אנחנו מספרים לעצמנו הרבה סיפורים שמונעים מאיתנו לאכול בצורה בריאה ו"נבונה". לפעמים המוח מתחיל לדבר בשפה משכנעת ואפילו הגיונית, שהפעם (וכמובן רק הפעם) זה מוצדק "לוותר" ולאכול לפי החשק במקום השכל הישר. בסדרה הזאת אחשוף אותם לאור-יום, אחד אחד, כדי לעזור לכם לזהות אותם וגם להתגבר עליהם.

הפעם נדבר על "סיבות מוצדקות"

אני כותבת לכם עכשיו, במוצאי שבת,  עם מצב רוח די מדוכדך. הערב הבן שלי טס למזרח לטיול הגדול של שמונה חודשים. אני שמחה בשבילו ואפילו קצת מקנאה, ואני עצובה בשבילי. זאת הפעם הראשונה שילד שלי נעדר לתקופה כל כך ארוכה. אני אתגעגע. חוץ מזה, אני אמא, ואני מתפללת שיחזור בשלום.

אם אתם עוקבים אחריי, אתם יודעים שבשבילי האוכל הוא לא הבעיה אלא הפתרון. אצלי האוטומט הוא לפנות לאוכל בכל מצב ומכל סיבה. לפני שעשיתי תהליך משמעותי, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי כשהייתי עצובה הייתה ללכת לאכול. הרי האוכל באמת יכול לנחם, זה מרגיע, יש תחושה של הקלה.

קוראים יקרים, בואו נודה על האמת. ההקלה הזאת רגעית ביותר ואחרי ההרגעה באה הבאסה. הבאסה יותר גדולה. הרי האוכל לא פותר את הבעיה ולעיתים קרובות יש רגשי אשמה, או סתם הרגשה פיזית לא נוחה בגלל אכילה מיותרת.

כשאוכלים בגלל בעיות, גם אם הסיבה מוצדקת, התוצאה הסופית היא שיש שתי בעיות במקום אחת – הבעיה המקורית והבעיה של אכילה מיותרת ומזיקה. לרוב, כשאוכלים כדי להתנחם לא ממלאים את הצלחת בחסה… ממלאים אותה במאכלים "היפר-טעימים" שהם עתירי סוכר, קמח, שמן ומלח, מאכלים המשנים מצב רוח, לטוב וגם לרע. בהתחלה זה טוב, אחר כך זה רע. כשאוכלים אותם הם גורמים לנו לרצות לאכול עוד. הם גורמים לנו לאכול יותר ממה שהתכוונו – במיוחד כשאוכלים כדי להתנחם או לשפר את ההרגשה.

מה כן עוזר? להתקשר לחבר/ה, ללכת לטייל ולעשות מדיטציה. אלו צעדים שאכן עוזרים. מעשה של חסד למישהו אחר – הוכח מחקרית כדרך יעילה לשפר מצב רוח. יש כאלו שתפילה עוזרת להם, ואפשר גם לכתוב – לדוגמה לכתוב בלוג לעיתון. כל אלו יעילים ובריאים יותר מפרוסת עוגה או חלה שנשארה משבת.

בקרו באתר שלי