כיום אין אמצעי יעיל לאחסון חשמל, אבל הטכנולוגיה הזו מתקרבת. מוצרים כמו הפאוארוול של חברת טסלה האמריקאית כבר כלכליים למי משקיע בפאנלים סולריים ומתנתק מרשת החשמל. שיפור עתידי באחסון החשמל יכול להתמודד עם האתגר הכי חשוב – מעבר מייצור חשמל ב"עקומה" בין צריכת השיא לצריכת השפל, לייצור חשמל קבוע, שאינו צמוד צריכה.
רוב הדיבורים על התייעלות במשק החשמל כלל לא עוסקים בחשמל עצמו, אלא בנסיבות הכלכליות שסביבו – מחיר הגז, עלות שכר העובדים ותהליכי הפרטה במשק. את החשמל עצמו כל זה "לא מעניין". הבעיה היסודית במשק החשמל, (וגם במשק הגז) היא המחסור באמצעים יעילים לאגור אותו. אמנם, סוללות קיימות כבר עשרות שנים, אך יש להן מגבלות משמעותיות, שכל אחד מאיתנו מרגיש כמעט מדי יום במכשיר הסלולרי שלו. יתרה מזו, ההטענה שלהן, וכן של המטענים הניידים, היא נחותה ביעילותה מבחינת כמות האנרגיה שהולכת לאיבוד. מול חוסר היעילות הזה, ניצב חוסר היעילות של ייצור החשמל עצמו – מכיוון שהוא איננו נאגר, ישנם פערים גדולים מאוד בין ייצור החשמל ביום והלילה, בין עונות השנה ובנסיבות גיאוגרפיות כמו ריכוז של מפעלי תעשייה וצרכנים כבדים אחרים באיזור מסויים.
בשנת 2010 קבע שר האנרגיה שכושר ייצור החשמל בישראל (שנקרא הרזרבה) צריך להיות גבוה ב-20% מצריכת השיא. בפועל, צריכת השיא נמשכת כ-15 שעות בשנה בלבד, וצריכה הקרובה לשיא נמשכת רק כ-100 שעות בשנה. הצריכה הממוצעת נמוכה יותר מפי 2 מכושר הייצור. למעשה, במשק החשמל כושר הייצור כבר עבר את ה-30% מעל צריכת השיא, וזה עולה לכולנו לא מעט כסף בתעריף החשמל – אנחנו צריכים לממן בניית תחנות כח בהיקף גבוה יותר מזה שמשק החשמל צריך לספק.
אז איך מתייעלים?
הדבר היעיל ביותר שניתן לעשות, הוא להפחית את צריכת החשמל דרך שימוש במכשירים חסכוניים, ואמצעי בקרה מתקדמים על הפעלה וכיבוי של מכשירים ואמצעי תאורה. חיסכון כזה קיבל את השם – "נגהוואט" NEGAWATT, שפירושו צריכה שלילית, והוא היעיל ביותר.
הבעיה השניה היא כיצד "ליישר את העקומה"? כלומר, אם בתיאוריה יכולנו להפעיל את תחנות הכח כל הזמן באותה עוצמה ולחלק את החשמל מתי שזקוקים לו, הרי שיכולנו לבנות פחות תחנות כח, להקטין את היקף הקרקע שמוקצה להן וגם להוריד את תעריף החשמל. ההתקדמות היחסית בשיטות אחסון החשמל עוד לא הגיעה לשם, אבל לאחרונה היא מתחילה להתקרב.
כבר ב-2015 הציגה חברת טסלה בארה"ב את ה-POWERWALL, סוללה ביתית לאחסון חשמל מהרשת או ממתקן סולרי במקביל. הסוללה סבלה מהיקף אספקה נמוך יחסית של 2,000 ואט במקביל, ולכן ב-2016 הוצג הדור השני, שיכול לספק 5,000 ואט באופן מתמשך ו-7,000 ואט לפרצי שיא. זו כבר כמות שיכולה להחזיק משק בית ברמה סבירה ויותר, והיא נמכרת בארצות הברית בסכום של כ-5,500 דולר.
נתיבים לחיסכון
השילוב בין הסוללה של טסלה לבין פאנלים סולריים תוך ניתוק מרשת החשמל כבר הגיע לרווחיות, כלומר, מי שיכול לממן את ההשקעה צפוי לחסוך כסף על חשמל. הסוללות משווקות עם אחריות ל-10 שנים, אם כי יעילותן יורדת באופן עקבי עם השימוש. היעילות ההתחלתית היא 92%, שנחשבת די גבוהה. המתחרה של טסלה, אנפייז אנרג'י, הכריזה על מוצר מתחרה עם יעילות התחלתית של 96%. הסוללות הללו מאפשרות לאגור את החשמל ביום ולספק אותו בלילה, תוך הפרדה בין ייצור וצריכה.
הנתיב השני לחיסכון הוא היעילות של משק החשמל עצמו. בתיאוריה, היה ניתן לייעל את הייצור אם מחצית מהאוכלוסיה הייתה עוברת לחיות בשעות הלילה ולישון בשעות היום. מכיוון שזה בלתי סביר בעליל במציאות, השימוש בסוללה מאפשר לרכוש את החשמל כשהוא זול לייצור, ולהשתמש בו בשעות שהוא יקר – הסטת ביקושים – שתאפשר לייעל את השימוש בתחנות הכח עצמן ולבנות פחות מהן. בשיטה זו, השימוש בסוללות הביתיות הוא כלכלי רק באזורים מועטים בהם החשמל מרשת החשמל הוא היקר ביותר. עם זאת, לשימושים תעשייתיים וגדולים התקנת אתר סוללות גדול הוא כלכלי כבר כיום. בנוסף להוזלה, השימוש בסוללות גם מבטיח עמידות גבוהה יותר של הרשת ואספקת חשמל גם כשהרשת המרכזית נופלת, ושיפור הבקרה הכללית על החשמל שמסופק בפרמטרים של ייצוב מתח ותדר.
