בראש הפלקט שמציג את התאגדות הסטודנטים לחינוך 'מחנכות ומחנכים חושבים רחוק' מצוטטת אמירה של חוקר החינוך הקנדי מייקל פולן: 'הכשרת המורים מתכבדת בכך שהיא הבעיה החמורה ביותר בחינוך, וגם הפתרון המיטבי שלה'. לפי ההנחה הזו, למה שקורה באותן שלוש או ארבע שנים של לימודי הוראה, שממשיכות גם לשנת התמחות (סטאז') ולשנים הראשונות במקצוע, יש השפעה קריטית על פעולת המערכת החינוכית כולה. בן ליבנר, ממובילי 'מחנכות ומחנכים חושבים רחוק', סבור שבמציאות הישראלית, הדיון הציבורי על הכשרת המורים נמצא ביחס הפוך לחשיבותה. "יש עשרות אם לא מאות ארגונים שמתעסקים בחינוך", אמר ליבנר ל'דבר השבוע', "מתעסקים במורים, בהורים, בילדים, אבל אין אף ארגון שמדבר על הכשרה, שהיא דבר כל כך בסיסי בעיצוב המערכת ומהווה את צוואר הבקבוק שלה. זו כמות לא קטנה בכלל של אנשים – והם אלו שיהיו המורים של ישראל".
ליבנר (28) יסיים השנה לימודי חינוך והוראת היסטוריה בסמינר הקיבוצים. הוא גדל בתל אביב, את פעילותו בתחום החינוך החל כחניך ומדריך בתנועת הנוער העובד והלומד, שבמסגרתה המשיך לשנת שירות ולגרעין נח"ל. שותפתו ליוזמה, דניאל נעים (25), לומדת אף היא בסמינר הקיבוצים. כרגע בשנת התמחות בהוראת מדעים בחטיבת ביניים בצפון תל אביב. גם היא החלה את דרכה החינוכית בגיל התיכון, בארגון הנוער המקומי של חולון, חצ"ב. הם חברו להקמת התארגנות ארצית של סטודנטים לחינוך, שמטרתה להפוך את הסטודנטים לחינוך והמורים הצעירים לשותפים פעילים בתהליך ההכשרה שלהם, ולא רק צרכנים שלו. הם הופתעו לפגוש סטודנטים רבים לחינוך שמעוניינים שהלימודים ידרשו מהם יותר אקטיביות וחשיבה על המורים והמורות שהם רוצים להיות.
את היוזמה הם התחילו לפני שנתיים, במסגרת יוזמה של אגודת הסטודנטים בסמינר הקיבוצים בשם 'שבוע פוליטי'. "יצאנו משם עם תחושה שהמציאות קשה, ושקשה לשנות אותה", מספר ליבנר, "אבל הפעילה החברתית אורלי בר-לב הזמינה אותנו לעוד מספר מפגשים איתה, היא אמרה לנו שאם רוצים לשנות – תשנו. למפגש הראשון איתה הגיעו כחמישים סטודנטים, ובהמשך התהליך של חצי שנה וצמצום לגרעין קשה של סטודנטים הגענו למעין תפיסה של מה אנחנו רוצים לעשות. בהתחלה היינו באווירה של 'מחאת הסטודנטים לחינוך', אבל מהר מאוד הבנו שזה דבר קצת מופרך ומוזר. יצאנו לשטח לבדוק את המצב, וגילינו הרבה מאוד סטודנטים שרוצים שינוי. אנשים מוכנים לשמוע ולתמוך בתהליכי שינוי, ואפשר לעשות מהלך הרבה יותר קואופרטיבי, כיוון שהוא יותר הקמת תנועה של איגוד הסטודנטים והסטודנטיות לחינוך דרך איגודים מקומיים שיתעסקו בשינוי ההכשרה בכל מקום". כיום פועל הארגון בתשע מכללות
"יש תפיסה כלל מערכתית שאנחנו רוצים לשנות", אומרת נעים, "שהסטודנטים לא יבואו להיות צרכנים של ידע במערכת, כמו שקורה היום, וכתוצאה מכך – הם לא יודעים לבוא ולדרוש דברים מהמערכת. היום עדין חסרים הרבה קורסים שלא מכשירים סטודנטים למערכת החינוך במאה ה-21. המתח פה היא שההכשרה היא סטטית והמציאות היא דינמית ושהסטודנטים מרגישים ומבינים את זה אך המערכת לא מצליחה, או לא רוצה, להשתנות בהתאם".
כיום פועל הארגון, שזכה לראשי התיבות מח"ר, בשני רבדים. הרובד הראשון, המקומי, הוא יצירת תאי סטודנטים במכללות לחינוך במטרה לפתח את השיח עם הנהלות המכללות וליצור מפגשי דיון ושיחה בין הסטודנטים. "יש לנו תאים רציניים עם פעילות מסודרת ומאורגנת במכללת הרצוג באלון שבות ומכללת אורנים", אומר ליבנר, "אנחנו עובדים גם בסמינר הקיבוצים ואוניברסיטת בר-אילן, ויש שני תאים בהקמה במכללת לוינסקי ואל קסמי בבאקה אל-גרבייה. נכון להיום, אנחנו בקשר עם 9 מכללות חינוך מתוך 21 מכללות לחינוך שיש בארץ כיום"
הרובד השני של פעילות הארגון הוא נסיון להשפיע על מתווה הכשרת המורים בישראל. "השאלה מה אנחנו, כציבור מצפים מהסטודנטים והסטודנטיות לחינוך כשהם נכנסים ויוצאים מהכשרת המורים היא מורכבת וגדולה, וככל שאנחנו נוגעים בה יותר אנחנו מבינים שהיא באינטרס של הציבור הישראלי", מוסיף ליבנר, "יש לנו 30 אלף סטודנטים לתעודת הוראה – הם כח עצום. ויש לך סטודנטים שלא נכנסים לסטאז' ורבע מהמורים המתחילים שאחרי הסטאז' עוזבים לאחר שלוש-ארבע שנים ראשונות. מדובר על מינימום 30%, וקשה להוציא נתונים על כך ממשרד החינוך"
"לדעתנו, המשבר הזה קשור בטבורו לתהליך ההכשרה, החפיפה, והכניסה למערכת. מורה בשנה השנייה-שלישית שלו הוא עדין בתהליך הגילוי והחשיפה שלו לעולם הזה. הוא עדיין מורה ברמה של ההכשרה. אני מתייחס לכל התהליך הזה, כולל העזיבה של מורים בשנים הראשונות – כתהליך לקוי" אומר ליבנר נחרצות "והלקות הזו עולה לנו בכסף ובמורים שנכנסים למערכת שבורים ורצוצים. במציאות הישראלית מורה מתחיל עובד קשה ומקבל פחות כסף, יש לך הכי פחות מעמד ויכולת לבוא מול המערכת ולהגיד מה אתה רוצה – זו מציאות שאי אפשר לבנות בה אנשי חינוך באופן מקצועי ורציני".
"אנחנו מנסים גם להבין מה הציפייה שיש למכללות לחינוך מאתנו, מוסיפה נעים, "השיתוף שיש לנו כסטודנטיות במהלך התואר, מה דמות הבוגר והמחנך שהם מצפים שנצא מפה אחרי ארבע שנים – דברים שאינם ברורים כיום. ואם וכאשר משוחחים סביב השאלות האלו – הסטודנטים הם לא צד בשיחות האלו".
"יש פה פער היסטרי שנוצר בין המציאות לדמות הבוגר שמצפים לה", מוסיף ליבנר, "כסטודנט להוראת היסטוריה אני לא היסטוריון ואני לא צריך שהמרצה שלי יהיה היסטוריון – הוא צריך להיות איש חינוך. אני מעביר פה ביקורת על המערכת בכללי, מה היא דורשת מאיתנו ומהסגל שלנו. היום מסגל הכשרת המורים נדרש להיות מקצוענים בתחומם אבל הבעיה כאן היא שאנחנו מוסד אקדמי המתעסק בהכשרת מורים- וזה דורש הכוונה אחרת".
"אנחנו למדנו אחרת"
חלק מהיכולת של ליבנר ולנעים להתבונן באופן ביקורתי במסלול ההכשרה נובע מכך שהם עצמם לקחו חלק במסלול שונה מהרגיל – המסלול לחינוך דמוקרטי במכללת סמינר הקיבוצים. ההבנה שחוויות משמעותיות שהם עברו במהלך הלימודים אינן מנת חלקם של מרבית הסטודנטים להוראה, היתה מנוע נוסף לפעולה. "במסלול הדמוקרטי הצד החינוכי מגיע מהקודים של עולם החינוך הדמוקרטי, קודים שבאים לערב את הלומד בחוויית הלמידה ולא להשאיר אותו רק צרכן של הלמידה. תעודת ההוראה היא רגילה והמטרה היא שניכנס לבתי הספר ה'רגילים' כדי לחנך בקודים האלו", אומר ליבנר.
"זה מסלול ברמה מאוד גבוהה ומקיף הרבה תחומים" מספרים נעים וליבנר, אשר מגיעים להכשרה עם רקע בתחום החינוך הבלתי פורמלי "הרקע הבלתי פורמלי פוגש את המערכת מפגש פורה" מספר ליבנר "במסלול הדמוקרטי יש מה לשפר כי תמיד יש מה לשפר, אבל ברמת העיקרון, של הרציונאל והמחשבה, יש ניסיון לייצר תהליך הכשרה קוהרנטי שבליבו מרכז ברור של מהי דמות הבוגר של המסלול, היא דמות המורה שייכנס למערכת החינוך – הבעייה היא שזה היוצא מן הכלל." שניהם מציינים לטובה גם את המכללה עצמה שדוחפת ותומכת בסטודנטים בעלי יוזמות "בסמינר יש יחידה למעורבות חברתית שעוסקת במעורבות חברתית מכל הצורות שלה, זה התפקיד שלה במכללה שאומרת רק בוא עם יוזמות – ועוף איתם למעלה" מספרת נעים
לטענת נעים וליבנר, בגלל התנסותם באופן ההכשרה הדמוקרטי, עלה הרעיון לכך שהמערכת מחייבת מהלך שינוי עמוק. "אם הדברים שלמדנו היו מפעפעים לשלל המערכת – הייתה מתקיימת דפוזיה הרבה יותר טובה שהייתה משפרת את כל המערכת", אומר ליבנר, "התחלנו לשחק עם הרעיון שהאם סטודנטים להוראה יכולים לחשוב ולשנות את מערכת החינוך מנקודת המבט הסטודנטיאלית שלהם ולא מנקודת המבט של: כשהם יהיו כבר עובדי הוראה אז הם ישנו. התפיסה פה אומרת שכבר עכשיו, בהיותנו מוכשרים להיות אנשי חינוך – אנחנו כבר אנשי חינוך ואנחנו צריכים שידרשו מאתנו עכשיו להיות אנשי חינוך. הלכנו לפגוש את הסטודנטים וראינו שהם לא מגיבים בציניות, כלומר הם רוצים להתייחס לעצמם כלא רק צרכנים של המערכת אלא ככאלו שלדעה ולנוכחות שלהם יש משמעות והם גם יכולים לשנות".
"עשרות ארגונים מתעסקים בחינוך, אף אחד לא מדבר על ההכשרה"
את המטרה המרכזית של ההתארגנות מגדיר ליבנר כ"לאגד את כל הסטודנטים והסטודנטיות לחינוך בארץ, ולתרגל אותם בלחשוב ולהתחיל לשנות". הוא מוסיף כי "עצם זה שיהיה איגוד של סטודנטים וסטודנטיות שעסוק בלשפר את הכשרת המורים, עצם זה שלסגל המרצה ומשרד החינוך יהיה ברור שסטודנטים וסטודנטיות לחינוך הם קול חינוכי שצריך להקשיב לו ויש לו מה להגיד – זה יהיה שינוי ענק".
"יש כיום הרבה מכללות שמתנסות ביצירת מספר תהליכים חינוכיים משמעותיים ופרוייקטים מדהימים וכו', אבל השאלה היא איפה הסטודנטים בתוך כל זה? כי כרגע זה נראה שרק מנחיתים עלינו מלמעלה" אומר ליבנר "המטרה שלנו היא ליצור תודעה והנעה של פעילות ראשונית אצל הסטודנטים, יש לנו ביקורת כלפי המערכת אבל לפני זה אנחנו באים לסטודנטים ושואלים אותם מה חשוב להם בהכשרה" אומרת נעים.
"הדרישה שלנו היא שהמערכת תדרוש מאתנו לשאול מהי דמות הבוגר הרצוי שאיתו יוצאים מהמערכת, אף אחד לא דורש מאתנו את זה, וזה דבר שחייב להיות הגרעין של הכשרת המורים", מספר ליבנר "ישבתי בכמה ישיבות של הסגל האקדמי במכללה שמתווכחים שם על כמה היסטוריון אני צריך להיות כאשר לא ברור להם שאני לא צריך להיות היסטוריון אלא איש חינוך""
כיום מח"ר מנסים להשפיע המציאות במספר מוקדים בין היתר בכנסת, בשדולה למעמד המורה, בכנסי חינוך באקדמיה ומפגשי מחנכים ברחבי הארץ. בשנה שעברה הם יצרו קשר עם ועדת המתווה להכשרת מורים, שיושבת תחת המל"ג (הועדה מתכנסת פעם בעשור ד.ט). "שלחנו להם נייר עמדה והיינו בתקשורת מסוימת איתם אבל הם לא התעניינו בנו יתר על המידה – אבל זה בדיוק הקטע, אף אחד לא יודע כמעט על קיומה של הועדה, בדגש עלינו הסטודנטים! אפשר למצוא שהיא התכנסה אבל אין פרוטוקולים שלה, אין עניין ציבורי סביבה ומדובר בועדה שתקבע עשר שנים קדימה איך יראו אנשי החינוך בישראל – זו דוגמא לכך שהציבור לא מתייחס לסקטור שלנו, שהוא קריטי לעיצוב החינוך בישראל. אנחנו נמצאים בתת ייצוג ואין אלינו שום יחס וזה דבר שחייב להשתנות."
"יש קהל עצום של אנשי חינוך מדהימים שאף אחד לא שאל אותם: מה אתם רוצים?"
בסיכום השיחה, לנעים חשוב להדגיש שלא מדובר במחאה, אלא בדרישה לשותפות. "אנחנו רוצים לעבוד בשיתוף פעולה עם המכללות והסגל, כי הכח שלנו הוא בשיתוף פעולה. הבעיה שלנו היא שיש לנו קהל יעד עצום, אנשי חינוך מדהימים, שאף אחד לא פנה להם ושאל אותם: מה אתם רוצים? איך אתם רוצים? מה יעשה לכם טוב? וזה גם המצב מול הכניסה למערכת החינוך, כי מה שקורה בסוף זה שאלו שרוצים לשנות לא מצליחים ונושרים, והמערכת נשארת עם מורים בינוניים. לכן אנחנו חייבים היום את השיח הזה בין הסטודנטים למערכת וסגל ההכשרה, לייצר את ההכשרה והליווי הנדרשים שהמורות והמורים הצעירים יצליחו גם להישאר במערכת, וגם לשנות ולשפר אותה."
"אני חושב שבמערכת החינוך יש המון כוחות טובים והמון אנשים טובים והמון פתרונות להמון בעיות. הבעיה היום שהפתרונות האלו לא מוכלים ולא מתוכללים" מסכם ליבנר, "זה שיש פתרונות, לא אומר שהמערכת מנסה לבוא וליישם אותם כדי לפתור את הבעיות. מערכת החינוך יודעת לעשות רגולציה ולהגיד: כולם צריכים לעבור ככה. אבל בהמון נושאים היא בוחרת שלא לעשות את זה ולנו הסטודנטים יש אחריות בלהוריד את הדברים למטה; גם כי אנחנו צעירים ורעננים וגם כי כמה אפשר לשמוע על מאבקי המורים האינסופיים, זה מעייף. לכן אני באמת מאמין שלנו הסטודנטים יש כח לשנות"
