כלי תקשורת בישראל דיווחו אתמול כי ארה"ב תכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן כפיצוי על הכישלון לסלק את איראן מסוריה. אם הידיעה נכונה, הרי זאת התפתחות חשובה מאוד לטובת ישראל ולמעמדה בעתיד בסוריה.

אבל, יש לקחת בחשבון כמה דברים. ראשית, מן הדברים שאמר הלילה ג'והן בולטון, היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, לא היה סימן וזכר לכך. דובר על ביקור מן האוויר בגולן, ולא מעבר לכך.

שנית, ואולי חשוב יותר, על מנת שארה"ב תכיר בריבונות ישראל בגולן, ישראל צריכה לספח את הגולן, צעד שהיא נמנעה מלעשות אותו עד היום. היא החילה את החוק והמשפט הישראליים על הגולן, אבל זה צעד ביורוקרטי ולא צעד מדיני. החלת החוק איננה סיפוח, ועובדה היא שגם אחרי החלת החוק והמשפט ישראל המשיכה לשאת ולתת על הגולן.

למה זה חשוב לספח את הגולן עכשיו, ולמה זה חשוב שארה"ב תכיר בסיפוח הזה עכשיו? ראשית, הישראלים מרגישים את הגולן כחלק מישראל, אוהבים את הגולן, והגיע הזמן שבאמת הוא יהיה חלק מישראל.

שנית, ולא פחות חשוב: לתת לישראל מעמד בסוריה על מנת לבצר את האינטרסים שלה בארץ השסועה.

ישראל ניסתה "לברוח" מלהתעסק בסוריה, ומסיבות טובות – אחרי הניסיון המר עם הנוצרים בלבנון, ישראל לא רצתה לתמוך בצד כזה או אחר כדי שלא לשקוע בבוץ הסורי.
הכל נכון, אבל עצם הישיבה על הגולן הופך את ישראל לחלק מסוריה, וחוסר יכולתה למנוע את התבססות איראן בסוריה מעיד על כך שהיעדר בעלי ברית בצד השני של הגבול הוא חיסרון אסטרגי.

וכאן נכנסים הדרוזים שבהר הדרוזים למשוואה. בינם לבין המשטר של אסד יש משבר בסיסי. הוא רוצה לגייס אותם למלחמה באידליב, הם מסרבים ומשאירים את הנוער שלהם אצלם כדי להגן על הבית.

ישראל זנחה את בעלי בריתה הערבים הסונים בדרעא, והדרוזים ראו זאת. הם צריכים לראות מעשים ולא דיבורים שהם יכולים להישען על ישראל, ולסייע לה להגן את גבול הגולן מפני איראן. סיפוח הגולן, והכרה של ארה'ב בסיפוח הזה יסייעו לדרוזים לקבל את ההחלטה הדרושה. הדבר ישנה באחת את מצבנו האסטרגי בגולן – משני צדדיו.

הבלוג של פנחס ענברי
על הספר שומר השאול