אורי השילוני (47), נשוי ואב לארבעה, מתגורר במושב מולדת שבמועצה האזורית גלבוע, ממובילי 'מאבק 2020', התאגדות של קבוצות אזוריות הנאבקות בתכניות להקמת תחנות כח מונעות בגז טבעי ע"י יזמים פרטיים בגיבוי הממשלה.
אחרי שהיה עד למאבק כנגד הקמת תחנת כח פרטית בסמוך לביתו שבגליל התחתון, החליט אורי השילוני להיאבק כנגד השיטה. "במאבק על התחנה במושב ברמת צבי, קרוב לבית שלי במושב מולדת, הייתי צופה מהצד ולמדתי את הנושא", הוא מספר, "הבנתי שנאבקים פה באמת על החיים, כי תחנות הכח יכולות ממש לגרום לחולי ולתמותה. הדבר השני שראיתי זה קהילות נקרעות ויוצרות פצעים שנשארים שנים קדימה, ואת זה אפשר למנוע, אם מדברים ומסבירים. הבנתי שכל זה מיותר ויש טכנולוגיות טובות הרבה יותר להפיק אנרגיה, אבל מקבלי ההחלטות שבויים בקונספציה שגויה, או מונעים מאינטרסים זרים. הכח של הציבור משנה את התמונה מקצה לקצה".
הפרטת משק החשמל יצרה מצב בו יזמים מציעים לקהילות ביישובים כפריים סכומי כסף גדולים בתמורה להסכמתם להקמת תחנות מזהמות על אדמותיהם. מול המציאות הזו התאגדו מעל 15 קבוצות אזוריות בכל רחבי הארץ, הפועלות כנגד הכוונה להקים את התחנות. הקבוצות משתפות פעולה במסגרת מטה ארצי, שעוסק בהסברה, בחיבורים בין הפעילים ובעבודת שכנוע מול מקבלי החלטות בדרג הלאומי. לארגון יש חיבור ושיתוף פעולה עם ארגון 'שומרי הבית', הנאבק בכוונה להקים את אסדת 'לווייתן' באזור חוף דור.
השילוני וחבריו מתריעים כי הממשלה מעוניינת להשעין את עתיד משק האנרגיה על גז טבעי עד כמה שניתן וכל זאת מבלי לשקול חלופות סביבתיות יותר. לאף ארגון אין היכולת שיש למדינה מבחינת ארגון הידע הדרוש לקבלת החלטות מושכלות לגבי פיתוח משק האנרגיה, ולכן אפשר להתווכח עם טענה מרכזית של המאבק לגבי היכולת של אנרגיות מתחדשות להוות חלופה אמינה לשריפת דלקים. עם זאת, קשה להכחיש את הזיהוי שב"מאבק 2020" הבינו דרך החיבור בין הנקודות השונות – יש הפרטה תכנונית של תחנות כח, והמדינה לא באה מיוזמתה אל התושבים כדי להסביר למה צריך את התחנות ואיפה הן צריכות לקום, אלא משאירה את הזירה ליזמים פרטיים ולאינטרסים הכלכליים שלהם.
המקומות שונים, ולעיתים גם התכניות בהן נאבקים, אבל השילוני מוצא בכלל המאבקים דפוס משותף. "מה שמייחד ומאחד את המאבקים שלנו הם הנושא של מיזמי אנרגיה שפוגעים בבריאות הציבור", הוא מסביר, "כמעט תמיד אנחנו נאבקים בגופים וביזמים שמקבלים גיבוי מלא ממקבלי ההחלטות ברמה המקומית או הארצית על חשבון הציבור והסביבה. שכנענו שמונה יישובים שלא לחתום על הסכם אופציה להשכרת קרקע לתחנת כח, בעזרת תושבים מהיישוב עצמו ופעילים מחוצה לו. הטיעונים שלנו הם תמיד ברמה הלאומית והכאב הוא תמיד כאב מקומי של מאבק על הבית."
הוא מסביר פנים, תמיד נכון לשיחה. עיסוקו היומיומי הוא פיתוח וייצור מוצרי עזר בתחומי החקלאות האורגנית, ואין לו היסטוריה כפעיל סביבתי. האתגרים לא מעטים: "זה דורש הרבה זמן והשקעה ואנרגיות אישיות לרכז את הכל", הוא מספר, "גם כשמפעילים אנשים בצוות, צריך המון השקעה. קושי שני הוא בתוך המאבק – בהתחלה היו הרבה עניינים של אגו ואנשים שלא מבינים מה אתה עושה ולמה אתה עושה, ויש אנשים שמנסים להכשיל אותך גם מבפנים. על זה מאבקים סביבתיים יכולים ליפול, דווקא מול מקבלי החלטות ויזמים זה פחות קשה".
"זו לא גזירה משמים"
מה צפוי למאבק בשנת 2019? "יהיה מאבק על התכניות להקים טורבינות רוח בצפון – ברמת הגולן, ברמת סירין ,בגליל המערבי, בגלבוע ובהר יתיר", אומר השילוני, "בנוסף, תהיה התקדמות של תמא 10ב' 11 – תחנה בעמק המעיינות, תחנת כח גדולה בא.ת. חבר, בצד הפלסטינאי ליד מוקייבלה ותחנה ליד מגדל העמק. יהיה גם מאבק על הגדלת תחנת הכח אלון תבור. לדעתי נצליח למנוע את הקמת התחנה בגליל התחתון, אם נצליח לשכנע את תושבי אילניה. באזור השרון יש מאבק אדיר על תחנת ריינדיר – מעל 1,000 מגה-ואט, וכנגד תחנה נוספת ליד צומת קסם, שגם שם יהיה מאבק רציני. אני מקווה שנצליח לשכנע את המדינה. התקווה שלי הוא שצריכת הגז תקטן ולא תגדל, ועל ההפרש נפצה בעזרת גגות סולריים וסוללות אחסון חשמל. כשכל בית במדינה יוכל לעשות גג סולארי בקלות ומהר מאוד, העלויות ירדו. פחות אנשים ימותו מזיהום אוויר, זה ישנה את המדינה".
"אם המדינה נותנת לכל יזם לעשות מה שהוא רוצה בסדרי גודל לאומיים, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. הרבה מאוד אזרחים תומכים במאבק הזה וזה מאחד אותם – רואים שזו לא גזירה משמים, בסך הכל החלטות אנוש שניתן לשנות".
