נהוג להתייחס לאמון כסוגייה פסיכולוגית בין שני אנשים, אבל שמדברים על אמון בחברה בהקשר הרחב, מסתבר שלמרכיב זה השלכות חשובות על התנהלות כלכלית ועל היכולת החברתית שלנו להתקיים יחד בצורה טובה. מספר זוויות המאירות אור על תופעה זו ועל ההשלכות שלה על החברה הישרלית היום, עלו היום בוועידת ישראל לעסקים של גלובס.

תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר שפועל היום בתחום העסקי, התייחס לאמון בהקשר של המערכת הפוליטית. פרדו התייחס לטענות להתערבות זרה בבחירות לנשיאות ארה"ב, השוחקת את אמון הציבור בתהליך הדמוקרטי, וטען האפשרות שגם ישראל חשופה למהלכים כאלה. "יש סיכוי שתהיה התערבות במערכת הפוליטית בישראל על ידי גורמים זרים? כן", אמר, "האם נדע אם זה קורה? לא. האם המערכת בנויה לטפל בזה? יש לי סימן שאלה גדול מאוד. האם תהיה שקיפות בבדיקה של דבר כזה? אני לא יודע. אבל אני ארחיב, אנחנו מסתכלים פעם אחת על האיום מבחוץ אבל הפוליטיקאים בכל מקום בעולם היום הם שחקנים פעילים במהלכים האלה, הם משתמשים באותם כלים כדי לשמר את השלטון שלהם, אם ניקח לדוגמה את הטוויטר והרשתות החברתיות, הן שחקן מרכזי".

"יש סיכוי שתהיה התערבות במערכת הפוליטית בישראל על ידי גורמים זרים? כן. האם נדע אם זה קורה? לא

בהתייחס לבחירות בישראל אמר: "בוא ניקח את מערכת הבחירות הקרובה, הבאה עלינו לטובה, אנחנו מדברים על חוק מימון מפלגות שהוא מאוד קפדני, לאחר הבחירות בודקים ואומרים שלמו כך או כך עשרות או מאות אלפי שקלים בגין עבירות על החוק הזה. אבל אם מפלגה מסוימת מקבלת 50 מיליון דולר, אבל לא לחשבון בנק בישראל, אלא ההשקעה תהיה בחברה בלונדון, פריז, סן פטרסבורג או דרום אפריקה, הכסף לא יגיע לפה, אף אחד לא יעלה על זה לעולם. ומה שמעצמות יכולות לעשות גם חברות יכולות לעשות, האם מישהו מפקח על זה? האם ישראל שהיא מדינת ההזנקים תוכל להרים את הכפפה ולהגיד בוא נלך למהלכים פוליטיים במדינה דמוקרטית כאשר הנשק הבלתי קונבנציונלי הזה נמצא ביד, אני מקווה שהפוליטיקאים ישכילו לעשות את זה".

"כתוצאה מכך שאין פיקוח – אין אמון" הוסיף פרדו, "כתוצאה מכך שלמי שיש לו כסף ויש לו משאבים, בין אם זה קירבה לבורות כסף בחו"ל, אני רואה שאנחנו הולכים לאבד את הדמוקרטיה שלנו כשיש לנו פה נשק שהוא לא קונבנציונלי שאפשר להכות בו בבחירות, להשתמש בו שלילית, וכל הדברים היפים, הטוויטר, הפייסבוק, צוקרברג לא חשב על מה שתעשה קיימברידג' אנלטיקה עם המידע שלו כשפתח את הפייסבוק".

פרופסור דן אריאלי, ששם הפאנל "לא מאמינים ולא במקרה" מתכתב עם שמות ספריו, התייחס לאמון מכיוון מדעי, והדגים במספר ניסויים את ההבניה החברתית של האמון וחשיבותה.

דן אריאלי בוועידת גלובס (צילום: אייל יצהר גלובס)

לדבריו, אחד ניסויים שערך הביא אותו למסקנה כי לאנשים יש נטייה לרמות ולא לגנוב, ולשאלה אם היו נענים לאופציה לשחד מישהו – ענו 90% מהנשאלים בחיוב. בניסוי נוסף, כאשר הסיכוי להרוויח כסף היה גדול יותר הרמאות גברה, וחלק מהאנשים בניסוי אף החלו לגנוב. "זה גורם לחשוב על מערכת שאם הראש שלה מושחת זה מחלחל" אמר, "והסיגנל שלנו מראה שזה מחלחל וזה מדאיג מאוד".

אריאלי הדגים ניסוי נוסף בו הטוב הכללי נבחן. בניסוי ניתנו לעשרה משתתפים עשרה שקלים כל יום, והם היו צריכים לבחור אם לשים אותם בקופה הציבורית ולהתחלק ברווח באופן שווה בסוף היום או לצבור אותו לעצמם. לדבריו, התוצאות צפויות ובהתחלה כולם שמים בקופה הציבורית, עד שאחד מחליט לא לשים ויוצר תגובת שרשרת של חוסר אמון שבסוף אף אחד לא שם.

"בכלכלה זה נחשב משחק עם שני שיוויי משקל- אחד זה כולם תורמים והשני זה שאף אחד לא תורם כלום. אין משהו באמצע" הסביר, "שיווי המשקל הטוב הוא מאוד עדין. המטרה שלנו בתור חברה היא להגיע לשיווי משקל טוב וכל אחד שבוגד לא רק עושה דברים לעצמו אלא הוא מקלקל לכולנו".

"בעיניי, אמון הוא שיווי משקל שאנחנו רוצים לחיות בו" הוסיף, "האמון הוא אחד המרכיבים הכי חשובים בתמ"ג, וחברה שיש בה אמון יכולה לעשות המון דברים".