הוועדה הציבורית להרחבת סל התרופות הגישה היום (חמישי) את המלצותיה לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן. 107 תרופות וטכנולוגיות חדשות יתווספו השנה לסל בעלות של 460 מיליון שקל (ו-40 מיליון שקל עבור טיפולי שיניים – ס.ק), מתוך 600 תרופות שהוגשו לדיוני הוועדה בעלות כוללת של כ-3 מיליארד שקל.
זו השנה השלישית והאחרונה שבה התוספת לסל תעמוד על תקציב זה, לפי הסיכומים שהושגו לפני מעל לשלוש שנים בין משרדי האוצר והבריאות. כלומר, עדיין לא ידוע מה יהיה תקציב הוועדה הבאה שתתכנס לקראת סוף 2019, כשדיונים בנושא צפויים להיערך במהלך השנה הקרובה בין אנשי האוצר והבריאות.
במשרד הבריאות נאבקו קשות בזמנו על מנת להגדיל את התוספת לסל, לאחר שנים שבהן התקציב הוקפא על תוספת של 300 מיליון שקל בלבד. ליצמן עצמו השתמש באין ספור תרגילים ותמרונים פוליטיים על מנת להגדיל את התוספת, מה שלבסוף קרה לפני שלוש שנים. אלא שגם הסכום הנוכחי כלל לא מספיק, יעידו חולים רבים שתרופתם נותרה מחוץ לסל, ובמשרד הבריאות יפעלו שוב על מנת להרחיבו שוב לקראת הוועדה הבאה.
למעשה, מדובר באחת המשימות החשובות ביותר שיונחו על שולחנו של מחזיק תיק הבריאות הבא, בין אם יהיה זה שוב סגן השר ליצמן או גורם אחר. לאור פרמטרים כגון הזדקנות האוכלוסייה והגידול הדמוגרפי – ישראל מונה כבר היום קרוב ל-9 מיליון תושבים – תוספת שכזו לא תהיה בהכרח בשורה גדולה, אלא יותר ניסיון "להדביק את הפער". ליצמן עצמו כבר מכוון לשם. במסיבת העיתונאים שבה הוצגה התוספת אמר היום: "אני סבור שהגענו למצב שיש צורך בהגדלת תקציב הסל כדי לתת מענה לצורכי הבריאות הקיימים ולכן אני מתכוון לדרוש בהסכם הקואליציוני הבא הגדלת סל התרופות ל-700 מיליון שקל".
וזו לא רק הדמוגרפיה, למען האמת. ועדת הסל היא אחד המנגנונים המקצועיים, ההוגנים והאנושיים ביותר במגזר הציבורי. יושבים בה מיטב אנשי המקצוע, שנדרשים לאזן בהכרעותיהם בין שיקולים מורכבים של מספר החולים, יעילות התרופה או הטכנולוגיה, מחירן ועוד. אלא שהדילמות הללו מתחדדות ככל שמתייקרות התרופות והטכנולוגיות.
בשנים האחרונות נסקו למשל מחירי התרופות הביולוגיות, שמבוססות על שיטות חדשניות לפענוח המנגנון המולקולרי של מחלות. אף שברור שהתקדמות תעשיית הפארמה כרוכה בעלויות כבדות של מחקר ופיתוח, המחירים הגבוהים עוררו בכל העולם וגם כאן את ההאשמה שחברות התרופות מנהיגות מחירים חזיריים.
סוגיה נוספת שאסור להתעלם ממנה קשורה לפיקוח על תקציבי הסל. או במלים אחרות, זה לא רק היקף התוספת לסל אלא אופן השימוש בו. בעבר נשמעו, למשל, טענות לפיהן הקופות לא תמיד משתמשות בתקציב שנצבע עבור תרופות מסוימות, והוא הולך גם למטרות אחרות. טענה נוספת נוגעת לכך שתרופה מסוימת נכללת בסל ולאחר מכן אין ממש מעקב אם מתבצע בה שימוש או לא. כלומר, אם תרופה מסוימת נכנסה לפני כמה שנים, היא כלולה באופן קבוע בתקציב אך כלל לא ברור אם יש בה עדיין צורך.
כך או אחרת, הרגולטורים במשרדי הבריאות והאוצר ניצבים בפני שנה מאתגרת מאוד, שבמהלכה גם תתחיל לכהן ממשלה חדשה. מה יהיה היקף הסל הבא? האם יוקמו מנגנוני פיקוח חדשים? ובכלל, האם המנהיגים יציבו את תחום הבריאות במקום מעט יותר גבוה בסדר העדיפויות שלהם? אלו כולן שאלות שב-2019 נקבל עליהן תשובות. אם נסתמך על מה שהיה עד כה, קשה מאוד להיות אופטימיים.
