בואו נדבר רגע על העבודה הסוציאלית. מהות העבודה הסוציאלית היא התערבות במצבי משבר במטרה ללוות את אזרחי המדינה בהתמודדות עמם. מה הכוונה במצבי משבר? כמעט כל דבר המשפיע על חיינו ודורש התערבות מקצועית. משבר יכול לבוא בעקבות לידת ילדה עם צרכים מיוחדים, התפרצות של הפרעת נפש אצל בן הזוג, משבר בזוגיות לאחר 15 שנות נישואים מאושרות או הזדקנות ההורים והתמודדות עם אובדן יכולותיהם הפיזיות ו/או הקוגניטיביות.

משבר מתייחס גם למצבים בהם ישנם קטינים בסיכון – משוטטוּת וחשיפה של בני ובנות נוער לאלכוהול וסמים ועד ילדים ופעוטות שהוריהם מתקשים לדאוג ולספק את צרכיהם הבסיסיים. תחום טיפול נוסף של שירותי הרווחה נוגע לקשישים וחסרי ישע החשופים לניצול ופגיעה – ממצבים בהם חווים אלימות כלכלית וחוששים לספר ועד מקרים בהם אינם יכולים לדאוג ולהגן על עצמם מסיבות נפשיות או קוגניטיביות. נוכח מורכבות ההתמודדות עם מצבי משבר, מדינת ישראל קבעה כי העובדים והעובדות הסוציאליות יהוו כתובת לאוכלוסייה בצמתים אלו ושתפקידם ללוות את תהליך ההתמודדות והיציאה מהמשבר.

מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים הוא המקום של כולנו לשמור על עצמנו מפני העתיד הלא נודע. בתקווה שכאשר מי מאיתנו יזדקק לשירותי הרווחה, העובדים והעובדות יוכלו להעניק לו את השירות הטוב ביותר

חשוב להבין שהעבודה הסוציאלית היא עבודה מערכתית. המושג "טיפול" כולל יותר מאשר שיחה טיפולית בין עובד סוציאלי ללקוח. היכרות וקשר אישי הם אכן הבסיס לעבודה משותפת, אבל היא דורשת גם קשר רציף עם נותני שירות בקהילה (כגון ביטוח לאומי, שירותי בריאות ומוסדות חינוך), מתוך ההבנה שכל המערכות צריכות לעבוד יחד לטובת המטרה הסופית – גיוס משאבים וכוחות מקסימליים ליציאה מהמשבר. למעשה, העובדת הסוציאלית לא מטפלת באדם רק באופן ישיר, אלא מנהלת גם את תיק ההתערבות שלו בהתאם למשאבים הקיימים עבורו בקהילה – ממשלתיים או פרטיים. כל זאת כדי שהטיפול יהיה מקיף ככל הניתן וכך יוכל להוביל לפתרון ארוך טווח על פני "כיבוי שריפות".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אז מה הקשר בין תנאי העובדים והעובדות הסוציאליות לאיכות שירותי הרווחה בישראל? הצבת העבודה הסוציאלית בצמתים החברתיים והאישיים המורכבים ביותר מחייבת את המדינה לדאוג לתנאים המאפשרים לעובדות ולעובדים לעשות את עבודתם. כמש"קית ת"ש בצה"ל ואחרי כן במג"ב למדתי את המשפט "חייל טוב הוא חייל שטוב לו". לימים גיליתי שאפשר להכיל אותו על מצבים אנושיים רבים. "ילד טוב הוא ילד שטוב לו" (או בסגנון ההפוך "אין ילד רע, יש ילד שרע לו") ועל אותו משקל "עובד סוציאלי טוב, הוא עובד סוציאלי שטוב לו". חשוב לציין, דרישתנו לתנאים הולמים, בכדי שיהיה לנו העובדות טוב, מתייחסת לצרכים הבסיסיים ביותר.

מחאת העובדים הסוציאליים באזור עזריאלי 13 לדצמבר 2018 (צילום: איגוד העו"סים)

הדרישה לתנאים הולמים עוברת דרך כל החסמים הפוגעים ביכולתה של העבודה הסוציאלית כפרופסיה לספק את המענים המצופים ממנה ומקשים על העובדים והעובדות לבצע את עבודתם. מדובר על היכולת לסגור את החודש ולקיים את המשפחה בכבוד. הידעתם? כיום קיים מחסור משמעותי בעובדים ועובדות בכלל התחומים (השיקום, בריאות הנפש, צרכים מיוחדים, סיעוד, עובדות סוציאליות לחוק ועוד), מתוכם כ-400 תקנים לא מאוישים ברשויות המקומיות. שכרה של עובדת בבית אבות, עם 10 שנות ותק, הוא עד 8,000 שקלים בחודש והקולגה שלה במחלקה לשירותים חברתיים (לשכת הרווחה) משתכרת עד 9,000 שקלים בחודש בלבד.

מדובר בצורך בתחושת ביטחון בסיסית שלא ניתן יהיה לפגוע בי בעת מילוי תפקידי. בחודש נובמבר הותקפה עובדת סוציאלית על-ידי אישה שניפצה בפטיש את שמשת הרכב שלה וניסתה לחנוק אותה. בכל חודש מדווחים לאיגוד העובדים הסוציאליים כשישה מקרי אלימות, אולם חשוב לציין כי האלימות המופנית כלפי העובדות והעובדים לא מסתכמת בכמה מקרי קיצון. האלימות באה לידי ביטוי על רצף שיכול להתחיל בהרמת קול וצעקות, להתפתח לקללות ואיומים אישיים ועל בני משפחה ולהסתיים בתקיפה פיזית.

מדובר ביחס הגיוני בין אחוזי המשרה (כמות שעות העבודה) לעומס עבודה, כך שלכל עובד ועובדת יהיה את הזמן והפניות להעניק ללקוחותיהם את הטיפול שמגיע להם. תחשבו על זה, כשעובדת ב-50% משרה (כלומר 3 ימים בשבוע, 19.5 שעות שבועיות) אחראית על כ-40 משפחות (במקרה הטוב) מדובר בקצת בפחות מחצי שעה לכל משפחה אחת לשבוע. על פניו נשמע טוב, לא? אבל מה עם שאר העבודה? מה עם זמן לכתיבת דו"חות לבתי משפט, ביטוח לאומי וועדות? מה עם יציאה למפגשים רב מקצועיים המאפשרים חשיבה מערכתית ועיגון משאבים לטובת המקרה? מה עם ביקורי בית או ליווי אישי של לקוחות שאין ביכולתם להגיע לנותני שירות באופן עצמאי? מה עם מענה טלפוני שוטף למשפחות שהעובד מנהל את תיק ההתערבות שלהם? הרי זה ברור שלא ניתן לעשות את כל העבודה גם יחד. העובדים והעובדות הסוציאליים נדרשות על-ידי המערכת ל"כיבוי שריפות" וסדרי עדיפויות המובילים לכך שאין ביכולתן לספק את המענה הנדרש. לא כי הם לא רוצים, לא כי הן לא מקצועיות, אלא כי זה פשוט בלתי אפשרי.

הפגנת העו"סיות (צילום: איגוד העובדות הסוציאליות)

כל אלה הם קצה הקרחון של המציאות הבלתי אפשרית בה העבודה הסוציאלית נתונה היום. מציאות מלאת סתירות, בה מצד אחד דורשים מהעובדות ללוות ולסייע לאוכלוסייה בשעת משבר ומצד שני, לא מאפשרים להן את התנאים לעשות את עבודתן. מציאות בה מחד מתרשמים ומפארים את העובדים שעושים "עבודת קודש" ומאידך, מבקרים אותם כשמבקשים שכר הולם על מקצועיותם ועבודתם. מציאות של רווחה מול צמצום משאבים. מציאות של הפרטה על פני אחריות ציבורית. מציאות ששולחת אותנו – העובדים והעובדות – להיות שומרות הסף והמוציאות לפועל של שירותי הרווחה ובו בזמן דורשת שקט תעשייתי בחסות "הכל כשורה".

המאבק שלנו הוא המאבק של כולם, הוא המאבק על הרווחה במדינת ישראל. מטרתו, לדרוש מהמדינה לדאוג לנו האזרחים כפי שאנו דואגים לה, כפי שהורינו דאגו לה וכפי שילדינו ידאגו לה. מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים הוא המקום של כולנו לשמור על עצמנו מפני העתיד הלא נודע. בתקווה שכאשר מי מאיתנו יזדקק לשירותי הרווחה, העובדים והעובדות יוכלו להעניק לו את השירות הטוב ביותר.


נורן ניומן היא עובדת סוציאלית במרכז הורים וילדים בחיפה