גם במהלך תקופות חירום ישנם עובדים רבים בישראל היוצאים לעבודה, פעמים רבות תוך סיכון חייהם. שמירת התפקוד של המשק הלאומי היא מגורמי החוסן הלאומי בעתות מלחמה. חוסן העורף הישראלי תלוי פעמים רבות בהמשך תפקודם של שירותים וייצור. כבר במהלך מלחמת העצמאות חירפו עובדי חברת החשמל את חייהם במאמץ להבטיח את זרם החשמל ליישובים ברחבי הארץ, נוכח מתקפות של כנופיות ערביות.

דרך בורמה. מתוך אתר פיקיויקי.

דרך בורמה. מתוך אתר פיקיויקי.

השמונה
ארבע ימים לאחר תחילת מלחמת לבנון השניה, בכ' בתמוז תשס"ו (16.07.2006), נורה מטח קטיושות מלבנון לחיפה. אחד מטילי המטח פגע במחסן הדלקים של רכבת ישראל והרג 8 מעובדי הרכבת ופצע 23 עובדים.

ניסים אלהרר עובד רכבת, בן 42 במותו היה בצעירותו חניך ומדריך בתנועת הנוער המחנות העולים, בתנועה הכיר את אישתו אורלי. אחרי שירות בנח"ל ותקופה בקיבוץ אל-רום שבגולן, למד ניסים הנדסאות מכונות והחל לעבוד ברכבת ישראל. אישתו אורלי מספרת באתר ההנצחה לחללי פעולות האיבה, "בשעה 9:07 התקשרתי לומר לו כי הילדים לבד בבית וחוששים. ניסים ניגש למנהל המוסך ואמר לו כי הוא נוסע מיד לילדים, ליבו לא נותן לו להשאיר אותם לבד".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"בשעה 9:15 שמעתי וראיתי ממשרדי בחיפה שתי קטיושות נוחתות בים וקטיושה שלישית נוחתת על אזור המוסכים" מספרת אורלי. "לרגע לא עלה בדעתי כי זה באזור המוסך של הרכבת. ניסיתי ליצור עמו קשר טלפוני, אך נמסר לי כי אין סיכוי כי כל הקווים קרסו". כשלא יצא עימה קשר חזרה, הבינה כי קרה דבר נורא. בדיעבד הסתבר לאורלי כי גם במוסך הרכבת שמעו את שתי הקטיושות הראשונות. "חבריו מספרים כי ניסים יצא ממשרדו במהירות, ובמקום לרוץ למרחב המוגן רץ לעבר התעלה בה עבדו חבריו וצעק לעברם להגיע מיד למקלט כי נורו טילים". למרבה הצער לא הספיקו העובדים להתפנות והטיל השלישי נחת על גג המוסך והרג את ניסים ושבעה מחבריו.

רכבת חיפה מרכז לאחר נפילת הטיל, ארכיון. צילום: פלאש 90 / פייר טרג׳מן

רכבת חיפה מרכז לאחר נפילת הטיל, ארכיון. צילום: פלאש 90 / פייר טרג׳מן

הרוג נוסף במוסך הרכבת היה שמוליק בן שמעון ז"ל, עובד רכבת בן 41 שחזר אותו היום מחופשה שלקח לרגל הולדת בנו השני. שמוליק נהרג בשעה ששוחח בטלפון עם אימו, ומילותיו האחרונות היו "בוקר טוב אמא". יחד עם ניסים ושמוליק נהרגו גם עובדי הרכבת עשהאל דמתי, רפי שמעון חזן, ראובן לוי, דניס לפידוס, שמוליק מנסורה ודוד פלדמן. על שמם נקראה תחנת הרכבת חיפה מרכז-השמונה. חברת רכבת ישראל נוהגת להתייחד עם זכרם בטקס ביום הזכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה, ובטקס נוסף בקיץ בסמוך ליום השנה למותם.

רוני
רוני רובנסקי עלה בגיל 13 וחצי עם משפחתו מאוקראינה ב-1990. הוא למד בבית ספר מקצועי אורט קריית ביאליק שם סיים כיתה י"ד והוסמך כטכנאי אלקטרוניקה. בצבא המשיך לשירות קבע כטכנאי בחיל האוויר בבסיס תל נוף והיה נחשב למומחה בתחומו. עם שחרורו בשנת 2003 עבר מבחנים ונתקבל לעבודה בנמל חיפה כמפעיל ציוד מכאני ונהג סמיטריילר. במקביל לעבודתו החל ללמוד באוניברסיטת חיפה. ביולי 2006 נקרא לשירות מילואים בחזית הצפון, ובסוף החודש שב לחיפה.

כשאנחנו חושבים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, על אלו שנפלו בעת מילוי תפקידם, אנו חושבים בדרך כלל על חיילים ולוחמים. החברה שלנו, גם בימי מלחמה, בנויה על עובדיה ופועליה, חשוב שנזכור גם אותם.

בי"ג באב תשס"ו (06.08.2006) עבד רוני במשמרת ערב בנמל – חבר ביקש ממנו להחליף אותו והוא נעתר. סמוך לשעה 20:00 נשמעה אזעקה עקב ירי קטיושות מלבנון לחיפה, ולאחריה נשמעו קולות נפץ בעיר. רוני מיהר להודיע על האזעקה בקשר לחבריו המנופאים, ורק אחר כך פנה לכיוון המקלט. בדרכו למקלט נפגע מטיל שנחת מטרים ספורים ממנו ונהרג, והוא בן 30. עמיתיו בנמל יזמו לזכרו פעולות הנצחה בשטח הנמל, ומשפחתו הפיקה סרט לזכרו.

חביב
חביב עואד, בן הכפר אעבלין שליד שפרעם, למד נגרות בתיכון המקצועי בתמרה ועבד במקצוע זה מאז סיום לימודיו. ב-1990 נשא את היפא, אף היא מאעבלין ונולדו להם ארבעה ילדים. חביב אהב לשיר ויחד עם חברים מהכפר הקים את להקת "קראוון".

"לקראת סיומו של המסע ישבתי באוטובוס ליד חביב. מאוד התרשמתי מן האדם. שמו – חביב – הלם אותו מאוד. הכרתי אדם מאוד ידידותי, נעים, חם, צנוע. הוא סיפר לי על המשפחה ועל עבודתו בנגריה, על הכפר ועל חיי המוזיקה, על 'קרוואן' ועוד ועוד".

באפריל 2006 נסע עם להקתו לסיבוב הופעות בצרפת במסגרת משלחת של שלום ופיוס בין העמים, שארגנה האגודה הצרפתית לחילוף תרבויות. "יותר מכול שמחנו על הקשרים והידידות שנרקמה בין המקהלה שלנו לבין האנשים הנהדרים מאעבלין" סיפר חבר מקהלה מירושלים שיצא עם חביב למשלחת "היחסים שנוצרו במהלך הנסיעות הארוכות, הקונצרטים המשותפים והאירועים האחרים היו של אחווה… לקראת סיומו של המסע ישבתי באוטובוס ליד חביב. מאוד התרשמתי מן האדם. שמו – חביב – הלם אותו מאוד. הכרתי אדם מאוד ידידותי, נעים, חם, צנוע. הוא סיפר לי על המשפחה ועל עבודתו בנגריה, על הכפר ועל חיי המוזיקה, על 'קרוואן' ועוד ועוד. כך ישבנו שעות בדרך ושוחחנו מתוך קרבה רבה".

ביום שבת ה-22.7.06, במהלך מלחמת לבנון השניה וירי הקטיושות על צפון הארץ, שוחח חביב עם משפחתו והבטיח כי ישאר בבית ולא ילך לעבודה. אולם למחרת החליט מתוך דאגה לפרנסת המשפחה כי עליו לצאת לעבודתו כרגיל, על אף ההפצרות. סמוך לשעה 11:00 נפל טיל בנגריית 'סבוני' בקריית אתא בה עבד, וחביב נהרג, בן 48 במותו. האגודה במסגרתה יצא למשלחת הקדישה את אלבום ההופעות לזכרו.

כשאנחנו חושבים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, על אלו שנפלו בעת מילוי תפקידם, אנו חושבים בדרך כלל על חיילים ולוחמים. החברה שלנו, גם בימי מלחמה, בנויה על עובדיה ופועליה, חשוב שנזכור גם אותם.