בימים האחרונים מתנהלת המחאה הגדולה ביותר נגד שלטונו של המנהיג הלאומני של הונגריה ויקטור אורבן. במזג אוויר קר, צועדים מאז יום שבת, ערב אחרי ערב, כ-15 אלף מפגינים בבודפשט וקוראים להתפטרותו. הסיבה הראשונית למחאה הייתה אישורו של "חוק העבדות" בפרלמנט ביום רביעי שעבר, המאפשר למעסיקים לדרוש מעובדיהם תוספת של 400 שעות נוספות בכל שנה. אלא שמאז הלכו והתרחבו ההפגנות, אותן הובילו איגודי העובדים המדינה, לנושאים נוספים אותם מייחסים המפגינים למה שהם מגדירים כנטיותיו הדיקטטוריות של אורבן.
מאז עלה לשלטון בשנת 2010 הפך אורבן את הונגריה למה שמכונה לעיתים "דמוקרטיה לא ליברלית". אורבן מוביל מדיניות אגרסיבית נגד הגירה להונגריה ומשתמש לעיתים קרובות ברטוריקה גזענית ואנטישמית כדי לחזק עמדתו. בנוסף, פועלת ממשלת אורבן על מנת להגביל את כוחה של מערכת המשפט, ורודפת "בוגדים תומכי הגירה" במהלכים שהובילו לתקיפות ספונטניות של מהגרים וחשודים בתמיכה בהגירה.
כך, הפכו ההפגנות למחאה שמכוונת לא רק נגד החוק, אלא נגד השחיקה ההדרגתית של המוסדות הדמוקרטיים במדינה, שהוקמו לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי. המפגינים דורשים את ביטול "חוק העבדות" יחד עם יצירת מערכת משפט עצמאית וביטול הצנזורה על התקשורת וייסוד תקשורת חופשית.
אורבן הפך בשנים האחרונות ל"ילד הרע" של האיחוד האירופי. האיחוד מגנה את אורבן ואת הגבלת המוסדות הדמוקרטיים ברמת ההצהרות, אך נמנע עד כה מהטלת סנקציות עליו. אורבן מצידו מבקר באופן תדיר את האיחוד האירופי, ומאשים אותו בהשתלטות על הונגריה וכפיית מדיניות פתוחה להגירה. המודל האירופי של מדינות דמוקרטיות שקיים מאז סוף מלחמת העולם השנייה "נמצא עכשיו בסופו" לדבריו של אורבן, והוא מתכוון להיות מי שמציע אלטרנטיבה למדינות אירופה – מדינה סגורה, דמוקרטית פחות, ריכוזית יותר.
אלא שאורבן עצמו עומד בראש מפלגת "פידץ", שהובילה את המאבק לפתיחת השוק ההונגרי לאחר נפילת הקומוניזם ואימוץ המודל הקפיטליסטי של האיחוד, והוא היה אחד התומכים הנלהבים של ההפרטות, הקיצוצים והפגיעה במעמד העובדים שהיו חלק מהמהלך. בעשור האחרון המפלגה החליפה את הטון, והפכה למפלגה יורוסקפטית, שמתנגדת למדיניות הגבולות הפתוחים של האיחוד, ואימצה מדיניות מוגבלת של התערבות בשוק כדי להגן על הצרכנים. עם זאת, לאחר שני עשורים של הפרטות וקיצוצים שהובילו לירידה ברמת החיים והביטחון הכלכלי של חלק גדול מאזרחי הונגריה, אפשר להבין למה ההתנגדות לממשלת אורבן צמחה דווקא מתוך ההתנגדות לפגיעה נוספת בתנאי העבודה.
"חוק העבדות" הוא קצה הקרחון של הפגיעה בתנאי העבודה בשם התחרות
את החוק שעבר ביום רביעי האחרון כינו אנשי "ועדת הלסינקי", ארגון זכויות אדם הונגרי כ"פגיעה קשה בשלטון החוק הדמוקרטי ומנוגד לרוח הדמוקרטיה". החוק יאפשר למעסיקים לדרוש 400 שעות נוספות בכל שנה מעובדיהם, בטענה שמדובר בניסיון לאפשר לעובדים שמעוניינים בכך לעבוד שעות נוספות. אלא שנציגי העובדים טוענים שמטרת החוק היא לכפות עוד שעות עבודה מהעובדים ההונגרים, בניגוד לרצונם. החוק עבר בפרלמנט לקול שריקות בוז מצד האופוזיציה, שמחזיקה בשליש מהמושבים בלבד.
תנאי העבודה בהונגריה נמצאים בתהליך שחיקה דרמטי בעשורים האחרונים מאז הפלת המשטר הקומוניסטי במדינה. למעשה, הונגריה, כמו מדינות רבות שהיו קומוניסטיות, עברה תהליך קיצוני של הפיכה למדינת שוק קפיטליסטי, במסגרתו הופרטו היקפים עצומים מחברות המדינה, קוצצו תקציבי שמימנו רשת ביטחון סוציאלית והורד שכר העובדים כדי להביא להגברת התחרותיות של העסקים ההונגרים.
בשנות ה-90 נראתה האפשרות של הצטרפות לעולם הקפיטליסטי-דמוקרטי של האיחוד האירופי כחלום בעבור החברה ההונגרית. כמעט כל המפלגות החדשות שהתמודדו בבחירות שהתקיימו לראשונה בשנות התשעים תמכו באימוץ הקפיטליזם המערבי. תומכי המהלך טענו לכל אורך שנות התשעים והאלפיים שפתיחת השוק ההונגרי לאירופה ואימוץ השוק החופשי כדרך לארגן את החברה ההונגרית יביאו להתעשרות שלא נראתה כמותה מעולם.
המציאות התבררה כשונה משהובטח. הונגריה, כמו מדינות רבות כמוה במזרח אירופה, אימצה מדיניות ניאו-ליברלית קיצונית, במטרה לזכות במקומה בין מדינות מערב אירופה. חלקים עצומים מהשירותים הציבוריים שסופקו לפני כן על ידי המדינה הקומוניסטית נמכרו לבעלי הון מרחבי אירופה. בהונגריה פשוט עוד לא התקיימו בעלי הון מהסוג שיכול היה לרכוש את אותן החברות, והן נמכרו למשקיעים גרמנים, צרפתים, איטלקים ובריטים. גם היום, חלקים עצומים מהשירותים לצרכן, שכוללים חשמל, תקשורת, בריאות ועוד, ניתנים על ידי חברות אירופיות.
תקציב המדינה עבר גם הוא קיצוץ דרסטי, כדי "לפנות מקום" למגזר הפרטי על חשבון השירותים שניתנו עד אז לציבור. כדי לעמוד בתנאים הפיסקליים הנדרשים על ידי האיחוד האירופי (מאסטריכט), קיצצו ממשלות הונגריה ברשת הביטחון הסוציאלי שניתנה לאזרחיה. כדי לעוד ד משקיעים זרים, עליהם הסתמכה הממשלה, להגיע להונגריה מס החברות הורד תחילה לרמה של 10%-19%, ובשנים האחרונות ל-9% בלבד. את הירידה בהכנסות המדינה ממיסים השלימו הממשלות על ידי קיצוץ נוסף, שהביא לירידה משמעותית באיכות השירותים הציבוריים.
בניסיון נוסף למשוך משקיעים בינלאומיים, שוכנעו העובדים ההונגרים לקבל ירידה בשכרם, וחתימה על חוזים עם הגנות מופחתות. לעתים הדבר נעשה בתיאום עם איגודי העובדים, ולעתים תוך מאבק מולם, אך בעשורים מאז החל תהליך הליברליזציה חלה ירידה דרמטית בביטחון הכלכלי של הציבור. חלק ניכר מאזרחי הונגריה מזהה כיום את האיחוד האירופי כגורם למצוקה הרבה אותה הם חווים ביום-יום.
ההפגנות האחרונות הן בין היתר תוצר של התדרדרות מצבם של העובדים ההונגרים בעשורים האחרונים. האיגודים ההונגרים מציגים את החוק כ"קש האחרון" בפגיעה בתנאי העבודה בהונגריה, שמיטיבה לטענתם רק עם בעלי ההון הזרים שמחזיקים בעסקים בהונגריה. "לאורך השנים היו מספר חוקים מהסוג הזה, שקשה להאמין שהצליחו לעבור. אבל החוק הזה באמת יוצר סולידריות בין הרבה מאד אנשים פה, כי הוא משפיע על כולם" אמר בנצ'ה טורדאי, חבר ארגון הגג של האיגודים ההונגרים.
אורבן והדמוקרטיה הלא ליברלית כתופעה שנובעת בין היתר מהליברליזציה
ויקטור אורבן, שזכה בראשות הממשלה בשנת 2010 הוא תוצר משונה של התהליך שעברה הונגריה בעשורים האחרונים. מראש המפלגה הליברלית, שדחפה לאימוץ המודל הקפיטליסטי הקיצוני של האיחוד האירופי הפך אורבן מאז שנת 2010 למתנגד הגדול של האיחוד ולסמל של כל מה שמנוגד ל"רוח האיחוד האירופי".
מפלגתו של אורבן אימצה בעשור האחרון קו אידאולוגי שמזהיר מפני פלישה של מהגרים להונגריה, ופגיעה בתרבות ובמרקם החיים ה"הונגרי האותנטי". לטענת אורבן, האשמים בסכנה הזו הם האיחוד האירופי, וג'ורג' סורוס, המשקיע היהודי ההונגרי. כדי לשמור על הונגריה מפני הסכנות האלו, אורבן מצמצם את כוחה של מערכת המשפט, אותה הוא מאשים בנאמנות לערכי האיחוד האירופי, ומרכז סמכויות בידיו.
על אף גינויים רבים מצד האיחוד האירופי, מעט מאד נעשה כדי למנוע מאורבן להגביל את המוסדות הדמוקרטיים בהונגריה. יחסו של האיחוד האירופי לאיטליה, למשל, הייתה חריפה. בפועל, ממשלת אורבן משאירה את הסדר הכלכלי על כנו, על אף ההצהרות האגרסיביות נגד האיחוד. למעט מספר תחומים מוגבלים, הונגריה תחת אורבן היא ריכוזית יותר, דמוקרטית פחות, אבל ממשיכה לקבל את התכתיבים הכלכליים של האיחוד האירופי.
אורבן אכן הוביל מהלך של הלאמה חלקית של חברות הגז והחשמל במדינה, כדי להביא להורדת מחירים שהפכו להיות הגבוהים ביותר באירופה ללא פיקוח ממשלתי. אלא שבמקביל, אורבן ממשיך בתהליך האולטרה ליברליזציה שהחל עם נפילת הקומוניזם. ממשלת אורבן ממשיכה לקצץ בתקציבים, והורידה את מס החברות הנמוך גם ככה ל-9% בלבד. "חוק העבדות" האחרון איננו יוצא דופן מבחינת ממשלת אורבן, שממשיכה להוביל מדיניות שתואמת את דרישותיו של האיחוד.
כך, מצליח אורבן לתעל את התסכול של העם ההונגרי כלפי האיחוד האירופי לשנאת זרים, גזענות ואנטישמיות, תוך הצגת עצמו כמגנה של הונגריה מפני האיחוד האירופי הקוסמופוליטי, שאפשר לזרים להשתלט על הונגריה. אלא שבפועל המדיניות שהוא מוביל היא ברובה המשך של המדיניות הכלכלית חברתית של האיחוד האירופי.
