סוף למדיניות הדחיות של משרד התקשורת. בג"ץ הוציא צו על תנאי בו הוא מורה למשרד התקשורת לנמק תוך 60 יום מדוע אינו מחייב את הוט לממש את חובתה להגיע עם כבלים לכל ישוב בארץ. לאחר שנים רבות בהן משרד התקשורת דוחה שוב ושוב את מימוש חובתה של הוט להגיע לכל ישוב במדינה, וכאשר כיום עומדת על הפרק טכנולוגיה חדשה של סיבים אופטימיים, משרד התקשורת מממש את חובתו הרגולטורית על בזק בלבד, ומניח להוט לעשות ככל העולה על רוחה.
לאחר שנים רבות בג"ץ עשוי להציב גבול למדיניות משרד התקשורת. צו על תנאי שהוצא ביום חמישי האחרון, מחייב את שר התקשורת ומדינת ישראל לנמק מדוע אינם מבטלים את החלטתם לאפשר להוט טלקום לדחות את בהשלמת הפריסה הפנים ארצית של תשתיותיה. את העתירה הגישו שבעה עותרים, בהם ד"ר הראל פרימק מקבוצת "צדק פיננסי", עמותת "הצלחה", מועצת הנגב והמועצה המקומית חורה.
הדחיות הבלתי פוסקות הביאו למצב שבו הוועדה הממליצה על הדחיות כבר מכהנת מעבר לפרק הזמן המאושר לה בחוק. בדיון ציין עורך הדין מטעם העותרים, אסף פינק, כי: "חיפשתי את שמות חברי הוועדה והסתבר שחבריי הוועדה מונו בשנת 2011. התקנות קובעות תוקף של שלוש שנים ותוקף נוסף של שלוש מקסימום. אי אפשר יותר". מדובר על הוועדה המייעצת לשר התקשורת לגבי מתן הקלות בחובת הפריסה להוט ולבזק.
המצב חמור כל כך שלאור השנים שעברו הטכנולוגיה המדוברת כבר פחות רלוונטית. במקום לקבל החלטה חד משמעית שתאפשר ל-8% מהישובים במדינה, בהם חיים קרוב למיליון איש, שהיום אינם מחוברים להוט, המשרד מעניק דחיות חוזרות ונשנות "בכדי לבחון התפתחויות טכנולוגיות ורגולטוריות". מובן מאליו שכאשר דוחים החלטות במשך כל כך הרבה שנים, מתישהו באמת יתרחשו התפתחויות כאלו.
החלטה האחרונה שיישומה נדחה שוב ושוב מקורה בשנת 2014, ועליה חתום שר התקשורת דאז גלעד ארדן (הליכוד). בהחלטה נדרשת הוט להשלים את הפריסה בתוך שנתיים. תגובתה של הוט לעתירה, חושפת את מסכת ההחלטות העוקבות, שכולן דוחות את מועד השלמת היישום שלה, ובמקביל מאשרות להוט להעביר את שידוריה אל תשתית בזק. לטענת העותרים, שיטה זו מוגבלת באיכות השידור, לא מאפשרת שימוש בממיר מקליט וחורגת מהמנדט של הוועדה – שלהלכה מייעצת לגבי פריסת התשתית עצמה ולא לגבי השידורים. לטענת הוט, ניתן לספק עד חמישה ממירים באיכות מלאה על גבי רשת בזק, ואילו בעתיד יתאפשר לקבל גם ממיר מקליט. תגובתה גם חושפת את מספר הלקוחות שהתחברו בשיטה זו מאז ראשית 2017 – 75 לקוחות בלבד. ממספר זעום זה קשה להסיק האם מדובר באמת במוצר גרוע, בהיעדר גמור של ביקוש, או בשירות שהוט כלל לא מנסה לשווק.
הם פורסים איפה שנוח להם, בצדק מבחינה כלכלית, אבל לא מפעילים עליהם שום סנקציות
ההתפתחויות הטכנולוגיות, לטענת הוט, הם היכולת שנוצרה לכלל חברות התקשורת לספק בכל יישוב אינטרנט וטלפוניה "גנריים" תוך שהן רוכבות על תשתית בזק, כאשר המוצר הייחודי של שידורי הוט, ניתן גם הוא להעברה על תשתית בזק ואפילו על תשתית הרשת הסלולרית של הוט-מובייל. בהוט מעידים שאין להם כסף להשקיע גם בפריסה של הטכנולוגיה הישנה וגם בפריסת סיבים מהירים ומעדיפים להתקדם לטכנולוגיה החדשה.
שופטי בג"ץ לא קנו את הטענה, שכן חובת האוניברסליות היא החובה להגיע לכל בית בכדי לייצר שוויון וזאת וללא אבחנה בין טכנולוגיות. כלומר, אם תאושר מדיניות משרד התקשורת, והוט תעבור לתשתית סיבים, הרי מי שייהנה מהטכנולוגיה החדשה יהיו תושבי מרכז הארץ, ואילו יישובי הפריפריה ימשיכו להיות תלויים בבזק. כפי שאמר עו"ד פינק: "איפה הם יפרסו קודם? שוב לתל אביב ושוב לירושלים ולא סתם, כי שם יש הכסף. הם פורסים איפה שנוח להם, בצדק מבחינה כלכלית, אבל לא מפעילים עליהם שום סנקציות".
השופט אלכס שטיין היה חריף בהתייחסותו: "יש פה שחקן ששולט על הרגולטור וזה לא יכול לעשות שום דבר. זאת אינדיקציה לכך שמי ששולט במצב זה הוט, זה מה שאדוני אומר. אם זה לא היה ככה היו פועלים לפי התקנות. זה בכלל לא משנה, מה שמשנה שיש פה מצב חוקי וצריך לקיים אותו".
רשת תקשורת לאומית או תחרות בין תשתיות?
כאן נכנס לתמונה הקול הקורא החדש של משרד התקשורת לגבי הסיבים האופטיים. חברת בזק פרסמה את תמציתו בהודעה לבורסה לפיה תחוייב בזק לארח כל מתחרה על גבי רשת הסיבים שלה כמו במתכונת הקיימת היום ברשת הנחושת (BSA). בזק תאולץ לפרוס סיבים בכל רחבי הארץ והיא היחידה שתחויב בכך. המשרד מאיים על בזק בכך ש"על הרשת המופעלת והלא מופעלת של בזק יספוקו שירותים סיטונאיים ובהם סיב אפל". כלומר, אם בזק לא תפעיל את הרשת, היא תחויב להשכיר חלקים ממנה ככל שידרשו מתחרותיה במחירים שיקבע משרד התקשורת.
מדובר ברעיון שאין לו אח ורע בשום מדינה בעולם, המערב רגולציות משתי תפיסות הפוכות. לפי תפיסת רשת התקשורת הלאומית, המדינה היא זו שמשקיעה את הכסף ובכך מבטיחה פריסה שתגיע לכל בית במדינה ותספק גישה לשירותי תקשורת מתקדמים, כאשר על גבי הרשת יכולות חברות פרטיות להציע שירותים שונים. לפי תפיסת הפרטת שירותי התקשורת, מקובל לקיים תחרות בין תשתיות. מכיוון שלא מתשלם לפרוס שתי רשתות נייחות או יותר בפריסה מלאה לאף מפעיל, הרי שרשת נייחת יכולה להתחרות על בעלי תשתיות אחרות, כאשר דור 4.5 ודור 5 בסלולר מהווים תחרות זולה ויעילה לרשת הקווית, כמעט ללא נחיתות מבחינת האיכות לעומת סיבים אופטיים.
עוד אפשרות שתספק תחרות בין ספקים שונים היא לחלק את המדינה לאזורים בהם האחריות לפרוס מתחלקת בין מספר חברות פרטיות ועליהן מוטלת חובה להגיע לכל בית. החלוקה הגאוגרפית מונעת מצב של "מרוץ לדירה" בו שני מפעילים או יותר פורסים תשתיות באותן המקומות הכדאיים במרכז, ואף מפעיל לא מגיע לפריפריה.
כאוס בחסות הרגולטור
נראה כאילו מתכונת השוק שמשרד התקשורת מוביל אליה מבוססת על עיקרון אחד בלבד – הגנת המתחרים זה מפני כוחו של זה. אולם ניתן היה לצפות שמשרד התקשורת יראה עצמו מופקד קודם כל על טובת הציבור. בזק, שהיא חברת התקשורת החזקה ביותר, חוטפת סנקציות רק כדי להציל את נתח השוק של מתחרותיה. מכיוון שכבר לפני שנים בזק פרסה סיבים מהירים ליותר מ-60% מרחבי המדינה בשיטת FTTB, כלומר סיב עד הבניין, משרד התקשורת יכול להקפיץ בבת אחת את ישראל לצמרת טבלת הנגישות לסיבים העולמית כבר ממזמן.
אלא שבמשרד התקשורת לא רוצים לאפשר לבזק להרוויח מההשקעה, והם מחייבים אותה להיגרר לדיון ארוך לגבי ההסדרים שהיא צריכה לאפשר למתחרות. ככל שהדיון הזה נמשך יותר זמן, המחיר של שינוי כיוון עתידי עולה. למה? מפני שבינתיים הוט, פרטנר וסלקום פורסות סיבים אופטיים ללא כל מגבלות, כולל פריסה בתוך התשתיות של בזק. הערך הכלכלי של ההשקעה הזו, שמבוססת על דריסה ברגל גסה של היכולות של בזק, יכול להשתנות באופן קיצוני בשניה שמשרד התקשורת יאשר לבזק להפעיל את רשת הסיבים. כדי להימנע מהתסבוכת הזו, בוחר המשרד להעמיק את התסבוכת הקיימת, ומאיים להפעיל על בזק לחצים שגובלים בהלאמה חלקית, ושוב, לטובת המתחרות ולא לטובת הציבור.
בעולם המדיניות הפוכה
מכיוון שהשקעות בפריסת סיבים הן גדולות מאוד וההחזר הכלכלי שלהן עשוי להיפרס על זמן ארוך מאוד, במדינות מתקדמות המדינה מסבסדת פריסת סיבים בפריפריה, או מפעילה תשתית טכנולוגית לאומית. כך גם מקובל ברוב התשתיות האחרות במדינה: כבישים, חשמל, ומים. יוצאות מן הכלל הן תשתיות התקשורת שיש בהן חריגים מסוימים: רשתות סלולר משתלם לפרוס מפני שהן זולות יותר ומפני שתוספת הקיבולת תנוצל באופן ודאי יותר. גם רשתות סיבים של רשויות מקומיות עשויות להיות פרויקט משתלם, בבעלות המועצה או העירייה, שכן ביכולתן לסייע לעירייה לחסוך כסף רב בתחומים אחרים של ניהול העיר ואף להשכיר אותן לשימושים נוספים לחברות מסחריות, כאשר מספר יישובים בישראל כבר עורכים ניסויים בשיטה זו.
בבזק עדיין מקווים להגיע להסכמות עם משרד התקשורת על ריכוך המדיניות הנקוטה כלפיהם. בינתיים, המשרד מכוון להנציח את המונופול של בזק בפריפריה, ולדחוף את כלל החברות לכאוס באזור המרכז, שעלול להסב הפסדים לכלל החברות, בייחוד במקרה של פריסה כפולה או ייותר, כאשר מי שתגיע ראשונה לדירה יכולה לגרום לכל השאר הפסדים. לחילופין, ייתכן שייווצרו מיקרו מונופולים על בניינים ושכונות, ובפועל תיווצר חלוקת שוק לא יעילה במקום שוק תחרותי או חלוקה שוק מסודרת והגיונית.
תגובת משרד התקשורת:
א. כל ההחלטות שקיבלו השרים היו כחוק ולאחר היוועצות בוועדה מייעצת שגם היא מונתה כדין. מעבר לכך, לא נרחיב כיוון שהעניין נמצא בהליך משפטי.
ב. קול קורא, כמשמעו מהווה מסמך הכולל כיווני פעולה בתחום משמעותי התפתחות תשתיות לפס הרחב. המשרד מבקש לשמוע התייחסויות של הציבור, חברות התקשורת, לאחר מכן יימשך תהליך פנימי לקראת פרסום מדיניות מחייבת.
מתגובת המשרד עולה שהוא בוחן כל החלטה בנפרד ומתעלם ממשך הזמן המצטבר בדחיות השונות. עד הדיון הבא באפריל בוועדה המייעצת יצטרך המשרד גם להשיב לבג"ץ וגם למנות כראוי מחדש את חברי הוועדה שתוקף המינוי שלהם פג. הבחירה ב'קול קורא' במקום בשימוע פירושו שמשרד התקשורת לא יחייב את עצמו לשקף לציבור כיצד התייחס לתגובות שיקבל.
