לאחרונה, כבכל שנה, התפרסם "דו"ח העוני האלטרנטיבי" של ארגון לתת וזאת במקביל לפרסום הצפוי של דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי, בעקבות עדכון נתוני הלמ"ס.
גם השנה, כבכל שנה, מוצגים סיפורים אישיים, מוטחת ביקורת בממשלה, אבל חסר ניתוח אמיתי של הנתונים, והניתוח הקיים לא מספק תמונה מלאה, ופתוח למניפולציות.

מהו עוני?

אנחנו יודעים להגדיר עוני בתור מחסור כלכלי של הפרט, וקל להגיע לכך באיסוף מידע על הכנסות, מתוך הנחה שאותו הפרט מנהל את הוצאותיו בצורה רציונלית. יש שתי שיטות לכמת עוני: במונחים מוחלטים – מהי כמות הכסף המינימלית לקיום בכבוד, ובמונחים יחסיים – כלומר ההכנסה ביחס לכלל האוכלוסייה. גם אחרי זה, עדיין נותרנו עם שאלות פתוחות.

מה אמור לכלול עוני במונחים מוחלטים? שיעור החדירה של הסלולר וסמארטפונים הוא מעל 100% (בסייג של קווים כשרים שאינם סמארטפונים), מה גם שעד לפני שנים לא רבות מוצרים אלו בהחלט נחשבו למותרות. רכב הוא מוצר בסיסי לקיום בכבוד? תחבורה ציבורית מגדירה עוני?

כמובן שעל כל שאלה נשאלות עוד ועוד שאלות, אבל מהותית בשיטה הזו קל לקבוע סל בסיסי של שירותים שלא משתנה בהתאם למציאות המשתנה.

עוני במונחים יחסיים

הביטוח הלאומי מגדיר את קו העוני כמחצית ההכנסה החציונית. מעבר לקביעה השרירותית של "קו" (למה חצי למה לא 60%?) גובה קו העוני עצמו משתנה. כך למשל, אם קו העוני נקבע על מחצית ההכנסה החציונית, וההכנסה החציונית עולה, קרי מצב האוכלוסייה משתפר, אבל גם קו העוני עולה, וספירת העניים גדלה.

לכן, כשמדובר על כל מדד שרירותי, שלא ניתן להסיק ממנו מסקנות כלשהן כמעט בכל מקרה, וקל מאוד לעוות את הפרמטרים או את זווית הראיה, לא נותר הרבה בשביל להגיע לדמגוגיה מצד אחד, ולחוסר אמון במציגי הנתונים, מהצד השני.

נושא שלם ש"חומק" בדיווחים הוא מובהקות הדו"ח לפי מגזרים. יש בישראל שתי אוכלוסיות עיקריות ששיעור המועסקים בהן נמוך: גברים חרדים, ונשים ערביות. מיותר לציין שהמגזרים שהקבוצות הללו שייכות להם הן האוכלוסיות העיקריות המוגדרות בעשירונים התחתונים.

בשני מגזרי האוכלוסייה הללו חלו בשנים האחרונות תמורות מרחיקות לכת, שכוללת את שילובן (עם לא מעט ביקורת על הדרך) באקדמיה ובשוק העבודה. מדובר על מהלך מבורך, שתומך בהם בפרט ובחברה בכלל.

והנושא האחרון שחשוב לציין בהקשר לעוני, הוא הכנסות לא מדווחות. הכלכלה הלא מדווחת בישראל מוערכת בכ-61 מיליארד שקלים, כ-5.6% אחוזי תוצר.
הכסף הזה לא מדווח לרשויות המס, ולא מופיע בנתוני הלמ"ס וכמובן שהכסף הזה מפרנס לא מעט משפחות שנספרות בדיווחים השונים כחסרות הכנסה.

אין סיבה שלא להציג תמונה אמתית של מצבם הכלכלי של אזרחי ישראל, להציג את הכנסות כלל משקי הבית לפי עשירונים ולהסיק מסקנות על סמך הנתונים: מהו רף הכניסה הכספי לכל עשירון. קל מאוד להבין ואין הרבה מרווח לסיפורי צבע ולמניפולציות, ואולי בעצם זו הסיבה.