קוראים יקרים, לאחר הפסקה, חזרתי לכתוב בלוגים – תהנו ותגיבו!
בהרצאות אני מציעה שאם חייבים שיהיו דברי מתיקה בבית – כדאי לשים אותם במקום סגור ומרוחק. מדי פעם אני שומעת אנשים שאומרים שזה דווקא טוב לילדים שיש ממתקים וחטיפים זמינים ובהישג יד. לטענתם, זה מלמד אותם שזה לא דבר מיוחד, לא צריכים להשתגע, זה מוריד את הלחץ לאכול כי אף פעם אין, וככה הם לומדים באופן טבעי ואינטואיטיבי לאכול מאכלים אלו במידה בלי להשתגע.
שטויות במיץ עגבניות.
יש ילדים שבאופן טבעי לא משתגעים אחר ממתקים וג'אנק פוד ויש כאלו שמטבעם נמשכים יותר למתוקים וחטיפים. מי שלא נמשך אליהם יאכל במידה בלי קשר לזמינות המאכלים האלו. הילדים ש"משתגעים" מהמתוק יעשו זאת אם יש הרבה ממתקים בבית ואם לא. ההבדל היחיד הוא מספר ההזדמנויות שיש להם להשתגע. הילדים האלו אוכלים אצל השכנים כי יש אצל השכנים, ולא בגלל שאין בבית. חוץ ממקרים מעטים קיצוניים, עצם זה שיש או אין בבית ממתקים וחטיפים הוא לא מה שגורם לילד "טראומת חסך" אלא רק חוסך ממנו לאכול יותר מתוקים.
המחקרים מראים שאנשים אוכלים את מה שזמין ומול העיניים. אם ממתקים נמצאים ליד הקופה בסופר, יקנו יותר ממתקים. אם יש קופסת עוגיות על השולחן במטבח, יאכלו יותר עוגיות. אם יש קערה של פירות או ירקות חתוכים על שולחן במטבח, יאכלו יותר פירות וירקות.
ואם הילדים יתלוננו, וישאלו למה אצלה יש ואצלנו אין? יש הרבה דברים שאנחנו עושים לטובת ילדינו כדי להגן עליהם שהם לא תמיד אוהבים – חיסונים, חגורות בטיחות ברכב ועוד. גם אם הילדים מתוסכלים שאין מספיק דברי מתיקה זה לא אומר שחייבים להיענות לבקשתם – כדאי להגן על בריאותם של בני המשפחה לטווח הקצר ולטווח הארוך וליצור סביבה תזונתית בטוחה במקום שיש לנו היכולת לעשות זאת – בבית.
