האחרונות פיתחנו את המוצר, ועם הכסף שקיבלנו הצלחנו כבר לגייס לקוחות משלמים מבלי לגייס משקיעים, ולהגיע להצלחה עולמית גדולה". לכאורה מדובר בעוד סיפור הצלחה של ישראל כאומת ההיי-טק והסטארט אפ, אך ל'מינדולייף' יש ייחוד נוסף ולצערנו חריג מעט בנוף חברות ההזנק בישראל: יונס ומייסד נוסף הם ערבים, בניגוד לרוב המוחלט של המייסדים, השותפים ואף העובדים היהודים בכלל החברות הללו.
לפי נתונים שהוצגו בכנס על חברות הזנק במגזר הערבי בישראל, חלקם של הערבים אזרחי ישראל בכלל העובדים בהיי-טק הוא 3%, בעוד חלקם באוכלוסייה הכללית הוא 21%. בשנים האחרונות פועלים שורה של גורמים ממשלתיים ועסקיים כדי לשנות את התמונה הזו, תוך התמודדות עם אתגרים שונים וייחודיים והשראה מסיפורי הצלחה שכבר קיימים, דוגמת זה של יונס.
אז מדוע כמעט ולא שומעים בישראל את המושג 'סטארט אפ ערבי-ישראלי'? לפאדי סוידאן, מנהל מרכז העסקים בנצרת והאקסלרטור 'הייבריד' המופעל ע"י סוכנות מעוף במשרד הכלכלה, יש כמה תשובות לשאלה הזו, מתוך נסיונו היום יומי בעידוד היזמות בחברה הערבית. שני הפרויקטים בניהולו מלווים חברות הזנק שיש בהן לפחות מייסד אחד ערבי. חלק מהאתגרים נובעים מפערי השכלה ונסיון או משוני חברתי ותרבותי של החברה הערבית, אבל לפי סוידאן, אחד המחסומים העיקריים קשור דווקא במשהו הרבה יותר בסיסי – היחס של (חלק מ)המשקיעים היהודים.
סוידאן מניח את הדברים על השולחן: "יש קושי לגייס כספים לחברה כשהמנכ"ל הוא ערבי", הוא אומר בכנות, "הגישה לתעשיית הפייננס נחסמת כל הזמן בגלל הפרופילים של היזמים, הרקע שלהם. קצת קשה עדיין לתעשיית ההייטק להבין בזה ולהאמין בזה. הם התרגלו לסוג מסויים של יזמים, אולי בוגרי 8200, אולי כאלו שבאים מהצבא והם פרופיל מיוחד וספציפי. הם לא התרגלו להשקיע בסטארט אפ שיש בו מנכ"ל ערבי והם לא כל כך בטוחים ביכולות שלו, וכשהם משווים מול הסטארטאפים האחרים שהם רואים בתל אביב הם יעדיפו אותם, כי הסיכון שם הוא הרבה יותר קטן מבחינתם".
לפי סוידאן, החשדנות והסטריאוטיפים כלפי סטארט-אפים ערביים נעלמות כמעט לחלוטין כשיוצאים מגבולות הארץ ומגייסים כספים ממשקיעים בחו"ל. "בארה"ב, במיוחד בעמק הסיליקון, יש מגוון של משקיעים ולכן הרקע הפוליטי-היסטורי הוא פחות עניין שם. הרבה יותר קל להם לראות את ההזדמנות ולהשקיע, מה שלא קיים פה. התחלנו לעבוד על זה פה ויש הצלחות". הוא מגלה כי בקיץ האחרון נסעה לארה"ב משלחת של שמונה חברות סטארט אפ ערביות, או ערביות-יהודיות, בתמיכת שגרירות ארה"ב בישראל. חלקם חזרו עם השקעות.
גם יונס מצטרף לתיאור החשדנות כלפי יזמים ערבים בישראל. "לוקח זמן לחנך במובן של 'חינוך שוק' לעצם העובדה שיש גם סטארט-אפיסטים ערביים. מחוץ לישראל הם לא מבדילים, מבחינתם כולנו ישראל", הוא אומר. ב'מינדולייף', העובדה שהמייסדים הם יהודים וערבים היא גם יתרון: "אנחנו ארבעה מייסדים, שניים ערבים ושניים יהודים. שלושה מאתנו עבדנו ביחד בחברת אבטחת מידע. הבת של אחד מהם והבת שלי היו ביחד בגן 'יד ביד' בחיפה. אנחנו משתמשים בזהויות האלה לטובתנו, כשצריך להיות יהודים אנחנו יהודים, וכשצריך להיות ערבים אנחנו ערבים. מול הקרנות שמקדמות דו קיום אנחנו מדגישים את הזהות הערבית. הזהות הערבית פחות טובה לנו בקרב המשקיעים. בחו"ל אנחנו מנצלים את זה שיש תדמית טובה לישראל ואנחנו כמובן נהנים מזה".
אך לצד היחס החברתי, ישנם גם אתגרים אובייקטיביים שהחברה הערבית מתמודדת איתם בכניסה לעולם ההיי-טק והסטארט אפ – הפריסה הגיאוגרפית, למשל. מרבית ערביי ישראל לא מתגוררים במרכז הארץ, שם ממוקמת מרבית התעשייה (כ-75% לפי הנתונים שהוצגו בכנס בנצרת). כך סטארטאפיסטים ישראלים שמתמקמים בפריפריה הם כבר אתגר בפני עצמו. "ההבדל בין תל אביב לנצרת מקשה על התערבבות (engagement), והוא נעשה יותר מסובך עם התעשייה שיושבת שם ורוב התעשייה יושבת שם." אומר סוידאן. הפרוייקטים שהוא מוביל, המנסים לתת מענה לחברות בצפון, הם רק חלק מהתמודדות עם הקושי הזה.
אתגר נוסף שמסמן סוידאן הוא הקשר ההדוק המתקיים בחברה הערבית בין משפחה לעסק. "כל העסקים המוצלחים בחברה הערבית הם בסופו של דבר עסקים משפחתיים", אומר סוידאן, "עסק משפחתי בא לשרת את המשפחה, והמשפחה את העסק. אם לדוגמה הדודה שלי לא מוצאת עבודה, אז היא תוכל לעבוד כאן בעסק. כל צורת ההתנהלות הזו שונה לגמרי מצורת התנהלות של סטארט-אפ שצריך לקבל השקעות, ולקבל זרים שהם לא חלק מהמשפחה שהיו חלק ממקבלי ההחלטות".
גם מרכז העסקים בנצרת וגם ה'היבריד' בהפעלת סוידאן הם דרך בה המדינה נותנת כלים פרקטיים להצלחה של יזמים קיימים. "אנחנו לוקחים את היזמים בשלב הרעיון ומנסים להביא אותם למצב שבו יש להם סטארט אפ שמוכן להשקעה. המדינה שמה את הכסף להקמת פרויקטים להקמת הפעילות בנוסף דרך הרשות לחדשנות היא מפעילה תוכניות שנותנת הקלות כדי שיזמים ערבים עם מייסד ערבי אחד יקבלו את המענקים ויעשו מאצינג שהוא יותר קל שהם יוכלו להאיץ את הפיתוח."
"אנחנו מנסים כאן לשנות את כל המחשבה הזאת וליצור סוג אחר של תעשייה וסוג אחר של השקעות שאולי יהיה מעניין, ויראו את ההזדמנויות, שיכירו את היזמים ויתחילו להתעניין בהם ולנסות גם להשקיע."
"חלק מהיעדים של משרד הכלכלה הוא גם לייצר מקומות עבודה איכותיים לחברה הערבית ולכן ככל שיש יותר סטארטאפים בכל החברה הערבית כולל מזרח ירושלים, דרוזים מהגולן כי כל אחד שיושב בכפר או בעיר הוא יוצר מקומות עבודה איכותיים שם וזה עוזר לסגור את הפערים ברמת החיים בין החברה הערבית לשאר החברה הישראלית." אומר סוידאן.
סוידאן מפתיע בנתון השתלבות הנשים בסטארטאפים בחברה הערבית כאשר הוא מציין כי בDEMO שהשיק את הסטארטאפים במאיץ היבריד השנה אז 40% היו מייסדות נשים. "עקפנו את הסטטיסטיקה בכלל של הארץ. עוד מעניין לראות ש 60% מהערבים שנכנסו ללמוד מדעי המחשב בטכניון הן נשים."
לפיתוח וקידום הסטארטאפיסטים הערבים נכנס גם הדוד העשיר מאמריקה. הקשר עם ארה"ב לסטארטאפים הישראלים הוא בעל אינטרסים לשני הצדדים והוא קיומי ברמה הכי בסיסית שלו. מהצד האחד תעשיית הפיננסים מגיע לרוב מארה"ב למימון סטארטאפים, ומהצד השני האמריקאים משיגים פיתוחים עיסקי רב, יוקרה וערך מאומת ההייטק הישראלית. בתוך כך שילוב ערביי ישראל בתוך זה הוא בעל ערך נוסף שהצמיחה המגיעה מענף זה תחלחל לכלל החברה. שגרירות ארהב בישראל המתעסקת במגוון נושאים בניהם היא ערביי ישראל.
ב "ועידת נצרת למשקיעים בהייטק" שנערכה השבוע בארגון ומימון שגרירות ארה"ב בשיתוף פעולה של המשרד לשוויון חברתי שהמשיכה אחר כך לכנס עתידינו והחדשנות ל "קידום ההייטק בחברת המיעוטים בישראל" הפגישה סטארטאפיסטים עם לפחות מייסד אחד ערבי עם משקיעים בניסיון לחבר ביניהם.
טרי דייוידסון משגרירות ארה"ב אמר כי "יש עניין רב בארה"ב בהשקעות בחדשנות בישראל וגם במגזר הערבי". אמר והצביע עד כמה כאשר ציין שמתוך 10 משקיעים אמריקאים לצד המשקיעים הישראלים חלקם הם מכירים אישיים של השגריר. "הם באו על חשבונם.לפני חודש השגריר היה בביקור במקום והתגייס לעזור, הם זקוקים לכסף, ובחרנו להביא משקיעים לכאן, לנצרת, במקום שהם יצטרכו לעבור לתל אביב".
שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן פנה לסטארטאפיסטים בעצמו ואמר "בעוד החברות שלכם גדלות ומצליחות ואתם מתכננים להתרחב מעבר לישראל, תחשבו עלינו, אנחנו מקווים שתחשבו על ההזדמנויות שאין מקביל אליהם שמוצעות בשווקים של ארהב. אנחנו מעודדים אותך לצאת ולגלות את התוכניות של ארה"ב שמשרתות כנקודות קשר לחברות שרוצות להגדיל את העסקים שלהם בארה"ב. אתם מוזמנים ליצור עם הסקטור המסחרי קשר שיצתוות לשגרירות להצלחה. "
פרידמן שהילל את ההתפתחות של ישראל יחסית לעולם באותה נשימה אמר כי היא לא מחלחלת לכלל האוכלוסייה וחברה מגוונת היא יתרון לפיתוח אבל הכנס הוא ביטוי לכיוון שהשגרירות בישראל מכוונת אליו: "השילוב היום מייצג שותפות של שגרירות ארה"ב והמשרד לשוויון חברתי לקדם אינטגרציה של החברה הערבית לתוך אזורי ההייטק והיזמות בישראל, לייצר צמיחה כלכלית ולהגדיל את השותפות בין השותפים מישראל ומארהב. אנחנו רוצים להמשיך את התהליך הזה לבנות שותפויות חזקות יותר ובמיוחד עבור סטארטאפים שנמצאים פה, "היום אני רואה את העתיד של ישראל וברקע יחסים בילטרלי. ככל שנחלוק רעיונות כך יותר נעבוד ביחד ויהיה לנו השפעה על שתי המדינות ועל שאר העולם."
שניים מהמשקיעים הישראלים שהיו בכנס היו יעל ורמי ליפמן. הם מושקעים באחת החברות שהציגה "ומקווים שהיא תשנה את עתיד התקשורת". ליפמן היא חברת מועצת המנהלים של 'צופן'- חברה למען הציבור שקמה לפני 13 שנה ומטרתה שילוב ערבים אקדמאים בתחום המדעים המדויקים בהייטק הישראלי והקמת מרכזי פיתוח של הייטק בערים ערביות. "בעבר זה לא היה דבר מקובל שצעירים ערבים ילמדו מדעי המחשב כי הם חשבו שלא תהיה להם עבודה והיום זה השתנה. בשנים האחרונות יש יזמים הייטקיסטים ערבים ויש חברות מעניינות."
"אנחנו מאמינים שהדבר הכי טוב לחברה בישראל שהחברה הערבית תהיה חלק מהכל", אמרה ליפמן, "עשרות אלפי המנהדסים מרוסיה שהגיעו לפני 15 שנה של אז היום צריך להביא אותם מתוך החברה הערבית והחרדית. אלו אנשים בעלי כישרון שצריך לתת להם את ההשכלה הנכונה ואת ההזדמנויות".
