מסורת ישראלית ידועה היא כי הבריאות שלנו זה הכי חשוב וכי בריאות העם מהווה חלק מהחוסן הלאומי. ואכן, כאשר רואים את הנתונים הסטטיסטיים, יש לעם ישראל במה להתגאות – תוחלת החיים היא מהגבוהות ביותר בעולם ושיעור תמותת תינוקות מהנמוכים. כל אלה בעלות יחסית נמוכה: הן במונחים אבסולוטיים לאדם והן כאחוז מהתמ"ג. אם כל כך טוב, אז מדוע זה כל כך רע?
דוחק במחלקות לרפואה דחופה (חדרי מיון) בבתי החולים. החולים ממתינים שעות עד לבדיקת רופא ואם מגיעים לאשפוז במחלקה הייעודית, במקרים רבים מאושפזים במסדרונות או בכל מקום פנוי אחר. ברי המזל מאושפזים בחדרים צפופים בשל תפוסת יתר. לעתים נאלצים החולים לעבור השפלות כמו עשיית צרכים במסדרון או לעבור בדיקות ותשאול על ידי הצוות הרפואי כשהם חשופים ופגיעים לעיני כל. כל אלה מביאים לפגיעה בכבוד האדם ובצניעותו.
גם בימים סוערים אלה של תחילת מערכת הבחירות איננו רואים אור בקצה המנהרה. אף לא מפלגה או תנועה חברתית רב מערכתית לא שמה לה למטרה לשפר את המצב על-ידי הצגת תכנית מפורטת של שיקום ופיתוח מערכת הבריאות על פי סדרי עדיפויות.
העניין נוגע לכולנו והשפעות נוספות של אותו דוחק ניתן לראות בכך שמאושפזים לוקים בשיעור גבוה של זיהומים כאשר במרבית המקרים מדובר בזיהומים הנרכשים במהלך האשפוז. בנוסף, המערכת סובלת מתורים ארוכים מדי לפעולות רפואיות בסיסיות כמו בדיקות דימות, ניתוחים מתוכננים, ביקור לבדיקה אצל רופאים מומחים בבתי החולים וגם בקהילה.
כל אלה הופכים את הישגי מערכת הבריאות לחוכא ואיטלולה, ללא אופק נראה לעין של שיפור וללא תכנית לאומית להשקעה בתשתיות מערכת הבריאות. חסרה הכשרה של כוח אדם מקצועי לטווח בינוני ורחוק. ניתן לראות לאורך זמן את השחיקה של התוכניות הקיימות.
כל המוסדות הרפואיים הציבוריים מתנהלים בתקציבים גרעוניים: קופות החולים, בתי החולים, מכוני הדימות וכו' ומדי שנה עסוקה המדינה בלכסות גירעונות אלה.
ההשקעה בבריאות, שכאמור – לא מככבת בינתיים, למרבה הצער, במערכת הבחירות המתהווה – הינה השקעה בהווה ובעתיד של תושבי המדינה ומהווה בסיס עיקרי לכל פיתוח וצמיחה של מדינת ישראל. פתרון לצפיפות במחלקות לרפואה דחופה, הוספת מיטות אשפוז שבמחסור כמו במחלקות פנימיות ושיקום לסוגיו, קביעת שיעור כוח אדם מקצועי בהתאם לתמהיל המטופלים המותאם לעלייה בתוחלת החיים ובשיעור החולים במחלות כרוניות, הוספת תשתיות שבמחסור, הוספת רופאים מומחים על מנת לקצר את זמני ההמתנה ועוד. ללא פתרון למצוקות אלה יידחה האבחון והטיפול ואלה עלולים לסכן את חיי המטופלים.
לפיכך אני דורש מכל מפלגה שבמצעה יהיה פרק רחב ומעמיק לפיתוח מערכת הבריאות תוך התמודדות עם כל הנושאים שהוזכרו לעיל. מבלי שנושאים אלה יהיו בראש סדר העדיפויות הלאומיות לעולם לא נוכל להמשיך ולהתגאות במוטו "העיקר הבריאות".
ד"ר יצחק ברלוביץ היה מנכ"ל בית החולים וולפסון.
