כתבתי על החוק הזה עשרות כתבות. ראיינתי נשים ואנשים שבאים אל החוק הזה מזוויות רבות ושונות, שרואים בו דברים שונים. עכשיו כשהחוק ההיסטורי האוסר צריכה זנות בישראל עבר בכנסת, חמש נקודות שמסכמות את מה שהחוק הזה בעיני.

א. מדובר בהיסטוריה. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, צרכני זנות יפסיקו ליהנות מהנחת והרוגע שנתנה להם ההתעלמות המוחלטת לה זכו עד עכשיו. עד עתה, נחקקו חוקים נגד סרסורים, נגד מי שמפרסמים זנות (כולל נשים בזנות שמפרסמות את עצמן). כנגד נשים בזנות נפתחו עדיין תיקים במשטרה באשמת היותן "מטרד לציבור". כן, מסתבר שמשטרת ישראל עדיין אוכפת את הסעיף הארכאי בחוק העונשין שקובע שנשים בזנות עלולות להוות "מטרד לציבור" – ובכך לעבור עבירה פלילית.

מי הגורם היחיד בעולם הזנות ממנו כולם התעלמו עד עתה? צרכני הזנות. הם הביקוש שמייצר את ההיצע. ועדיין – כולם סגרו מולם עיניים, השפילו מבט, והמשיכו להתייחס אך ורק לנשים בזנות. משטרה פושטת על זירת זנות? מעולה. כל מי שנחשדת בהפעלת המקום נלקחת לחקירה, נשים בזנות נלקחות לחקירה, והזנאים? פשוטו כמשמעו מתעלמים מנוכחותם בחדר. המצב האבסורדי הזה, השתנה לראשונה אתמול.

ב. במקביל לאישור החוק בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, מחאה קטנה התקיימה אתמול מול המשכן. כמה עשרות נשים, רבות מהן טרנסיות הנמצאות במעגל הזנות, הפגינו כנגד החוק. מזה מספר שבועות שטרנסיות בזנות מקיימות מחאה כנגד החוק הזה. אחת המפגינות אמרה בהפגנה משפט אחד שמסכם לא מעט: "באתי להפגין היום לא בגלל חוק ההפללה, כמו בגלל חוסר ההתחשבות בנו כטרנסיות". נשים טרנסיות שנמצאות היום בזנות, מהוות את אחת האוכלוסיות המודרות ביותר במדינת ישראל. רבות מהן מספרות על נסיבות חיים קשות במיוחד שסללו את דרכן לזנות: אפליה חוזרת בתעסוקה, אפליה בדיור, חברה נורמטיבית שדוחקת אותן החוצה. זנות היוותה עבורן עד עתה מענה מסוים לדחיקה הזאת. פלא שהחוק החדש מציף בהן פחדים וחששות?

הפגנה כנגד חוק איסור צריכת זנות מחוץ למשכן הכנסת, 31 בדצמבר 2018 (יח"צ עמותת 'מעברים')

אבל יותר מכל, זעק אתמול הניתוק. מישהי אמרה לי השבוע שמחאה לעולם לא תוכל לעבוד מבלי שיהיה בה שילוב בין שטח זועק, ובין כוחות מוסדיים שייקחו את זעקת השטח ויפעלו לפיה. השילוב הזה, היה בדיוק מה שהיה חסר אתמול למפגינות. מחוץ לכנסת – עומדות מפגינות, טרנסיות, ממעגל הזנות, שזועקות שנים של הזנחה, הדרה, התעלמות, ודחיקה לשוליים. הכאב שלהן ממשי, והניתוק שלהן ממוסדות המדינה בנה שכבות של חוסר אמון במוסדות האלה. אין להן קול, ייצוג, אוזן קשבת בתוך המשכן, וזעקתן לא נשמעת. בתוך המשכן – עובר חוק שנע בין שולחנות משרדי הממשלה מזה כעשור, חוק שהגיע גם הוא לאחר זעקה גדולה של נשים בזנות ונשים בכלל, ומצליח עתה סוף סוף להיחקק. חברי הכנסת שמעבירים אותו לא שומעים את זעקת הנשים שבחוץ. אין אף חוט שמחבר בין שני הקצוות, והניתוק והריחוק בין השניים רק מחמירים.

ג. החוק החדש לא ישפיע רק על הנשים שנמצאות כרגע בזנות. הוא ישפיע על בנות הנוער של הדור שיבוא אחרינו, כך שלא יתקיים אותו ביקוש צרכני שיכניס אותן מראש לזנות. הוא ישפיע על הטרנסית של 2030, עבורה האופציה הזאת מראש לא תהיה קיימת. הוא ישפיע על האופן בו כל אישה בישראל תיתפס על ידי גברים שהנם גם צרכני זנות, ומבחינתם – לנשים תלוי תג מחיר על העורף. זה לא מאפשר התעלמות מנשים הנמצאות כרגע בזנות – אבל זאת פרספקטיבה שאסור לנו לשכוח.

ד. חוק הפללת הלקוח, על גלגוליו השונים, מסתובב בין שולחנות הכנסת ומשרדי הממשלה מזה למעלה מעשור. וועדות בין-משרדיות הוקמו כדי לבחון את תופעת הזנות בישראל מכל צדדיה. החוק נוסח, ותוקן, ונוסח שוב ושוב, על ידי חברות כנסת שונות ממפלגות שונות. השיח הציבורי בו מתקיים מזה כעשור. תהליך ארוך ושלם עבר מרגע בו העיסוק בו החל, ועד ששרת המשפטים שקד לקחה אותו על עצמה, וכהרגלה – גם ביצעה.

ועדיין, בשבועות האחרונים, לקראת אישורו הסופי של החוק, מבול של דיסאינפורמציה, נתונים שאינם נכונים, עובדות מסולפות, וכן הלאה – מצאו דרכם לשיח הציבורי על החוק ועל מערך השיקום שמגיע לצידו. המידע השגוי הזה פוגש את אותן חששות של מי שבפועל נמצאות בזנות, ובמקום לטפל בהן – מחמיר אותן עשרת מונים. מי שבוחר להתנגד לחוק, זכאי לדעתו. אין צורך למלא את השיח הציבורי בפייק ניוז על מנת להגביר ולשלהב התנגדות זו.

ה. ספק אם החוק המשמעותי הזה היה מצליח להיחקק ללא שיתוף פעולה יוצא דופן בין ח"כיות מהקצוות המנוגדים של המפה הפוליטית. חוק שישב שנים רק על שולחנה של זהבה גלאון ממרצ, מגיע פתאום לידיה של שולי מועלם מהבית היהודי, ומשם במהרה – אל איילת שקד, שמביאה אותו כחוק ממשלתי שעתידו מובטח וודאי. מצבנו היה טוב יותר אם היינו זוכים לראות יותר שיתופי פעולה כאלה, שמולידים חקיקה אמתית ומשמעותית.