גן שלהב אותו פקדתי, תחילת שנות ה-80. שמה של הגננת היה שולי, אני זוכרת ממנה את הצמה הארוכה ואת הכעס בעיניים. יחד עם שולי הייתה גם ידידה, היא הייתה הסייעת. עבורי כילדה בת 5 זה בכלל לא היווה עניין. לשתיהן קראתי הגננת. את ידידה אני זוכרת מאין ספור רגעים, כשהיא הוציאה מהמקרר את ביצי תולעי המשי וקטפנו עלים של עץ תות להאכיל אותם, כשהיא חייכה אלי, פעם אחת נכנס לי משהו לעין והיא ניחמה אותי. עבורי היא הייתה המבוגר האחראי בגן, כשהיה לי משהו והייתי צריכה מבוגר הלכתי לידידה.

עברו מאז 35 שנה ואני החלטתי להיות אימא פעילה, חברתי לשותפות נוספות והקמנו בשנתיים האחרונות ברחובות ועד הורי גנים, הועד הפך להיות חלק מהנהגת ההורים העירונית. מבין שלל הנושאים הטורדים את ראשי כעת נמצאים: מדוע אין מתקני משחקים מתאימים לגיל בכלל גני הילדים? מה מתאים יותר חול או דשא סינתטי לחצר? ועוד התווסף נושא מהותי וחשוב – נוכחות הסייעות בגן.

על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך הסייעת נדרשת להיות בעלת תעודת 12 שנות לימוד ולהשלים תוך שנתיים מתחילת עבודתה קורס הכשרה בנושא. בשטח המציאות קצת שונה, ההתבטאויות אליהן נחשפתי היו "שיהיה לה דופק, מעל גיל 18". לו הייתן טורחות וטורחים לקרוא את רשימת המטלות המצופות מסייעות גני הילדים, או לחלופין לו היינו כולנו, טורחים להיכנס לגן ילדים ליום אחד בלבד אני סמוכה ובטוחה שהמצב היה משתנה במהירות.

קיים מחסור בסייעות בערים רבות, אני תוהה מה מביא נשים לעבוד במקצוע בו אין הכרה מקצועית חברתית לעשייה, שיש בו משכורת מינימום ולאחר הרפורמה של בית הספר של החופש הגדול והחגים גם החופשים קוצרו משמעותית? יהיה מי שיגיד – מדובר ביום עבודה מ7:30-14 יום קצר, להיות עם ילדים זה לא דבר מסובך, את הדעות הללו סביר להניח מחזיקים מי שמוכנים לשלם משכורת נמוכה למי שאמונה על הנוכחות רוב שעות הערות יחד עם הילדים הרכים בשנים של כל החברה הישראלית. חשוב להוסיף קובעי המדיניות לא היו סייעת בגן ילדים לרגע, אני בספק אם שוחחו ברצינות עם סייעות בחייהם.

מדי פעם, הסייעות מרימות את הראש וזועקות להכרה, מדוע כאשר זה קורה רוב ההורים מביעים דעה שלילית על השביתות? האם אנחנו כהורים עצרנו לחשוב על ההכשרה ותנאי ההעסקה של הסייעות של ילדים שלנו? או שמבחינתנו כל מה שמפריע לנו ללכת ליום העבודה שלנו הוא בבחינת מטרד?

אינני בעלת הכשרה בפסיכולוגיה אך מהמעט שאני מכירה, הגיל הרך מאופיין בגמישות רבה של המוח, מיומנויות שכליות, רגשיות וחברתיות נבנות ומעוצבות בגיל הזה, קיימת הסכמה גורפת בדבר החשיבות, שלא לומר הקריטיות של תקופה מעצבת זו, אז מדוע אנחנו מתאמצים כל כך כחברה, להביא ילדים לעולם על מנת להביא אותן מדי יום ולהפקיד אותם בידי עובדות שאנחנו מזניחים בהכשרתן ובתנאי ההעסקה שלהן? כל זאת בהתייחס לגני הילדים שבאחריות משרד החינוך מגיל 3. קל וחומר כאשר נפתח הדיון על המטפלות של גילאי הכניסה למעון ועד גיל 3.

אני חוזרת ליוזמה שלי – ולא, היא לא תעלה שקל למשלם המסים, מי שקובע מדיניות על הגיל הרך יחויב לעבוד כסייעת בגן ילדים שבועיים בשנה. אני בטוחה, מעל לכל ספק, שהדבר יזרז באופן מיידי את השינוי בהכשרה המקצועית ומבנה ההעסקה.