רבים מאתנו, בעיקר אלה שטרם מצאו זוגיות, עוסקים בחיפושי הנפש התאומה שלהם. הם מייחלים לה כמו לנס, מתפללים לה, מסננים מועמדים שעלולים, אולי, לתפוס את מקומה. בתפיסתם, אינם יכולים להתפתח ולהיות מאושרים מספיק ללא הימצאותה של נפש תאומה לצידם. אף על פי שעל פניו חייהם של אנשים אלה מלאים ומסודרים, עמוק בפנים הם מרגישים בודדים וכמו חלולים. חסר להם את המרכיב הזה של מציאת הנפש התאומה. ואם אחת כזאת אינה נמצאת בפועל, אז לפחות שיישאר החלום.

העניין הוא, שלרוב אנו פשוט לא מודעים למשמעותו האמיתית של המונח "נפש תאומה". אין לנו, בעצם, מושג, מהי. ערוצי התקשורת ההמונית ורשתות שיווקיות הפכו את המונח הזה לסוג של סטיגמה עבור רוב האוכלוסייה. כרטיסי ברכה מעוצבים, מתנות לחבר/ה הכי טוב/ה, לבן/ת זוג הכי אהוב/ה, מחזיקי מפתחות, שוקולדים, כריות בצורת לב וכולי – כולם, בלי יוצא מן הכלל, מבקשים לתת מענה לפנייה הכוללנית של רובינו כלפי מי שהנו, מבחינתנו, נפשנו התאומה, קרי, אדם קרוב ויקר לליבנו, שאיננו יכולים להתקיים בלעדיו, כביכול. אני מעריכה, שלכל אחד ואחת מאתנו יש או היה בעבר לפחות אדם אחד כזה.

בואו נהיה כנים עם עצמינו. מי שאנו מייחלים לו, למעשה, הוא שותף ראוי ומסור לחיים, ידיד נפש, בן זוג טוב ואוהב והורה לילדינו. בעיקר במישור הרומנטי, למרות שמערכות יחסים אחרות, כגון שותפות וחברות, יכולות גם כן לבוא לידי ביטוי במובן זה. ברוב המקרים, אנו מוצאים אדם כזה, במוקדם או במאוחר. לפעמים חיפושינו אינם נגמרים לעולם. חלקנו מחליפים את מי שמצאנו במישהו אחר, בהרגשה, שהוא מתאים לנו יותר ומספק אותנו טוב יותר מקודמו. עם זאת, כמעט ודאי הוא, ששום דבר משותף בין אותה "מציאה" ל"נפש תאומה" לה אנו מייחלים, אין.

"נפש תאומה" הוא מונח מעולם הקארמה. משמעותו הוא יצור חי, שיש לנו כלפיו זיקה לא-מודעת מהחיים הקודמים, שמתפרצת בעצמה רבה בעת המפגש בהווה. זה יכול להיות כל יצור חי, לאו דווקא בן/בת זוג רומנטיים או חבר, אלא גם קרוב משפחה, מורה, תלמיד, ממונה, פקוד ועוד. נשמע קצת מוגזם, אך גם בעל חיים או צמח יכולים להתאים להגדרה זו. כן, לנפשות התאומות שמופיעות בחיינו יש פנים רבות ומגוונות מאוד.

למפגש המדובר יש מספר מאפיינים, אילוצים והשלכות, שכדאי להיות ערים ומודעים להם בטרם התחלנו במסע מרתק ביחד. א': בדרך כלל, פגישות אלה הנן בלתי-צפויות בעליל. הקליק הנכסף, התחושה שאתם מכירים מלפני המון זמן, רק שמעולם לא נפגשתם עד כה, הם תוצר של פעולת תת-המודע שלנו. כשאנו בשלים מספיק, והיקום מצדו מחליט שהגיע העת, אז נשלחת אלינו נפשנו התאומה. לא דקה מוקדם יותר, ולא דקה מאוחר יותר, אלא, איך אומרים, "בול בזמן ."ב': החיבור ביננו לנפשנו התאומה הוא כה ספונטני, שאיננו אפילו מניחים לעצמינו להתעמק בהיכרות עם הצד השני, ולא שואלים את השאלה, עד כמה הוא חיוני ונחוץ לנו. אנחנו פשוט נשאבים פנימה לתוך הקשר וחיים אותו בכל נימי נשמתנו. ג': מערכת היחסים עם נפשנו התאומה היא לא עוד מערכת יחסים, אלא שיעור ומבחן. תמיד. מכירים את האנקדוטה: "איך את ובעלך הכרתם? – הוא העלה אותי על מוקד בשנת 1632, ואני נשבעתי למצוא אותו ולהתנקם בו"? אם ננקה את הבדיחה מהרומנטיקה הקודרת שבה, נקבל את תמונת המצב המשוערת ביחסים עם נפשנו התאומה, שהנה תמיד הרת יעוד או מטרה, אישית או משותפת שלכם. רשימה של יעודים, מטרות, ושיעורים אלה יכולה להיות ארוכה, אך מה שחשוב להבין הוא, שכולם יכולים להיות הן חיוביים ובונים, הן קשים והרסניים, אך ללא כל ספק, בנקודת הזמן המדוברת הנם הכרחיים לנו ובלתי-נמנעים. וד': עצם מפגשינו עם נפשנו התאומה אינו מבטיח לנו המשכיות של הקשר לכל החיים. לרוב, הנפשות האלה יצאו מחיינו בתום התקופה הנחוצה, בהנחה שלמדנו את שיעורן טוב ולא נכשלנו במבחן. רק החיוניים והחיוביים מביניהם יישארו איתנו לפרק זמן ארוך יותר.

לאנשים או יצורים שסיפקו לנו חוויה רגשית מאתגרת ולימדו אותנו שיעור חשוב תמיד שמור אצלנו מקום מיוחד בלב. גם כשבפועל היחסים כבר הגיעו לתומם, עמוק בתוכנו הם ממשיכים להתנהל, כאילו אנו מחוברים באותה שרשרת. הדרך היעילה ביותר לבדוק זאת היא להתנסות בבניית קשר חדש עם מישהו, שמעורר בנו רגשות פשוטים ונעימים יותר: חיבה, אהדה, עניין, הזדהות, שיתוף, חופש. רוב הסיכויים הוא שבניית הקשר החדש תהיה כרוכה במאמץ מודע, מבוקר וכוחני מצדנו, לפחות בשלבה ההתחלתי, היות שנפשנו התאומה עוד עורבת, קורצת וזועקת לנו אי-שם מבפנים, מושכת אותנו לאחור וגורמת לנו לערוך השוואה לא-צודקת בינה לבין המישהו הזה. שוב, מדובר בתהליך שמתרחש בתת-מודע, לא במציאות.

אחדים מאתנו מסוגלים להמשך אל מי שהוגדר מבחינתם כנפשם התאומה במשך כל חייהם, עד יום מותם, אפילו שבמציאות תקופתם ביחד הייתה קצרה ומלפני זמן רב. את הדוגמא הטובה ביותר לכך יכול לספק לנו הסרט "הצ'יקו: סיפור אמיתי" בכיכובו של ריצ'ארד גיר. דומני, אין מי שלא ראה את הסרט או לא מכיר את הסיפור. אזכיר בקצרה: היצירה מתמקדת בקשר מיוחד בין פרופסור למוזיקה לכלב שהוא אימץ, שמדי יום ביומו יצא לפגוש את בעליו מעבודה בתחנת רכבת והמשיך לעשות זאת עד יומו האחרון גם לאחר שהפרופסור נפטר בפתאומיות (אפרופו בעלי חיים). ללא כל ספק, הקשר בין הכלב לבעליו היה הדוק מאין כמותו, אבל יש כאן עוד משהו. הודות לפרופסור, הצ'יקו (הכלב) קיבל משמעות מיוחדת לעצם קיומו, אפילו שמשמעות זו טראגית. מכיוון שהוא חש את המשמעות בכל נימי נשמתו החייתית, הוא לא השתחרר מהפרופסור אחרי שנפטר, ולא פיתח נאמנות דומה לזו כלפי אף אחד מבני משפחתו האחרים.

הקושי בלשחרר נפש תאומה הוא ברור מאליו, לא רק בהיבט הארצי, הגשמי שלנו, אלא גם במשור הרגשי והאנרגטי. בל נשכח, שמדובר במערכת יחסים קרמאטית. חלק מתורת הקארמה עוסקת בגלגול נשמות. הסיכוי שנפגוש את אותה הנפש בגלגולינו הבא, אם לא מיצינו את שיעורה, לא מימשנו – בזכותה – את ייעודנו, ולא עברנו בהצלחה את מבחנה כאן ועכשיו הוא גבוה. מאוד. כמה מאתנו מודעים באמת לדקויות אלה? אולי רק מי שעוסקים במיסטיקה או בטיפולים הוליסטיים. עיקר האוכלוסייה מתרוצצת בין מחויבויותיה החומרניות והכלכליות לבין תענוגות מידיות. הזמן, הכוחות והמשאבים שדרושים לה להתבוננות הפנימית, להבנה ולהתמודדות עם האתגר שואפים לאפס. לכן, כנראה, המעגל הזה אינו נסגר אצלם אף פעם.

ובכל זאת, ישנן דרכים להתמודדות. אחת מהן היא דרך, עליה דיבר עוד הזקן פרויד: סובלימציה. במקום לחזור ולחטט בפצעינו ולנסות להתיר את סבך הקשר בהפעלת כוח, ניתן להפוך אותו למשהו אחר, רחב יריעה ויצירתי יותר, ובכך לתת ביטוי גם לאישיותנו ולכישורינו. דרך אחרת היא ניתוח יבש ורציונלי של מערכת היחסים עם הנפש התאומה. את הניתוח רצוי לעשות יחד עם פסיכולוג או יועץ אישי, מכיוון שלא תמיד נדע לבד איך לעכל את ממצאיו. האופציה הקשה, אך המהירה ביותר היא לחדש את היחסים, אם זה אפשרי, אך לשהות בהם הפעם בצורה מודעת ומושכלת. ברוב המקרים, ההזדמנות השנייה שניתן לאותו אדם שמכיל את נפשנו התאומה תעלה על שרטון ותכאיב לנו אפילו עוד יותר חזק, ברם נהיה משוכנעים ושלמים עם עצמינו שזה כבר סופי. כי, כמו שאמר המשורר, "אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת".

על מנת לא להישמע נוקשה מידי, אודה מניסיוני, שמפגש עם נפשות תאומות בגלגול הזה הוא לעולם לא רק עול וסבל, אלא גם ברכה גדולה. ההתנסות עם הנפש התאומה משנה את חיינו ללא הכר, מעשירה אותם ומעניקה לנו כלים חדשים ומשמעות חדשה לקיום. בנוסף, כמו שציינתי קודם, ישנן גם נפשות תאומות חיוניות וחיוביות לנו, שילוו אותנו תקופה ארוכה ומאושרת. פחות, אבל יש. מה שחשוב הוא רק לדעת לזהות אותן כבר בשלב המוקדם ולדבוק בהן. אז, הליכתנו לחנות המתנות לצורך רכישת קלף נוצץ או כל אביזר מעוצב אחר לבן/בת זוג, חבר/ה או קרוב/ה "הכי-הכי-הכי" בדמוי הבן-אדם הזה תהיה במאה אחוז מוצדקת.