רגע לפני פיזור הכנסת ועדת החינוך התכנסה אתמול (שלישי) לאשר את התקנות להסעות לילדים עם מוגבלויות למוסדות החינוך השונים. מטרת התקנות להסדיר את הנושא לאחר שלאורך השנים דווח על מקרים רבים של הפקרות מסכנת חיים במערך ההסעות.

"התקנות מסדירות את אי-הסדר שהיה קיים במערך ההסעות" אמר יו"ר ועדת החינוך, ח"כ יעקב מרגי. מרגי התייחס לכך שאחת התקנות המרכזיות שדרשו ההורים היא הגבלת משך הנסיעה, אשר עומדת כיום לעיתים על בין שעה וחצי לשעתיים לכל כיוון. התקנה לא הצליחה לעבור בשל סירובו של משרד האוצר להסדיר את העניין תקציבית ועל כן משרד החינוך לא גיבש תקנה בנושא. על מרגי הופעל לחץ לא לאשר את כל המהלך עד שיוסדר נושא משך הנסיעות אך למרות זאת הוא הוציא לפועל את התקנות שכן אושרו "אין לי בעיה לא לאשר את התקנות בכלל. אבל האם אני אהיה שלם עם עצמי להשאיר את ההפקרות כפי שהיא קיימת היום ללא השינויים שהשגנו בחלקם?", תמה מרגי.

ועדת החינוך אישרה את התקנות בתום שנתיים של דיונים וישיבות שעסקו בנושא מערך ההסעות, על פגמיו ובעיותיו. את הנושא העלה ח"כ מרגי לפני שנתיים כדי ללחוץ על משרד החינוך להסדיר ולנסח את התקנות. חוסר ההסדרה של המערך שיקף הפליה קשה בין תלמידי החינוך המיוחד לשאר התלמידים דבר שהתבטא בכך שהמדינה סירבה לתקצב ולהסדיר אותו, כך שרוב נטל ההסדרה נפל על הארגונים וההורים, וזאת למרות קיומו של חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות שנחקק בשנת 1994.

על פי התקנות שאושרו, ילד יהיה זכאי להסעה אם הוחלט על זכאותו לפי חוק חינוך מיוחד או לפי החלטתו של מנהל, שהוא הגורם שהוסמך לכך במשרד החינוך. הזכות להסעה תנתן לכל ילד שמפאת מוגבלותו איננו מסוגל לנסוע בכוחות עצמו לבית הספר אליו שובץ והוא זקוק להסעה למוסד החינוכי וממנו. התקנות שאושרו מסדירות את מחויבות ואחריות המוסדות החינוכיים, הרשויות המקומיות וחברות ההסעות ונוגעות בין היתר בתקני הבטיחות, במערך הליווי ובאחריות של הנהגים המסיעים.

בנוסח שהוגש לאישור הודגש כי הזכאות להסעה תקפה רק למוסד חינוכי באזור הרישום או הרובע שאליו שובץ הילד, או במידה והילד לומד במוסד חינוכי המתאים לצרכיו הקרוב ביותר למקום מגוריו. האחריות על ההסעה חלה על הרשות המקומית שבתחום שיפוטה גר הילד. כמו כן, בהתאם לבעיות שחזרו ועלו בעבר סביב הנושא, במידה וילד שובץ למוסד חינוכי שאיננו נמצא באזור הרישום בהסכמת הרשות המקומית, הדבר לא יפגע בזכאותו להסעה.

בין הטענות שעלו כלפי המדינה עמדה הטענה כי היא אינה אחראית על פעילויות חוץ או פעילויות חינוכיות שלאחר הלימודים. על כן, נקבע כי אם ילד עם מוגבלות נזקק להסעה למוסד חינוכי נוסף כמו למשל חווה חקלאית, מרכז טכנלוגי-מקצועי, מרכז העשרתי-חינוכי ועוד – הוא יהיה זכאי להסעה גם למוסד זה.

"הסיבות הן כלכליות-תקציביות. מסתכלים על ילדי החינוך המיוחד דרך החור שבגרוש" אמרה ל'דבר ראשון' עו"ד הדס ארנון-שרעבי מהאגף לקידום זכויות באלו"ט (האגודה הלאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם) שאנשיו לקחו חלק בוועדות ובצוותים לגיבושן ואישורן של התקנות. "אנחנו מברכים על כך שהתקנות אושרו ומחכים לכך מעל ל-20 שנה. אבל יש תקנות שלא עברו כי אין לזה אישור תקציבי. הייתה פה הזדמנות פז שהתפספסה".

באלו"ט הגישו למרגי מסמך מיוחד בו הביעו ביקורת על כך שבתוך מהלך אישור התקנות לא מסדירים, בראש ובראשונה, את נושא זמני ההסעות של הילדים "בחינוך המיוחד בכל הארץ נוסעים לפעמים למעלה משעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים, לכל כיוון. גם לבנאדם רגיל קשה לשבת כל כך הרבה זמן, אנחנו דרשנו קביעת זמן מקסימלי לנסיעה אבל באוצר סרבו להתייחס לנושא".

עוד בעיה מהבעיות שלא נפתרו ושעלו במכתב אלו"ט ב היא ההכרח בשיבוץ הילדים המשולבים על פי אזור הרישום שלהם: "על מנת ששילוב יצלח זו איזושהי סינרגיה מאוד עדינה בין המסגרת החינוכית לאתגרים שהתלמיד מתמודד איתם. לא כל מסגרת חינוכית יכולה לקלוט תלמיד משולב – וכשזה לא צולח התלמיד נושר לחינוך המיוחד" אמרה ארנון-שרעבי. "תנו את ההסעה בהתאם לצרכים של הילד, תנו לו ללכת למסגרת שהוא יוכל להשתלב בה".

עוד מהנקודות שהתייחסו באלו"ט והם לא הובאו להתייחסות בתקנות שאושרו הם: "הרחבת תחום הגדרת הזכאות לליווי אישי, יצירת הפרדה גילאית נוספת (כיום ילדים בני 11 נוסעים עם נערים בני 20), קביעת זכאות אוטומטית להסעה וליווי לילדים ברמות תפקוד בינוניות ונמוכות ויצירת מסגרת הסעה למסגרות ההמשך שתחת פיקוח המשרד לעבודה ורווחה והשירותים החברתיים השונים אשר מעניקים שירותי טיפול, עיסוק וחינוך לאחר שהלימודים מסתיימים. "הכל בוועדות עבר דרך השאלה של כמה זה עולה, לילדים בחינוך המיוחד לא נשאר כסף" סיכמה ארנון-שרעבי.