נאמר שאתם אקטיביסטים המחפשים לשאת מסר לעולם. זהו עולם מורכב, עמוס מידע ורעש ואתם זקוקים למעין "וו", משהו שעליו עשויה תשומת הלב הציבורית להיתפס, משהו שירתק את דעת הקהל. אז מה יותר טבעי מהזדהות עם צבע מסוים? ממש כפי שבחרו המפגינים בצרפת לעשות, כאשר הזדהו כבעלי "האפודים הצהובים" – מהסוג שכל רכב צרפתי (או ישראלי) מחויב להחזיק בתוך תא הנהג.

כך עשו גם תנועות שונות בעבר, כאשר צבעו עצמן בצבע מסוים, במטרה להעביר אמירה. אילו תנועות פוליטיות בנו עצמן סביב צבע בעבר? הנה סקירה קצרה שהכנו עבורכם.

אנשי 'האפודים הצהובים' במחאה על עליית מחיר הדלק בצרפת (AP Photo/Bob Edme)

האפודים הצהובים, צרפת, 2018

מחאת "האפודים הצהובים" אחזה בצרפת במשך כארבעה שבועות. במסגרתה נחסמו כבישים החל בנורמנדי ועד פרובנס, ומהומות פרצו בעיר הבירה פריז. המחאה סחפה את תושבי המדינה והנשיא מקרון נאלץ להתייחס אליה ולשנות מספר קווי מדיניות.

ה"גימיק" המאחד נמצא בנגישות הרבה לכלל האזרחים למרכיב הבסיסי של המחאה, האפוד הזוהר שכל רכב מחויב להיות מצויד בו מסיבות בטיחותיות. עבור רבים בצרפת האפוד מייצג התערבות שלטונית מוגזמת ומציקה והדבר נתן משנה תוקף להפיכתו לרכיב לבוש אנטי-ממשלתי.

הזוהר הזרחני של האפודים הפך אותם גם למוקד משיכה בעבור אזרחים המעוניינים להצטרף למחאה, אך גם קלים לזיהוי מבחינת המשטרה, בעת שהוחלט לנסות ולפזר את ההפגנות.

בנדנות ירוקות, סמל המחאה נגד איסור על הפלות בארגנטינה, אפריל 2018 (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko, File).

התנועה נגד הפלות, ירוק, ארגנטינה, 2018

מולדתו של האפיפיור פרנסיסקוס הייתה קרובה מאי פעם השנה לחקיקת חוק המאפשר לנשים לעשות הפלה בשטחה, זאת לאחר שגל של הפגנות נשים ופעילות למען זכויות נשים שטף את המדינה וסחף את דעת הקהל. המפגינות הצליחו לקיים הפגנות בערים הגדולות כשהן עוטות צעיפים ירוקים אשר סימלו את התנועה למען זכות האישה על גופה.

המחוקקים הארגנטינים הצביעו באוגוסט כנגד החוק שעשוי היה לאפשר לנשים לבצע הפלה במהלך 14 השבועות הראשונים להריונן. אך ארגוני נשים ברחבי אמריקה הלטינית נשבעו להמשיך את המאבק.

מחאת המטריות הצהובות בהונג-קונג, אוקטובר 2014 (צילום: AP Photo/Kin Cheung, File).

תנועת המטריות הצהובות, הונג-קונג, 2014

הצבע הצהוב זוהה עם הפגנות המוניות בעד הדמוקרטיה שסחפו את הונג-קונג תחת השם תנועת המטריות הצהובות. הממטרות שימשו כאמצעי להגנה מהגז המדמיע ותרסיסי הפלפל שהמפגינים רוססו בהם על ידי המשטרה, וכך הפכו לסמל התנועה.

תומכי התנועה ענדו סרטים צהובים, והדרישה לזכות בחירה אמתית לכל אזרח הודפסה על שלט צהוב שנתלה במקום בולט בבירה. ישנם הסברים שונים מדוע דווקא הצבע הצהוב נבחר לסמל את התנועה הזו, ויש כאלו שמייחסים את הבחירה בצבע הזה להתרחשויות בדרום מזרח אסיה בשנות ה-80' של המאה הקודמת, אז זוהה הצבע הצהוב עם המפגינים הפילפיניים שהדיחו את העריץ פרדיננד מרקוס.

מפגין באירן לובש מסכה ירוקה, יוני 2009 (צילום: AP Photo/Ben Curtis, File).

התנועה הירוקה, אירן, 2009

המחאה הגדולה ביותר שהתרחשה באירן מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979 החלה לאחר בחירתו מחדש של הנשיא מחמוד אחמדיניג'אד. יריבו בבחירות, מיר-חוסיין מוסאבי, שנחשב לרפורמיסט, עשה שימוש בצבע הירוק במהלך הקמפיין תוך שהוא קורא לבצע שינויים מסויימים בשיטת השלטון של האייתולות.

הירוק הוא צבע בעל נוכחות רבה בתרבות האיסלאמית. יש המקשרים אותו לטבע. המשורר איקבאל מאנסוריאן חימם את לבבות שומעיו בעצרת בחירות של מוסאבי כשקרא :"עשו את חיינו ירוקים שוב, הביאו את הגשם, הביאו תקווה".

המחאות שבאו לאחר נצחונו של אחמדיניג'אד נבעו מעדויות רבות כי נצחונו הושג ברמיה. כוחות הביטחון האירניים דיכאו את המחאות באלימות, עם עשרות הרוגים. אלפים נכלאו וישנם דיווחים כי חלקם עונו בכלא.

מחאת נזירים בודהיסטים במינמאר, נגד השלטון הצבאי, 2007 (צילום: AP Photo/File).

המהפכה החומה-כתומה, מיאנמר, 2007

נזירים בודהיסטיים ניצבו בחזית של הפגנות המוניות במהלך שנת 2007 כנגד החונטה הצבאית השלטת במיאנמר. צבע הגלימות של הנזירים, כצבע הזעפרן, העניק למחאה ההיא את שמה.

החלטת הממשלה להעלות את מחירי הדלק הייתה הזרז להפגנות. באחת מהן דווח כי למעלה מ-10,000 נזירים בודהיסטיים צעדו במחאה כנגד הממשלה במנדליי, מרכזה הרוחני של המדינה. המחאות דוכאו באלימות.

אוכלוסייית מיאנמר, בורמה לשעבר, מורכבת מרוב מוחלט של בודהיסטים. לנזירים הבודהיסטיים יש מסורת ארוכה של מעורבות פוליטית, כאשר כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת עמדו בחזית המאבק לשחרורה של המדינה מהקולוניאליזם הבריטי.

יצויין כי בשנים האחרונות החונטה הצבאית, יחד עם ההנהגה הדתית הבודהיסטית, מבצעים פשעים כנגד האנושות כנגד בני המיעוט הרוהיניגי שבמדינה, הכוללים טבח המוני, גירוש ואונס.

מחאת החולצות האדומות בתאילנד

 

החולצות הצהובות והחולצות האדומות, תאילנד, 2006

שני הפלגים הפוליטיים המרכזיים בתאילנד מזהים עצמם בצבעים מובהקים. מתנגדי הנשיא לשעבר טקסין מזוהים בצהוב, ואילו תומכיו לובשים אדום.

מחאה צהובה נגד ראש ממשלת תאילנד, פברואר 2006 (צילום:(AP Photo/Sakchai Lalit, File)

הצבע הצהוב מזוהה עם מלך תאילנד המנוח בומיבול אדוליידה. החגיגות שציינו את שנת ה-60 למלכותו התקיימו ממש באותה עת שפרצה המחאה כנגד המשך שלטונו של טקסין, בשל מקרי שחיתות שנחשפו. וכך מנהיגי המחאה השתמשו בצבע הצהוב, שקושר לחגיגות, להזדהות עם מטרתם.

בתגובה עלתה תנועת החולצות האדומות, לאחר שטקסין הודח בספטמבר 2006, בהפיכה צבאית. האדום מופיע גם בדגל התאילנדי ומסמל בו את המושג "עם", יחד שני עמודי התווך הנוספים של המדינה התאית – דת (המסומלת בלבן) ומלוכה (המסומלת בדגל בכחול).

דגלים כתומים, סמל המחאה הפרו-דמוקרטית מערבית לקראת הבחירות באוקראינה, 2004 (צילום: AP Photo/Ivan Sekretarev, File).

המהפכה הכתומה, אוקראינה, 2004

כתום היה צבע הקמפיין הפרו-מערבי של הנשיא ויקטור יוקושנקו בבחירות לנשאיות באוקראינה ב-2004. תומכיו טענו כנגד נצחון יריבו הפרו רוסי במרוץ לנשיאות ופנו לרחובות במה שכונה כמהפכה הכתומה.

הפגנות המוניות אילצו את השלטונות לבטל את תוצאות הבחירות ולהורות על קיום הצבעה נוספת – בה ניצח יוקשנקו, למגינת ליבה של רוסיה שטענה להתערבות ממשלות המערב בהליך.