משבר עליית המחירים מעסיק מאוד את לשכת שר האוצר משה כחלון, שכינס במהלך סוף השבוע דיוני חירום. עם צאת השבת, נשלף הפתרון שאמור להרגיע את המפגינים ברחובות – המשך מדיניות הורדת המכס על ייבוא מוצרים, אותה יזם ושיווק כ'נטו כחלון'. "בכל מקום שתהיה עליית מחירים לא מוצדקת, נפחית מכסים ונגדיל את התחרות בשוק", הודיע כחלון, ואיים כי "כל מי שיעלה מחירים לציבור הצרכנים, שלא בצדק, יתחרט על כך במהרה". הטון הנחוש בהודעתו של כחלון יכול להסתיר בעיה 'קטנה' בתוכן דבריו – למעשה, אין כל ודאות שהפתרון שלו אכן יוביל להורדת מחירים, ולפעמים התוצאה היא בכלל הפוכה.
יש לציין כי הפחתות המסים שיזם כחלון בשנתיים האחרונות בוצעו בהוראת שעה, ועכשיו עם תום שנת 2018 עליו לחדש את ביטול המכסים. כחלון שמע את הזעם בציבור והודיע כי יחתום על הצו שממילא תכנן לחתום עליו. הבעיה היא שהפחתת המכסים פשוט לא עובדת. בחלק מהמקרים היא בכלל לא משפיעה על המחירים, ובחלק אחר היא משפיעה אבל הרבה פחות ממה שציפו באוצר. הנה כמה דוגמאות, היישר ממדדי המחירים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אותן לא טרח כחלון לציין בהודעתו אתמול.
ב-17 באוגוסט 2016 חתם כחלון על אחת מהפחתות המכסים הראשונות על ייבוא דגים לישראל. בשלב הראשון הפחית כחלון 50% מהמכס, ונקבעו מדרגות הפחתה נוספות שלא יצאו אל הפועל בסופו של דבר. במשרד האוצר העריכו שהפחתת המכסים תוזיל את הדגים בכ-30%. בפועל, בין יולי 2016 (ערב הפחתות המכסים) לדצמבר 2018, מחיר הדגים הקפואים דווקא עלה ב-5.7%. מחיר הדגים הטריים, שמושפע באופן עקיף מהפחתת המכסים, ירד ב-2.3%. המהלך הזה עלה לקופת המדינה כ-20 מיליון שקלים לפיצוי מגדלי הדגים, וכמה מאות מליוני שקלים באובדן הכנסות.
בספטמבר 2017, שנה לאחר הפחתת המכסים הכושלת על הדגים, הכריז כחלון על 'נטו תינוקות' במסגרתה ביטל מכס בשיעור של 12% על שורה של מוצרי תינוקות. מה קרה למדד מוצרי התינוקות בין אוגוסט 2017 להיום? על פי הלמ"ס, מחירי מוצרי התינוקות ירדו בשיעור של 2.9%. לאן נעלמו עוד 9%? שאלה מצוינת. על פי הערכות האוצר התוכנית הזו עלתה למדינה 44 מיליון שקלים.
בינואר 2018, תחת המיתוג 'נטו הוזלות' חותם כחלון על צווים להפחתת מכסים ומסי קניה לשורה של מוצרי חשמל וביגוד. העלות לקופת המדינה – 800 מיליון שקלים. במסגרת התכנית הופחת המכס שעמד על 12% ממקררים, תנורי בישול, תמרוקים ומוצרים נוספים. גם הפעם רוב ההפחתה לא הגיעה לצרכנים. בין דצמבר 2017 לדצמבר 2018 ירד מחיר המקררים בכ 4.7% ומחיר תנורי הבישול בכ 3.6%. את השאר לקחו היבואנים ורשתות השיווק. אגב, מחירי מוצרי הטואלטיקה דווקא עלו ב 3.8%. עבור שאר המוצרים שהמכסים עליהם הופחתו הלמ"ס אינה מפרסמת מדד מחירים ולכן קשה יותר לקבוע את השינוי במחיריהם.
המחיר של הפחתות המכסים לקופת המדינה עומד על כ 1.5 מיליארד שקלים. את המחיר הגבוה יותר משלם המשק הישראלי, שנחלש אל מול היבוא. רק בשבוע שעבר התבשרנו על סגירת מפעל אריזת הטונה סטארקיסט ופיטורי 80 עובדיו. אז אם הנתונים של הלמ"ס מעידים על כך שמדיניות הורדת המכסים לא באמת אפקטיבית מול יוקר המחיה, מדוע מתעקש כחלון ואנשיו באוצר להמשיך באותה השיטה?
לא כדאי לטעות ולחשוב שהכל נובע מפופוליזם. הפחתות המכסים הו חלק ממדיניות עמוקה וארוכת שנים של שינוי המשק הישראלי, והפיכתו למשק הנשען על מגזרי ההיי טק והתעשיות הביטחוניות הרווחיים מאוד, מתגמלים מאוד אך גם מצומצמים מאוד. סביבם אמור להתפתח משק של שירותים ומסחר, המאופיין בשכר נמוך. תעשייה ישראלית? חקלאות ישראלית? אלו מיותרים על פי עיקרון היתרון היחסי, אחד מעקרונות הבסיס למחשבה הניאוליברלית.
במובן הזה ניתן לראות את משבר התייקרות המחירים כהזדמנות עבור מי שרוצה להעמיק את השינוי שמתחולל במשק הישראלי. מעין אפקט הלם קטן, שבמסגרתו אפשר לקדם את אותה מדיניות הרסנית ולהצדיק אותה כמלחמה ביוקר המחיה. המטרה של הורדת המכסים היא חשיפה של המשק הישראלי לכוחות השוק הגלובליים. יוקר המחיה? זה רק התירוץ.
