מרים ויוסף, נצר לבית דוד, חיו על פי המקורות בעיר נצרת. מרים, אשר הרתה בעיבור נסי מרוח הקודש, קיבלה את הבשורה על הריונה גם כן בעיר נצרת, ואילו הלידה עצמה התקיימה בבית לחם. נצרת, אם כך, כור מחצבתו של ישו, בן מרים ויוסף, הלוא הוא גם בן האלוהים, הפכה לאחת הערים החשובות בעולם הנוצרי ועשרות, אם לא מאות אלפי צליינים מבקרים בה בכל שנה ביראת קודש, באתריה הקדושים הרבים, והם באמת רבים – בזיליקת הבשורה, כנסיית יוסף הקדוש, המנזר הפרנציסקני, כנסיית גבריאל הקדוש, מעיין מרים, כנסיית בית הכנסת, כנסיית מנזה כריסטי, הכנסיה האנגליקנית, כנסיית הבשורה הקופטית, כנסיית ההשלכה ואי אלו מנזרים הפזורים ברחבי העיר. וזו לא עיר גדולה אחרי הכל.
ובכל זאת, גודל האוכלוסייה הנוצרית בעיר משתנה אל מול הריבוי הטבעי המוסלמי הגבוה ואחוז הנוצרים בעיר בירידה מתמדת מזה עשרות שנים. לאחר שהיו רוב בעבר היום מהווים הנוצרים רק כ-30%, ואולי פחות, מכלל התושבים בעיר.
לא מזמן התארחתי באירוע נוצרי בעיר באחד מאירועי הכריסמס, ואחד המארחים המקומיים שאל אותי ואת היושבים לידי (יהודים גם הם), בחיוך לבבי, איך זה להרגיש מיעוט. כולנו צחקנו. אבל בעת הביקור שלי בעיר בערב החג חשבתי לא פעם ולא פעמיים על השאלה הזאת ועל היותם של הנוצרים בעיר מיעוט, בארץ בכלל ובעירם בפרט. קשה שלא לחוש תחושת בלבול בעיר, ואפשר להבין אותה, בתוך בליל התרבויות, המקורות ממנה שואבת האוכלוסייה וההשפעות הסביבתיות.
מי הם בעצם ערביי נצרת הנוצרים? האם הם בראש ובראשונה ערבים, כפי הנשמע על פי שפתם? האם הם קודם כל נוצרים, כפי הנראה ממלבושי החג והצלבים על החזים? השירים, אם נשפוט לפיהם, מוכרים מן העולם הנוצרי, אך מדובבים לערבית, כך שאין הכרעה. האם הם רואים את עצמם חלק מן ה"מידל איסט", כיוצא ממקום מגוריהם בלב איזור קשוח, רווי מחלוקות וטעון, והאם הם עורגים אל המקום הזה או דווקא אל אירופה המעודנת והקרה כנשקף מן התמונות והדמויות השולטות ברחוב של סנטה קלאוס המבוסס בשלג ושלל סממני החג הנהוגים מעבר לים. האם הם מרגישים עצמם חלק מן הציבוריות הישראלית, ויש לומר שדגלי ישראל נישאים בגאון במצעדי חג המולד בנצרת, או שהם מרגישים מנותקים, מבודדים, מרוחקים מן הישראליות היהודית. ציבור מלא סתירות פנימיות וסימני שאלה, אך משכך גם מרתק, ואני תמיד שמח לבקר בנצרת ובפרט בתקופת החגים, על מנת לפגוש בציבור הזה ולעמוד על מד הדופק העכשווי שלו.
על נצרת נהוג לומר שהיא לב העולם הערבי הישראלי, נוצרים ומוסלמים כאחד. רצף מטרופולין עירוני של כ-150,000 תושבים (נצרת והישובים הסמוכים לה), כעשירית מכלל ערביי ישראל והמרכז החשוב ביותר של העולם הזה באופן כללי. על נצרת תמיד מסתכלים בעין בוחנת, הלך הרוח שם יכול להעיד על הלך הרוח בכלל הציבור הערבי בישראל. לכן מהומות 2000 היו דרמטיות מאד והעובדה שרבים מן האירועים התרחשו בנצרת הייתה משמעותית מאד ונותרו כסמל לאותם ימים ולשפל ביחסי יהודים וערבים בעשורים האחרונים במדינת ישראל. כאשר נצרת משגשגת, שקטה ורגועה, נראה שכל מערכת היחסים העדינה בין יהודים וערבים נמצאת במסלול טוב יותר.
ואכן, מאז אוקטובר 2000, אם כי לא תמיד בקו ישר, היחסים משתפרים באופן איטי ויציב והיהודים חזרו בינתיים אל העיר בהמוניהם לאחר היעדרות של כמה שנים. לא פחות עברית "אשכנזית" אפשר לשמוע בנצרת בזמן חגיגות חג המולד מאשר ערבית מקומית, היהודים שבו אל העיר והכלכלה המקומית זקוקה להם, זקוקה מאד. אני זוכר את המתקפה של ראש עיריית נצרת עלי סלאם על ח"כ איימן עודה ב-2015 עת צעק עליו שיעזוב את נצרת, שלא צריך אותו כאן ושלא ישלהב ויסית את הצעירים. "לך מכאן", צעק אז עלי הנרגש בשידור חי בטלביזיה, שהפך לויראלי מאד באותם ימים, "אני לא צריך לראות אותך בנצרת! תעוף מכאן אתה ואנשים כמוך!". נזכרתי באירוע ההוא גם בצעדת חג המולד השנה, כאשר ראיתי את עלי סלאם שזכה מאז שוב בבחירות, מוביל את המצעד.
?where are you from
שאלה אותי מקומית אחת בזמן שטיילתי להנאתי בערב חג המולד בסמוך לכנסיית הבשורה.
"מכאן", עניתי.
"?what" היא לא שמעה או הבינה את תשובתי.
"מכאן", חזרתי שוב, בעברית, "מישראל, מהרצליה", הוספתי בחיוך.
תגובתה שימחה אותי מאד. היא הרחיבה את החיוך ואמרה בטון לבבי מאד: "יופי, אז בעברית, אנחנו שמחים מאד שאתם באים, אוהבים אתכם מאד ותיהנה מנצרת היפה שלנו", חייכה אלי בשמחה ונפרדנו לשלום. כיף לזכות לקבלת פנים כזו, חשבתי לעצמי, כיף להרגיש בנוח, ורצוי, במקומות שידוע לי שלא תמיד הכל הלך בהם חלק ביחסים המורכבים בין יהודים וערבים. וראוי לציין שזו הייתה תגובה נהדרת במיוחד, אבל כל המפגשים האקראיים שהייתי שותף להם בעת ביקורי בעיר היו נעימים, ובכל זמני שם לא נתקלתי באווירה אחרת, או עוינת, כל האנשים שפגשתי היו נעימים ומקרינים טוב.
ככלל, האווירה בעיר, כפי שאני חשתי אותה בחגיגות חג המולד 2018, רגועה מאד, שקטה, אפילו מנומנמת. התהלכתי בה במשך שעות, נינוח מאד, הכל מאוזן, כמעט הייתי אומר שבע באופן כזה או אחר. ברגע מסוים עצרתי אחרי שנדדתי במחשבה להרהורים מהרהורים שונים רחוקים מן הכאן והעכשיו ולפתע התעוררתי ולא הייתי משוכנע היכן אני, לא זכרתי לזמן קצר שאני בעיר נצרת, הייתי לרגע ילד של העולם, וזו תחושה היכולה להתאפשר רק במקום שקט ורגוע המעניק תחושה עוטפת של ביטחון ויציבות. זו התחושה שקיבלתי השנה בנצרת, ואני מרגיש שהתחושה הזו מסכמת הכל ואני מסכם חוויה נהדרת, נעימה וחיובית מאד. מצעד חג המולדת של תנועות הנוער שימח מאד את הילדים הרבים אשר גדשו את הרחובות לצפות בו, במלבושים האדומים ועם מצנפת סנטה קלאוס לראשם ובלונים בידיהם, ואני, תוך כדי שזללתי לי ערמונים מהאש ויכולתי לדמיין לרגע קצר שאני מסתובב ברחובות עיר אירופאית ולא מזרח תיכונית, רק חשבתי על כך שבדיוק ככה נראים חיים נורמליים – משפחות משמחות את הילדים בתקופת החגים ואף אחד לא מתעסק בשטויות, כמו פוליטיקה, שאני הולך ומתרחק ממנה יותר ויותר ככל שחולף הזמן.
