נפתלי בנט ואיילת שקד סימנו אתמול וי על עוד אקזיט. כפי שעזבו בזמנו את לשכת נתניהו, השניים הודיעו אתמול על פרישה ממפלגת הבית היהודי – שש שנים לאחר שהשתלטו עליה והודיעו שמשהו חדש מתחיל. העניין הוא שלמרות התפאורה היפה ושינוי השם שלווה לסלוגן ההוא, המבטיח, לא מעט מהישן שאפיין את מפד"ל-בית יהודי-האיחוד הלאומי נותר שם, והוא שגרם לשניים לפרוס כנפיים ולחפש בית פוליטי חדש, משלהם.

השאיפות של השניים הרבה יותר גדולות מכפי שמפלגה סקטוריאלית כמו הבית היהודי מסוגלת להכיל. את המכה הקשה שהעידה על כך, הם קיבלו ממש באחרונה, לאחר שנאלצו להתקפל, כך במילותיהם, מול הרבנים והכוחות המפלגתיים ולהישאר בממשלה, זו שממילא שמה קץ לחייה זמן קצר לאחר מכן. מאז קולם נדם, שני הרטוריקנים המהוללים שכה אוהבים להתבטא בתקשורת שתקו. עד אתמול.

מתחת להסברים הפוליטיים, האסטרטגיים והטקטיים למהלך, עליהם שמענו הרבה ועוד נשמע, טמונה גם אמת טכנית חשובה – החלטת השניים לפרוש מהבית היהודי מסמלת את המשך עלייתן של מפלגות הבוטיק על חשבון מפלגות המנגנון. מי צריך פריימריז, כינוסי ועידות, גירעונות כבדים, מרכזי מפלגה סוערים וביקורתיים וערכאות שונות ועתירות כשניתן פשוט להקים מפלגה חדשה, מעכשיו לעכשיו, ולקבוע בה את סדר היום באופן מוחלט.

בנט ושקד הסתכלו מהצד על מה שמתחולל ממש מעבר לכביש, אצל יאיר לפיד ומקהלתו הנאמנה, וממש באחרונה אצל הפרוספקט החדש של השמאל-מרכז, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שהעדיף גם הוא לייצר מפלגת בוטיק על פני התמודדות במסגרת קיימת. השניים הסתכלו ונמלאו קנאה בהם ובאחרים. הם חשו כבולים ומוגבלים בבית היהודי וגם רצו ליצור מערכת שנתונה להם בלבד. כזו שנתפרה בדיוק למידותיהם, ושהם מסוגלים לעשות בה כרצונם. הם החייטים והפרזנטורים שלה. ביכולתם לעשות הכל, אפילו לפשוט את החליפה הזו ביום מן הימים, ולחבור למשל לליכוד.

נפתלי בנט ויאיר לפיד בימים שבהם ישבו יחד סביב שולחן הממשלה. האם יתמודדו השניים ראש בראש על ראשות הממשלה הבאה? (יוסי זמיר/פלאש90)

גם בקרב מפלגות מנגנון אחרות, דוגמת הליכוד והעבודה, יש מי שיהנהנו בשקט ויבינו מדוע השניים בחרו לבצע מהלך שכזה. החיים שם לא קלים, לא קלים בכלל. תשאלו את יו"ר העבודה אבי גבאי שנאלץ להתמודד עם סכינאות, מזימות ועתירות מדי שבוע. גם בליכוד יש להניח, בשקט בשקט, יש מי שמכין את הקרקע ליום שאחרי עזיבת ראש הממשלה הנצחי והנחקר, בנימין נתניהו.

ועדיין, למרות המשקלים והמהמורות והביקורת, המפלגות הללו פועלות בהתאם לסט כללים דמוקרטי, לכל אחד בהן ניצבת האפשרות להצביע ולהשפיע וגם להיבחר. מרחק אור מרשימותיהם הסגורות של לפיד ובקרוב גם של גנץ; מרחק אור מהמועדונים הסגורים, מרשימות הכוכבים שאוספים להם גיבורי הרגע ממפלגות הבוטיק, אלה שניצבים כעת במעלה הסקרים אך בכלל לא בטוח שיישארו שם בעוד שנה, או חודש, או שבועיים.

ניתן להעריך את בנט ושקד על הבחירה הנועזת להשתחרר מהכבלים האלה. השניים קיבלו החלטה אמיצה והימרו על כל הבית (היהודי). ייתכן שהיא תשתלם להם ושביום מן הימים נראה אותם אף בבלפור, ישנה גם אפשרות שהם יבחרו לשוב אל מפלגתם לשעבר עם הזנב בין הרגליים. ועדיין, ניתן במקביל גם להצטער על כך שפוליטיקאים ופוליטיקאים לעתיד, כוכבי הרגע, מעדיפים לברוח ממנגנונים מפלגתיים דמוקרטיים, ולקצר את הדרך למעלה עד כמה שניתן. אם רציתם לקבל עוד דוגמה לפריכות ולחולשת הדמוקרטיה הישראלית בימים אלה, ניתן לקבל אותה גם כאן.