ההכרזה של יפן אמש (רביעי) על פרישתה מהנציבות הבינלאומית לציד לוויתנים (IWC) וחזרה לציד מסחרי לאחר 30 שנה, עוררה כצפוי ביקורת וזעם רבים ובצדק. אולם הפרישה של יפן מהנציבות שמותירה אותה גם מחוץ לתכנית לציד "למטרות מחקר" מעלה בעיניי שאלות ותהיות רבות על התווך שבין הגלובלי למקומי, טיבם של הסכמים גלובליים, בינלאומיים אל מול כוחם של קהילות מקומיות ועוד סוגיות רבות שצריכות להעסיק כל מי שרוצה להשפיע על הדרך בה נבחר להתמודד עם השפעותינו כמין האנושי על כדור הארץ.

כשם שמעסיק מתקשה יותר לנצל את עובדיו, כאשר בכוחם להפגין מול ביתו ומול ממשלתו מאשר כאשר הם נמצאים במדינה אחרת וממשלה חלשה יותר, אפשר לשער כי רצונם של אזרחי יפן וממשלתה בשימור המגוון הימי ובטיפוח אוכלוסייה יציבה של לווייתנים בקרבתם עשויה ליצור מדיניות ציד בת קיימא

בהודעה שמסר אמש מזכיר ממשלת יפן יושיהידה סוגה, הוכרז כי יפן תפרוש ב-30 ביוני מהנציבות הבינלאומית לציד לווייתנים, שמפקחת על האיסור הבינלאומי על הציד לצרכים מסחריים, שהוחל בשנת 1986. בכך פתח את הדרך לחידוש הציד המסחרי בתוך תחומי יפן, זאת לאחר שבספטמבר האחרון, נכשל ניסיונה של יפן להסיר את האיסור בכינוס של הנציבות בברזיל. עוד הוסיף סוגה כי "הנציבות מתמקדת יותר מדי בשימור, ונכשלה בפיתוח תעשיית ציד לווייתנים בת קיימא, דבר שהיה אחד ממטרותיה".

על פניו, הקיטוב בין שני הצדדים לא יכול להיות ברור יותר, מצד אחד הסכם גלובלי המכיל איסור גורף על ציד מסחרי ונאכף על ידי גוף בינלאומי הכולל מעל ל-88 מדינות, כולן בעלות גישה לים, ומרביתן עם עבר ומסורת של ציד לווייתנים. מן העבר השני, נמצאת האפשרות מעוררת הבהלה של חזרה לימים של ציד לווייתנים חסר תקנה וללא מעצורים.

ציד 100 נקבות בהריון בשנה, בשם שימור האוכלוסייה

אולם ההסכם הגלובלי, כולל בתוכו פשרות וויתורים רבים במטרה להציג עמדה מגובשת ואחידה של מאבק במטרה משותפת- הפסקת הציד המסחרי. אחת הסיבות בזכותה הסכימה יפן להפסיק את הציד המסחרי היא התרה של צייד של למטרות למחקר. כך, את הבשר של הלווייתנים שאיננו נלקח לצרכיי מחקר מאפשר ההסכם למכור בשווקים. הרג חיות בר לצורך מחקר, בדיקת תכולת הקיבה שלהן במקרה הזה, הינו דבר שכמעט אינו נעשה בקהילה המדעית, במיוחד לא כשמטרה המוצהרת היא מחקר לשם שימור האוכלוסייה. בשנים האחרונות צדו ציידים יפנים מעל ל-300 לווייתנים באזור אנטרקטיקה שבחצי הכדור הדרומי מדי שנה, שליש מתוכן נקבות בהריון.

גופת לוויתן שניצוד במימי יפן מבותרת לצרכים מסחריים. ארכיון (AP Photo/Shuji Kajiyama)

לאורך שנים ארגוני הסביבה, בהובלת גרינפיס, לצד מדינות בחצי הכדור הדרומי כגון אוסטרליה, הלינו על הפרצה הברורה בהסכם, ובדיון בנושא בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ב-2014 נחשף כי בין 2005-2014 פרסמו חוקרים יפנים רק שני מחקרים שעברו ביקורת עמיתים וכללו נתונים מתשעה לווייתנים בלבד, זאת למרות שהיקף הלווייתנים מסוג מינקי שניצודו לצרכים מדעיים על ידי יפן באותן השנים עמד על 3,600. עמיתיהם ממדינות שמשתמשות באמצעי מחקר קטלניים פחות, תרמו כמובן יותר מחקרים שעברו ביקורת עמיתים לקהילה המדעית.

החצר האחורית של הגלובליזציה או בין אנטרקטיקה למפעל במזרח

יצירת החזות הנקייה כביכול של הסכם איסור הציד המסחרי, זאת למרות הנתונים שהובאו כאן, התאפשרה בין היתר בזכות אחד העקרונות המנחים של הגלובליזציה, יצירת חצרות אחוריות. רחוק מהעין, רחוק מהלב. מרביתו של הדיג למטרות "מחקר" התבצע כאמור באנטרקטיקה, מקום מבודד שאיננו מאוכלס בתושבים מקומיים קבועים. מימי אנטרקטיקה היוו לאורך השנים, בשל תנאי אקלים, מגוון ביולוגי בו אין טורפים טבעיים (להלן: בני אדם). מקום מפלט לאוכלוסיות רבות של אותם יונקים אדירים.

המרחק הזה, בין תהליך הייצור, הציד במקרה הזה, לבין המוצר בסוף, מאפשר לנו לא לדעת באילו תנאים הוא מתרחש, מה הן התוצאות שהוא מותיר אחריו, מי הם האנשים שבכלל מבצעים אותו, וכך להעלים עין ולשמור על מצפון שקט. מישהו אמר סדנאות יזע במזרח?

הפרישה מהנציבות הבינלאומית לציד לווייתנים מותירה את יפן מחוץ לתכנית לציד מחקרי, ובכך סותמת את הגולל על הציד בתחומי אנטרקטיקה, דבר שיעזור מאד להפיכת חצי הכדור הדרומי למקום מקלט ללווייתנים. אולם כפי שהעיד מזכיר ממשלת יפן היא מחזירה את הציד המסחרי בתוך תחומי המים הטריטוריאליים והכלכליים של יפן, זאת ללא הגבלות וחסמים מצד הקהילה הבינלאומית.

למען הסר כל ספק פרישתה של יפן מההסכם הגלובלי, איננה מבורכת, ועדיף לו הייתה יפן נשארת בהסכם וממשיכה בצמצום הדיג למטרות "מחקר". בנוסף ישנו חשש ממשי כי הפרישה של יפן תעודד מדינות נוספות כגון נורווגיה ורוסיה לפרוש גם הן ולחזור לציד מסחרי.

אך השיבה הזו לציד במימיה של יפן, טומנת בחובה גם האפשרות לחזרה לכלי מרסן לא פחות מכל הסכם גלובלי, דהיינו הלחץ של הקהילות והשלטון המקומי. ציד לווייתנים התקיים לחופה של יפן לאורך מאות שנים. במרבית השנים הללו לא היו קיימים האמצעים הטכנולוגיים והיקפי האוכלוסייה שקיימים מאז המהפכה התעשייתית. כשם שמעסיק מתקשה יותר לנצל את עובדיו, כאשר בכוחם להפגין מול ביתו ומול ממשלתו מאשר כאשר הם נמצאים במדינה אחרת וממשלה חלשה יותר, אפשר לשער כי העובדה שהציידים יצודו בתוך המים שלהם עצמם ורצונם של אזרחי יפן וממשלתה בשימור המגוון הימי ובטיפוח אוכלוסייה יציבה של לווייתנים בקרבתם- דבר שלא יכול להתרחש באנטרקטיקה שהיא החצר האחר של העולם, עשויה ליצור מדיניות ציד בת קיימא, לא פחות מכל הסכם גלובלי ובתנאים מסוימים, אולי אפילו יותר.

כאמור שום דבר לא מובטח, ובהחלט ייתכן שיפן תשוב במהרה לימי הציד חסר התקנה של תחילת הציד התעשייתי של ראשית המאה ב-20, ואין ספק כי הסכמים גלובליים ובינלאומיים הם כלי חשוב במאבק במשבר האקלים על שלל צורותיו, שגם הוא גלובלי ואינו מבדיל בין גבולות. אולם חשוב לזכור כי ישנם גם כוח והשפעה רבים לקהילות מקומיות ושלטון מקומי בעל כוח וכלים להשפיע על המציאות בדרך ליצירת חברה בת קיימא על פני כדור הארץ.