בישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון הוחלט על הקמת ועדת היגוי לעידוד שיווק קרקע למגורים בישובים כפריים. על פי ההחלטה, תחליף הוועדה את רשות מקרקעי ישראל בקידום החלטות הנוגעות למיצוי הקרקעות שאושרו באיזורים אלה למגורים. נושא הקרקעות למגורים בנגב ובגליל מערב אינטרסים וגופים רבים, ובוועדה המוצעת ישתתפו 18 נציגים בראשות מנכ"ל משרד השיכון ומנכ"ל המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. לכשתוקם, יהיה על הועדה להגיש את המלצותיה תוך 90 יום.

בדברי ההסבר להצעת ההחלטה, נכתב כי בישובים הכפריים במדינה כיום ישנו פוטנציאל הרחבה של 40,000 יחידות דיור, בקרקעות המתוכננות על פי עקרונות תכנית המתאר הארצית (תמ"א 35). לטענת המציעים, ההחלטה מיועדת לחזק את ההתיישבות בספר, להפחית את הביקושים באיזור המרכז, וליצור פתרונות דיור בטווח רחב של מחירים.

רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) התנגדה להקמת הועדה, בטענה שאת מטרותיה ניתן להשיג גם בלי להקים ועדה חדשה, באמצעות החלטות מועצת רמ"י, המקדמת כבר, לטענתם, החלטות בנושאים אלו, תוך התחשבות במכלול השיקולים המקצועיים.

האם היישובים ירצו לבנות 40,000 יחידות דיור?

למרות שבפריפריה ישנן תכניות (תב"ע – תכניות בינוי עירוני) מאושרות לעשרות אלפי יחידות דיור נוספות, הקיבוצים והמושבים אינם ממהרים לקדמם. הממשלה אינה מסוגלת לכפות עליהם להגדיל את שטחם ולפתח עוד מגרשים למגורים. במגזר הכפרי ישנה בעיה של תשתיות ישנות ומחסור במבני ציבור, ומבלי לפתור אותה, קליטת אוכלוסיה תחריף את מצוקתם. בשונה מהערים, הממשלה אינה חותמת על "הסכמי גג" שמממנים חלק ניכר מהוצאות הפיתוח תמורת הסכמת הרשויות לבנייה מאסיבית בשטחן.

עקב כך, החלטת הממשלה כללה מגוון תמריצים אפשריים למושבים ולקיבוצים שיאותו לאשר בנייה נוספת: "בין היתר, באמצעות מתן סיוע להקמת מוסדות ציבור ו/או לטיפול בתשתיות ותיקות ביישוב, כנגד כל יחידת דיור ששווקה בתחומו; עידוד שיווק מגרשים ביישובים כפריים, וזאת בדרך של מתן קדמי מימון לטובת הסדרת עבודות הפיתוח התומכות במגרשים קודם שיווקם, וקביעת  קריטריונים ליישומה".

כלומר, המדינה תציע לתושבים תנאים מיטיבים בהם חלק או כל ההשקעות הנדרשות מטעם היישוב יבוצעו על ידי המדינה, כאשר "קדמי מימון" יאפשרו ליישובים לקבל את התמיכה עוד לפני שהמגרשים שווקו לציבור.

על פי החקיקה הקיימת, קיבוצים ומושבים עד גודל מסויים בגליל ובנגב זכאים לפטור ממכרזים במגרשים חדשים הנבנים על שטחם. רק מועמדים שהינם מומלצי האגודות השיתופיות הם אלו שניגשים לוועדת הקבלה במועצה האיזורית, אשר קובעת מי זכאי להתקבל לקיבוץ או למושב.

גם כאשר מושב או קיבוץ בונה הרחבה קהילתית, לאגודה השיתופית יש השפעה על זהות הרוכשים. השיקולים המנחים את היישובים בקביעת גודלם אינם רק התועלת הכלכלית, אלא גם שליטה בהרכב החברתי של הישוב ועל אופיו. כאשר מספר התושבים החדשים גדול יחסית למספר התושבים הוותיקים באגודה השיתופית, חברי האגודה עלולים לאבד את יתרונם בהחלטות הפנימיות של היישוב והם צפויים להתנגד למהלכים של הגדלה מאסיבית של חברי האגודה או של שכונות ההרחבה.

החלטת הממשלה לא כוללת התייחסות לשמירה על אופיים של היישובים או לצרכים אחרים כמו תעסוקה, אלא מציינת אך ורק מטרות בתחום פיזור האוכלוסיה והשפעה על היצע הדיור הכולל בארץ. מנוסח הדברים ניתן להסיק כי הממשלה מעריכה שלא תהיה התנגדות בקרב המושבים והקיבוצים לקליטת אוכלוסייה, ואם תהיה כזו, התמריצים הכלכליים יגברו עליה, או שממילא מעוניינת הממשלה בהגדלה מתונה המתאימה לביקושים הקיימים לדיור בנגב ובגליל.

במרכז המועצות האיזוריות בירכו על כל החלטת ממשלה שתומכת בקידום ופיתוח המרחב הכפרי בישראל. "החלטה זו היא חשובה וראויה. אנו מקווים כי החלטה זו תהיה בין ההחלטות שבאות לידי מימוש ויישום ולא נכתבות על קרח דק". תגובה זו מתחברת להחלטות עבר כמו החלטת הממשלה לחיזוק תשתיות במגזר הכפרי בעלות של 100 מליון שקלים לעשר שנים משנת 2009 ושנגנזה בשנת 2013 באמצעות חוק ההסדרים, לאחר שלוש שנות תקצוב בלבד.

מי יהנה מהתמריצים?

רויטל ברילינשטיין, עורכת דין מהאגודה לצדק חלוקתי, מתנגדת להקמת הוועדה. לדבריה "לממשלה אין סמכות להקים את הוועדה הזו. הסמכות היא של רשות מקרקעי ישראל. מטרת הוועדה היא להעניק זכויות קרקעיות למי שגם ככה מקבל זכויות עודפות. הקמת ועדה שתעקוף את המקום המוסמך של מועצת מקרקעי ישראל היא בלתי סבירה, ואנחנו שוקלים הגשת עתירה נגד הקמת הועדה".

ביחס ליכולת הוועדה להגדיל את היצע הדיור, אמרה רויטל כי "זה התפקיד של המדינה להגדיל את היצע הדיור, לא לתת הטבות לבעלי אינטרס כלכלי פרטי טהור, כדי שיגדילו בשבילם את ההיצע. אם המדינה רוצה, שתוציא את הקרקע למכרז. אלו קרקעות ציבוריות, לא של המושבים והקיבוצים עצמם. המדינה יכולה להשיב אותם לעצמה תמורת פיצוי ולהקצות אותה מחדש. הרעיון מבסס את הגדלת ההיצע כתלות ברצונם של בעלי האינטרס, כאשר מדובר בקרקעות מדינה ולא שלהם. על כל החלטה לא תקינה אומרים שהיא נועדה להגדיל את היצע הדיור, הועדה הזו נועדה להיות מעקף לקבלת החלטות באופן תקין.

בעוד שבאגודה לצדק חלוקתי מעדיפים את מועצת מקרקעי ישראל כזירה תקינה לקבלת החלטות על מדיניות הבינוי, באגודה מדגישים כי הם מנהלים מאבק נגד החלטות המועצה 1458 "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים", והחלטה 1464 "קביעת זכויות למגורים בחלקת המגורים בישובים חקלאיים", בטענה כי החלטות אלו מעניקות יתרונות כלכליים גדולים לתושבים ביישובים חקלאיים שאינם מגיעים להם.

עו"ד עמית יפרח, יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים חושב שההחלטה על הקמת הוועדה ראויה ומתבקשת. לדבריו, "אין ספק שבלי מדיניות תומכת, קשה מאוד ליישובים לפתח תכניות ולקדם הרחבות קהילתיות שימשכו אליהן משפחות צעירות. העזרה בהצעה בשיקום תשתיות ובשיפור מבני ציבור תהווה פקטור משמעותי". הוא אינו בטוח שהטבות ליישובים הן צעד מספק וסבור שעל המדינה גם להוסיף הטבות לרוכשים עצמם. "בעבר הצעתי לתת תמריץ ישיר למשפחה הצעירה שמגיעה בהפחתה של דמי ההיוון שהיא נדרשת לשלם ל-3 שנים ובכך להפוך את ההחלטה של המשפחה להגיע לנגב ולגליל ליותר קלה וליותר כדאית כלכלית".

עו"ד עמית יפרח, יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים

עו"ד עמית יפרח, יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים

נוסח החלטת ממשלה הוא כללי, ללא הקצאת כספים, ללא קביעת לוחות זמנים ויעדים ברורים וללא התייחסות כוללת לצרכים נלווים כמו יצירת מקומות עבודה בנגב ובגליל, וכל זאת תוך ציון יעדים שאפתניים מאוד – הקטנת הביקוש לדיור באיזור המרכז. ישנן אוכלוסיות רבות הזקוקות לפתרונות דיור שבניה במגזר הכפרי איננה רלוונטית אליהם כמו חרדים, ערבים ומחוסרי דיור שלא מחזיקים בשני רכבים פרטיים או אחד, כמקובל במגזר הכפרי כיום. בעבור כל אלו, הקרבה למרכזי התעסוקה תהווה את השיקול המרכזי בבחירת המקום בו יחפשו דיור.