אתמול (רביעי) אישר האיחוד האירופי את הצעת התקציב האיטלקי, ונתן לממשלה האיטלקית אור ירוק לביצוע התקציב אותו הגישה לפני מספר שבועות. התקציב, שהיה נתון למשא ומתן קשה בין הממשלה האיטלקית לאיחוד אירופי בשבועות האחרונים, מאפשר הגדלה של הגירעון האיטלקי מ-1.8% ל-2.04%.

אי אפשר להתעלם מהאווירה ששוררת עכשיו באירופה עם עליית הלאומנים, המתנגדים לאיחוד האירופי והפקידות שלו. אנחנו מבינים שהיה עדיף להיכנס למשא ומתן מאשר להגיע לעימות בשם העיקרון.

מדובר בפשרה מפתיעה של שני הצדדים. התקציב המקורי שהגישה הממשלה האיטלקית דרש הגדלה של הגירעון ל-2.4% כדי לממן עלייה דרסטית של הוצאות המדינה על מערכת הרווחה האיטלקית, ובייחוד למימון תכנית הכנסה בסיסית מובטחת והגדלת תשלומי הפנסיה- שתי הבטחות בחירות מרכזיות. האיחוד האירופי מצידו התנגד באופן נחרץ לכל הגדלה של הגירעון האיטלקי, שהיה גורר עלייה נוספת ברמות החוב האיטלקי שעומד היום על 130%- גבוה בהרבה מהמותר תחת החוק האירופי.

על פי ההסכם, הממשלה האיטלקית תוכל להרחיב מעט את הגירעון, ותדחה את ההוצאות המרכזיות על הפנסיות וההכנסה הבסיסית המובטחת בשנה. בזמן הזה תידרש הממשלה לבצע קיצוצים תקציביים כדי לממן את ההוצאות, יחד עם מספר הפרטות משמעותיות שדרשו נציגי האיחוד. כך, תוכל הממשלה האיטלקית להציג הישג משמעותי לציבור הבוחרים, ולהביא לעלייה דרמטית וקריטית ברמות ההכנסה של רבים באיטליה, שסובלת מרמות עוני ואבטלה גבוהים מאז החל משבר החוב הלאומי באירופה. מהצד השני, האיחוד האירופי יכול להתגאות בעמידה מול הדרישות ה"פופוליסטיות" של העם האיטלקי, ובכך שאפשרה עלייה ראלית מזערית ברמות הגירעון.

אלא שדווקא עמדת האיחוד האירופי היא המעניינת בסיפור הזה. "זו תהיה התנהלות מטורפת אם היינו נוהגים כאילו אנחנו חיים בבועה, ומתעלמים מהאווירה ששוררת עכשיו באירופה עם עליית הלאומנים, המתנגדים לאיחוד האירופי והפקידות שלו. אנחנו מבינים שהיה עדיף להיכנס למשא ומתן מאשר להגיע לעימות בשם העיקרון. אנחנו לא יכולים להתעלם מההקשר" אמר פייר מוסקוביצ'י, הנציב האירופי לעניינים כלכליים במסיבת העיתונאים אתמול.

השורות האלו כל כך יוצאות דופן שצריך לקרוא אותן פעמיים כדי להאמין. האיחוד האירופי, שידוע כגוף שמנגד באופן חד משמעי לכל ניסיון לפרוץ את הכללים התקציביים, וכל ניסיון לשנות את הסדר הכלכלי החברתי הניאו ליברלי שמוכתב על ידו למדינות החברות, מוכן בפעם הראשונה להתפשר. הפעם האחרונה שממשלה נבחרת ניסתה להתנגד לכללים הפיסקליים המוכתבים, ביוון בשנת 2015, האיחוד האירופי הגיב באופן אכזרי ודיכא את ההתנגדות. למה במקרה של איטליה האיחוד האירופי מוכן, בפעם הראשונה, להתפשר על המשמעת התקציבית? מה שאפשר לעשות ליוון אי אפשר לעשות לאיטליה?

נראה שבאיחוד האירופי משחקים משחק פוליטי מתוחכם. ההתנגדות למשטר הקיצוצים שנכפה על מדינות אירופה בעקבות המשבר של שנת 2008 מגיעה בימים אלו לשיאים חדשים. בחלק גדול ממדינות אירופה מתמודדות בבחירות מפלגות שמתנגדות באופן מובהק להישארות באיחוד, שנתפשת בצדק ככוח על-מדיני שכופה את רצונו על עמי אירופה השונים. אותן מדינות, כולל מערב אירופה, סובלות מרמות עוני עצומות בעקבות אותה המדיניות, מה שמחריף עוד יותר את תחושת הסלידה מהפרוייקט האירופי.

כך, נראה שהאיחוד האירופי מוכן, בפעם הראשונה, לשחרר את הרסן ולאפשר מעט אויר תקציבי למדינות בהן קיים סיכוי ממשי למרד נגד האיחוד. הממשלה הנוכחית באיטליה הגיעה לשלטון על גבי גל של התנגדות לאיחוד, וככל הנראה הטון המתפשר מכוון להקלת המצוקה הכלכלית באיטליה, כדי לפייס את הרוחות. אלא שתנאי ההסכם בין איטליה לאיחוד משאירים את איטליה במצב זהה פחות או יותר אל מול האיחוד האירופי, ומסכנים את אירופה בגל רחב של עליית כוחות פוליטיים לאומניים וגזעניים מהסוג האיטלקי.

גבולות הגזרה של האיחוד האירופי

ההסכם אליו הגיעו האיחוד האירופי והאיטלקים נראה כמו ניצחון לכל הצדדים. האיחוד האירופי שמר על כוח ההרתעה שלו מול מתנגדיו, והוכיח שיעמוד באגרסיביות מול כל ניסיון להפר את הסדר הכלכלי שהוא מכתיב. הממשלה האיטלקית יכולה להתגאות מול מצביעיה שונאי האיחוד בכך שעמדה בגבורה מולו והשיגה הישג היסטורי בעבור העם האיטלקי. האיטלקים מצידם ייהנו מעלייה משמעותית בקצבאות ובפנסיות, ועשויים לאפשר שחרור כלשהו מתנאי החיים הקשים במדינה. לכאורה כולם מרוצים.

אלא שההסכם הזה, ולא במקרה, משאיר את איטליה כבולה לאותו משטר כלכלי כפוי על אף הצהרותיהם של הפוליטיקאים האיטלקים. למעשה, לא מדובר בחשבון נפש של האיחוד האירופי. אחרי עשור של משבר כפוי על מדינות דרום היבשת בעל השלכות הרסניות במיוחד על בני האדם החיים בהן, האיחוד לא מכיר בכך שמדיניותו יצרה נזקים קשים. זהו רק מהלך טקטי שנועד דווקא לחזק אותו משטר הצנע שהביא למשבר החברתי העמוק בו נמצאת אירופה. אחרי הכל, מה יהיה על האיחוד האירופי אם כל המדינות ינהגו כבריטניה וייצאו מהאיחוד?

בספרו "הנסיך" מסביר הפוליטיקאי האיטלקי מהמאה ה-16 ניקולו מקיאבלי כיצד על השליט לנהוג במצב בו הנשלט על ידו מאיים למרוד בו. לטענת מקיאבלי, במקרה כזה על השליט להציע פשרה עם הנשלט כדי שזה יוותר על דרישותיו הרחבות. עם זאת, על הפשרה שמציע השליט להיות כזו שמשאירה כמה שיותר מהכוח אצלו, כפי שהיה בעבר. למעשה, מוטב שהפשרה תהיה לא יותר מהצגה של פשרה, כשמצד אחד השליט ממשיך להחזיק בכוח על הנשלט, ומהצד השני הנשלט מדמיין שהשתחרר מכבלי השליט.

שינוי היחס של האיחוד האירופי כלפי דרישות חברתיות כמו אלו באיטליה (ודרישות מחאת ה"אפודים הצהובים בצרפת", שהצליחה להביא להישגים משמעותיים מול ממשלת מקרון) הם מהלך מהסוג הזה. האיטלקים יכולים להתגאות בניצחון מול האיחוד, ובהרחבה התקציבית המזערית שהשיגו. עם זאת, ממשלת איטליה התחייבה בתמורה לשורה של קיצוצים והפרטות- צעדים שמהווים את עמוד השדרה של המדיניות שנגדה הם מוחים. על אף הרעש התקשורתי, מעולם לא עלתה האפשרות לפרוץ את מסגרת התקציב שמכתיב הסכם מאסטריכט- ההסכם שמגדיר את רמות הגירעון והחוב המותרות למדינות האיחוד.

בנוסף, יש פשרות אליהן האיחוד מוכן ויש כאלו שלא. לא במקרה כל הפשרות שאושרו על ידי פקידי האיחוד נגעו לקצבאות רווחה, ולא לשינויים מבניים. על אף החשיבות הקריטית שלהם לחייהם של מיליונים, הקצבאות אינן יכולות לשנות את המבנה הכלכלי הבסיסי, ואיטליה זקוקה להרחבה תקציבית משמעותית לצורך השקעה בתשתיות ובמנועי צמיחה ארוכי טווח. מבחינת האיחוד האירופי לפשרה על גובה הקצבאות יש יתרון כפול. מצד אחד, להעלאה בגובה הקצבאות יש השפעה מיידית על חייהם של רבים, ולכן יש לה נראות גבוהה. מהצד השני, בניגוד להשקעות ארוכות טווח, את גובה הקצבאות אפשר לשנות בקלות ולהוריד חזרה ברגע שהדבר יתאפשר מבחינה פוליטית.

הדברים אותם האיחוד לעולם לא יאפשר הם שינויים מבניים עמוקים. כך, הרחבה משמעותית לצורך השקעה בבתי ספר ובתי חולים ציבוריים, הגדלת הגירעון כך שיאפשר מענה על כלל הצרכים של הכלכלה והחברה האיטלקיים ויצירת מנגנוני קבלת החלטה עצמאיים מהאיחוד האירופי- אינם חלק מהדיונים.

הכשרת השרץ?

למרות זאת, מדובר בהישג ציבורי עצום למפלגות שמרכיבות את הממשלה האיטלקית. כאן מתבטא מימד נוסף של ההחלטה הפוליטית של האיחוד האירופי. מי שמרכיב את הממשלה האיטלקית הם מפלגת "חמשת הכוכבים" המתנגדת לאיחוד האירופי ומפלגת "הליגה הצפונית", מפלגה לאומנית וגזענית שמסיטה באופן קבוע נגד המהגרים לאיטליה. למעשה, פקידות האיחוד החליטה להעניק למפלגות יורוסקפטיות, גזעניות ולאומניות מתנה ציבורית חסרת תקדים.

סביר להניח שמפלגות דומות ברחבי אירופה עוקבות באדיקות אחרי המתרחש באיטליה. מוכנותו של האיחוד להעניק ניצחון כזה למפלגה כמו הליגה הצפונית עלולה לחזק את ידן של מפלגות דומות במדינות אירופה האחרות. למעשה, האיחוד האירופי מסמן שהוא מוכן להתפשר ולהעניק למפלגות כמו הליגה הצפונית הסכם שיאפשר להן להציג את עצמן כמושיעות- כל עוד מדובר בהשארת הסטטוס קוו על כנו. דבר זה עלול להביא לגל דרישות דומה מצד מפלגות כאלו, שיודעות היום שהדבר אפשרי.

יתכן שבאיחוד האירופי עושים חישוב ציני בנושא זה. גם אם ברמה הציבורית מפלגות מהסוג הזה נתפשות כאויבות המושבעות של האיחוד, תיתכן ביניהם פשרה. כל עוד מפלגות אלו מוכנות להגיע לפשרה נוחה עם האיחוד הן נשארות בגדר אויב שאפשר לחיות איתו. זאת לעומת מתנגדים מהסוג של סיריזה ביוון של 2015, או התנגדות פוטנציאלית של מפלגת הלייבור הבריטית בראשות ג'רמי קורבין.

כך, יכול להיות שבאיחוד האירופי התקבלה ההחלטה למנוע את התפתחותם של תנועות התנגדות בעלות תוכן עמוק וכולל יותר, על ידי מתן הכשר רשמי למפלגות הגזעניות והלאומניות. יתכן שבאיחוד מקווים שבמידה ומפלגות אלו יוכלו להראות הישגים לציבור הבוחרים שלהן, הדבר יביא להתחזקותן- על חשבון תנועות התנגדות רציניות יותר.