ישראל מזדקנת: קצב הגידול של בני 65 פלוס כפול מזה של האוכלוסייה הכללית. העיר הזקנה בישראל היא בת ים, העיר הצעירה ביותר- מודיעין עילית.  חלק הולך וגדל של מי שגילו מעל 65 הם ילידי ישראל. רמת ההשכלה של הקשישים עולה, ויש גם עלייה במספר מחזיקי רישיון הנהיגה בקרב בני 65 פלוס. 86% מהקשישים מרוצים מחייהם באופן כללי ו-69% מרוצים ממצבם הכלכלי. התחזית לעשורים הקרובים – גידול משמעותי בקצב ההזדקנות של האוכלוסייה הערבית בישראל.  כך עולה מדו"ח שמפרסם מכון מאיירס-ג'ויינט-ברוקדייל "שנתון הזקנה" לשנת 2017. נתוני הדוח מבוססים על נתוני הלמ"ס, המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

מאז שנת 1955 גדלה אוכלוסיית המדינה פי 4.8, בעוד אוכלוסיית בני ה-65 פלוס גדלה פי 11 (מ-85,200 ל-978,400 בני 65 פלוס בסוף שנת 2016). כלומר, קצב הגידול של בני 65 פלוס היה כפול מזה של האוכלוסייה הכללית. עם זאת חלקם של בני 65 פלוס בכלל האוכלוסייה (11.3%) נמוך ממדינות מערביות אחרות (שלהן דפוסי תוחלת חיים דומה לישראל) בגלל שיעור פריון גבוה יותר בישראל. בגלל הזדקנות דור הבייבי-בום (ילידי 1950-1945 שעוברים עכשיו את גיל 65) רואים גידול בחלקם היחסי של הקשישים הצעירים (בני 74-65) מכלל הקשישים. בעוד כעשור צפוי גידול בחלקם של הקשישים המבוגרים יותר.

חלק גדול יותר מהקשישים הם ילידי ישראל. כרבע מבני ה-65 פלוס (יהודים ואחרים) הם ילידי ישראל. בשנת 1960 רק 3% היו ילידי ישראל. המשמעות היא שהזקנים של היום מעורים יותר בתרבות המקומית, גדלו והתחנכו במערכות הבריאות, הרווחה והחינוך של המדינה.

נתון מעניין נוסף: ישנה עלייה משמעותית בשיעור ההשתתפות של בני 65 פלוס בכוח העבודה. בשנת 2000 שיעור ההשתתפות היה 8.5%; ב-2010 12.3% וב-2016 21%.

מאפייני הזיקנה הישראלית

בדידות בקרב בני הדור השלישי מהווה סוגיה חשובה בהתמודדות עם אתגרי הזקנה. שיעור המדווחים על בדידות עולה עם הגיל: 34% מבני 65 פלוס דיווחו על הרגשת בדידות מדי פעם או לעיתים קרובות ו-42% מבני 75 פלוס. לשם השוואה אצל צעירים מעל גיל 20 הנתונים מראים על 24%.

חלקם של הזקנים (נשים בנות +62 וגברים בני +67) שאינם עובדים ומקבלים פנסיה תעסוקתית עלה מ-33.7% ב-2005 ל-41.2% ב-2016.

תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל עומדת על 84.2 שנים (נכון לשנת 2016). תוחלת החיים של גברים – 80.07.

גם רמת ההשכלה בקרב הקשישים עולה. נכון ל-2016, 44% מבני ה-65 פלוס למדו 13 שנות לימוד ומעלה. ב-1970 11% מבני 65 פלוס היו עם 13 שנות לימוד ומעלה. בהשוואה לכלל האוכלוסייה: כיום 44% מבני 65 פלוס לעומת 49% באוכלוסייה בעלי 13 שנות לימוד ומעלה. ב-2010 34% לעומת 44% באוכלוסייה.

עלייה במספר בעלי רישיון נהיגה בקרב קשישים. ב-2003 ל-28% מבני 65 פלוס היה רישיון ובהשוואה עם כלל האוכלוסייה ל-64% מבני 17 ומעלה. נכון ל-2016, ל-49% מבני 65 פלוס יש רישיון ול-70% מבני 17 ומעלה. עם זאת, 26% מבני 65 פלוס שיש להם רישיון אינם נוהגים כלל, 48% מבני 75 ומעלה.

שביעות רצון מהחיים: 86.3% מבני ובנות ה-65 ומעלה מרוצים מחייהם באופן כללי. 68.6% מרוצים ממצבם הכלכלי.

חיים יותר (גם) ברשת: יותר בני 65 פלוס משתמשים במחשבים ובאינטרנט מבעבר. 47.7% משתמשים במחשב לעומת 26.9% בשנת 2009. השימוש העיקרי באינטרנט הוא לצורך חיפוש מידע (91.7% מהמשתמשים) ודואר אלקטרוני (76.3%). 40% שילמו חשבונות באינטרנט ו-32.2% השתמשו בשירותי ממשל מקוונים.

הפרק בשנתון שעוסק בתחזיות לגבי אוכלוסיית הקשישים מגלה כמה תובנות חשובות. אחת מהן היא ההערכה כי ההזדקנות העתידית המהירה של האוכלוסייה הערבית בשני העשורים הקרובים תהיה משמעותית מאד. מדובר בשינוי משמעותי שיחייב, על פי עורכי המחקר, התייחסות של מערכת השירותים.

"משאב לאומי"

מנכ"ל מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, פרופ' מייקל הרטל: "השנתון הוא משאב לאומי, גדוש במידע חיוני בתחום הזיקנה. הוא פתוח על שולחנו של כל מי שעוסק בתחום בישראל".

ד"ר יצחק שנור, חוקר זיקנה במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, מעורכי שנתון הזקנה: "בעשרים השנים בהן אנו מפרסמים את השנתון הוא הפך להיות כלי שימושי מאין כמוהו למתכנני שירותים, קובעי מדיניות ואנשי מחקר. השנתון מספק את תשתית הנתונים המפורטת והנחוצה לכל דיון בנושא הזיקנה. אנו עדים לגידול מהיר מאד באוכלוסייה בכלל ובאוכלוסיית הזקנים בפרט והדבר יוצר עומס על תשתיות מערכות השירותים, שאינן גדלות בהתאם".