יש הרבה דרכים לסכם שנה, והרבה מילים עוד יישפכו על 2018. בחרתי לעצמי חמישה רגעים בלבד להדגיש מ-2018. רגעים שבלטו מעל השאר, ולאו דווקא התמונות הכי "יפות" אלא רגעים שנגעו בי, רגעים שנשארו ויישארו, רגעים שממשיכים וימשיכו להשפיע עלי גם בשנים הבאות. היו המון רגעים, אבל חיפשתי חמישה שבלטו יותר מהשאר.
זו הייתה עבורי שנה של רכבת הרים, שנה של שאלות, שנה של חיפושים, אבל מבחינת הצילומים והחוויות שסביב הצילום, אלו חמישה רגעים בזמן שהקפאתי לנצח:
01.03 – פורים בבני ברק. רגע של איחוד היסטורי, בזמן אמת, על שולחן הטיש, בין שני מנהיגי הפלגים היריבים של חסידות סאטמר בישראל. בשנה שלפני כן הייתי עד ל"שלום" היסטורי בין האדמו"ר מבעלז לאדמו"ר מבעלז-מכנובקא, וב-2018 ריקוד הפיוס הסאטמרי היה הרגע החשוב שלי בעולם החרדי (למרות שאני עדיין מעדיף את הרגעים הקטנים, המשפחתיים…).
26.04 – מכתש רמון בסערה, וגם אני הייתי בסערה משלי. שתי סערות מצטלבות. גשם במכתש נדיר גם כך, ובסוף אפריל על אחת כמה וכמה. הצילום נלקח ביום ובשעה של האסון בנחל צפית, כשאני צופה למעשה על מסכי הגשם מעל אגן ההיקוות של הנחל. הטבע יכול להיות אכזרי, קיצוני, חזק מאיתנו. זה נכון אגב גם לנו כבני אדם.
06.07 – רבע גמר המונדיאל בין צרפת לאורוגוואי. כל המדינה מרותקת למסכים, הבירות והגרעינים נשפכים כמים, ואני מסתובב בעוטף עזה במחוזות השריפות הגדולות. התמונה הזו צרובה בראשי, גדר הברזל הזאת בתוך הטבע. כל כך יפה מסביב, ואת השקט המושלם הזה הפרו רק קולות ירי ופיצוצים מן הגדר הסמוכה וממוקד העימות בין המפגינים וכוחות צה"ל. טרגדיה של הטבע, ושל בני האדם ואחר צהריים אחד שממשיך לחזור אלי ולהשפיע עד היום.
28.09 – חוף ג'יסר א- זרקא. פרצתי כמה דרכים ב-2018, הדרך אל החוף בג'יסר א-זרקא הייתה אחת הדרכים האלו. שוב מקום "מסוכן", שוב תהיות אם בטוח לנסוע לשם, שוב מגלה מקום קסום. חזרתי לשם שוב עם הילדים, ועם אבא, ועכשיו אני לא היחיד שחושב שהחוף הזה הוא קסם, לפי ההגדרה המילונית של קסם. אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים…
07.11 – חג הסיגד האתיופי בירושלים. עוד חוויה חדשה, עוד קהילה שאני בעצם לא מכיר, עוד מנהגים שאף פעם לא נחשפתי אליהם, ופעם ראשונה שלי באירוע מן הסוג הזה, של הקהילה הוותיקה הזו. התאהבתי מיד ונוצרו כמה קשרים שאולי יהפכו ב-2019 למשהו יפה ומיוחד. הלוואי.
2018 הייתה טובה מבחינה צילומית. סערותיה מאחור, והפנים אל 2019, ההתרגשות גדולה, אני הרי עדיין חי, קרי רוצה לחוות… ולצלם.
שנה אזרחית טובה!
