ענבל חרמוני (43), תושבת ת"א, רווקה, עובדת סוציאלית ויו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. מובילה את מאבק העובדות הסוציאליות לשיפור תנאי העסקתן, שיפור המוגנות שלהן והעלאת שכרן.

הדרך של ענבל חרמוני כעובדת סוציאלית אקטיביסטית החלה לפני כ-11 שנים, עם הקמת תנועת העובדים הסוציאליים 'עתידנו'. "התחלנו כקבוצה של עו"סיות ועו"סים אקטיביסטים שהבינו שמדינת הרווחה בדרך להתפוררות, שהביטחון התעסוקתי שלנו נפגע, ושההפרטה גורמת לנזקים עצומים במערך השירותים החברתיים – שירותים שמגיעים לציבור בזכות ולא בחסד", היא מספרת. "ביחד הקמנו את תנועת 'עתידנו' למען העבודה הסוציאלית בישראל. ביחד נאבקנו בהפרטת השירותים ולמען תנאי עבודה ושכר הולמים לעובדות הסוציאליות. ביחד גם נלחמנו על מנת להפוך את איגוד העו״סים לאיגוד לוחמני, המחובר לשטח שלו ופועל בשקיפות ושיתוף."

אחרי שנים של הפגנות ומאבקים, החליטו פעילי התנועה לעלות מדרגה. "בתחילת 2018, בעודי נמצאת בדרום סודן במסגרת עבודתי למשך תקופה של שנה, קיבלנו החלטה משותפת להריץ מועמדת מטעמנו לראשות האיגוד. החלטנו שהמועמדת תהיה אני. נבחרתי לראשות האיגוד, ולצידי שורה של פעילים ופעילות שנבחרו לתפקידים שונים בהנהגת האיגוד", סיפרה.

כבר בשנה הראשונה של חרמוני בראשות האיגוד היא גייסה את העו"סים והעו"סיות למאבק על אחד הנושאים האקוטיים בעבודתן – הביטחון האישי והחשיפה היומיומית לתקיפות מצד מטופלי רווחה. בתחילת נובמבר 2018, לאחר שבוע בו אירעו מספר אירועי אלימות כנגד עובדות סוציאליות בלשכות הרווחה, החלו העובדות הסוציאליות להפגין לצד השבתות נקודתיות של לשכות הרווחה. בהתחלה המחאה התמקדה במוגנות אבל מהר מאוד התרחבה לכל תחום ההעסקה של העו"סיות: השכר הנמוך, העומס הבלתי נסבל והפחד מהתקיפה הבאה. כעבור חודש המחאה התרחבה, ובתחילת דצמבר הושבתה הפעילות במחוזות שלמים לצד הפגנות מרובות משתתפים.

צעדת מחאה של העובדים הסוציאליים (קרדיט איגוד העו"ס)

שיא המאבק היה ב-7 בדצמבר, אז הושבתו בבת אחת כל שירותי הרווחה במדינה, וכ-8000 עובדות סוציאליות הפגינו בתל אביב. יום אחרי השביתה הגיעו האיגוד ומשרדי האוצר והרווחה להסכמה על משא ומתן של שלושה חודשים על מצב המוגנות, ולאחר מכן כניסה למשא ומתן על תנאי ההעסקה והשכר.

חרמוני מתארת מצב בו המדינה לא משקיעה תקציבים במערכת הרווחה, והאחרונות שנשארות להתמודד עם המצב הזה הן העובדות הסוציאליות. "אנחנו לא מוכנים שהדיון יישאר ברמת המאבטח. או שהמדינה תשקיע תקציבים במערך הרווחה או שלא, אי אפשר להלך יותר בין הטיפות. האלימות היא הקצה, היא הסימפטום. מה המדינה עושה? אנחנו נשחק אותה שאנחנו עדיין מדינת רווחה. לדוגמה, אסור שיהיו רשימות המתנה, זה יוצר מצב שעובד סוציאלי מטפל במאות משפחות, לנו אסור לא לקבל. שמים על עובדת 300 משפחות. זה להגיד לה: בואי תיכשלי".

 

מה מניע אותך להוביל מאבקים מול ממשלה שעסוקה בעיקר בקיצוצים ובהפרטות, שאלנו. "אני מאמינה שעבודה מאורגנת היא הכלי האפקטיבי ביותר ליצירת שינוי חברתי", משיבה חרמוני ומנסחת חזון אופטימי לתחיית מדינת הרווחה הישראלית, "המוטיבציה שלי היא ההבנה שמדינה חפצת חיים דואגת לחוליות החלשות שבתוכה, ופורסת רשת בטחון סוציאלי אמיתית כהגנה לכל תושביה. המוטיבציה שלי היא ההבנה שאנשים עובדים בישראל חייבים לגמור את החודש בכבוד ובאופן ראוי".

"משתמשים בעו"סים כעלה התאנה של מדינת הרווחה, שלמעשה כבר לא מתקיימת"

ביקשנו מחרמוני לפרט את הקשיים והאתגרים שמאבק לחיזוק העבודה הסוציאלית נתקל בהם. "הקושי הוא שמי שמנהל בפועל את המדינה זה הפקידות של האוצר ולא הפוליטיקאים הנבחרים", אמרה, "קושי נוסף הוא ההתעלמות, שנוחה לכולם, מהצרכים הסוציאליים של אוכלוסיית ישראל. משתמשים בעובדות/ים הסוציאליות/ים כעלה התאנה של מדינת הרווחה הישראלית, שלמעשה כבר לא מתקיימת. היחידות שנשארו לשאת אותה על כתפיהן אלו הן העו"סיות."

ומה צפוי ל-2019? כרגע המשא ומתן נמשך, וחרמוני מקווה שיביא לשינוי אמיתי, על אף הבחירות שעלולות להפריע. במידה ולא יראו הישגים ממשיים, העו"סיות יחזרו לרחובות. "בשנת 2019 אנחנו נדאג שתהיה פה מדינת רווחה מתוקצבת כיאות, כולל שכר ראוי לעובדים, שיפור המראה הפיזי של השירותים החברתיים וגם טיפול בתקינה ובעומס של העובדים. הוכחנו את הכוח שלנו ולא נהסס להשתמש בו שוב ולאורך זמן אם נצטרך", אמרה, "המאבק שלנו יהיה נחוש יותר ויותר ככל שינסו לדכא אותו. ברור לי שהמו״מ הוא רק ההתחלה, זה עוד לא ניצחון. אבל בסוף, ולא בקלות – אנחנו ננצח עבור כל תושבי מדינת ישראל".