נאומו ה"דרמטי" של ראש הממשלה נתניהו העסיק רבים ורבות במהלך היום אתמול. אותי, הוא החזיר לפעמים הראשונות בהן הגעתי אל דיוני הארכות מעצר של חשודים בפלילים. זה לא משנה מה היו הפשעים המדויקים בהם נחשדו העצורים השונים – רבים מהם חלקו קו ההגנה סנגוריאלי ברור.

ישראל ישראלי נחשד בפשע כזה או אחר, חמור מספיק על מנת לשלוח כתבים לאולם הדיונים. נציג המשטרה נעמד מול השופט ושוטח האשמותיו, והן חמורות וקשות. כשמגיע תורו של סנגורו של החשוד להגיב, הוא תופס את הבמה ומתחיל לדבר. על מה? על הכשלים להם הוא טוען בעבודת המשטרה בתיק. המשטרה עצרה את החשוד בשישי אבל לא חקרה אותו בשבת, שב"ס שיכן אותו במתקן כליאה כזה ולא אחר, נציגי התביעה המלווים הכשילו את החשוד באופן כזה וכזה, וכן הלאה.

יושבי אולם הדיונים יכלו לתהות – למה בזה מתמקד הסנגור? היכן ההתייחסות לגופן של חשדות? אך פה בדיוק טמון הקסם. במקום לדבר על החשדות החמורים בתיק 4,000, דיברו הסנגורים על הפשפשים שעקצו את ניר חפץ בתא המעצר בו הושם. במקום לדבר על עשרות מיליוני הדולרים בהברחת היהלומים בחברתו של לבייב, דיברו על העובדה שהחשודים הוחזקו במעצר במהלך השבת.

מה נתניהו לא אמר?

זה בדיוק מה שנתניהו עשה אתמול, וימשיך לעשות בחודשים הקרובים. נתניהו תקף את העובדה שלא בוצע עימות בינו ובין עדי המדינה בתיק, את העובדה שעדים אחרים שחשב שצריכים להיחקר לא נחקרו, את העובדה שהוא נחקר ונבחרי ציבור אחרים לא. במקום להתמודד עם העובדה שהוא יזכה להצטרף לרשימה קצרה ומפוקפקת של ראשי ממשלה שהוגש נגדם כתב אישום, הוא מסביר לתביעה כיצד לתבוע.

נתניהו מוכשר באופן יוצא דופן בהסטת השיח הציבורי למקומות שנוחים עבורו, וזה פרט שחשוב מאוד לזכור. כשנתניהו טוען שזימונו לשימוע לפני הגשת כתב אישום לפני הבחירות הוא מעשה "חסר צדק", הוא שולח אותנו להתווכח על הפרט השולי שהוא מועד השימוע שלו. בכך, הוא מנחיל כמובנות מאליהן שתי עובדות, שהן באמת דרמטיות: ראשית, ההבנה שיוגש נגדו כתב אישום. וחמורה לא פחות – העובדה שהוא לא הולך לתת לכך להזיז אותו מכיסא ראש הממשלה.

אלה הן שתי העובדות היחידות שצריכות להוביל את השיח הציבורי בנושא. נתניהו מתמקד בשימוע הקודם להגשת כתב אישום – הליך פרוצדורלי לחלוטין – כדי להסיט אותנו מהעובדה ששימוע לפני כתב אישום לא נערך מבלי יועמ"ש שהבין שיש מולו מספיק חומר כדי להגיש כתב אישום. הוא מדבר בלשונו על "להזמין אותי לשימוע", כאילו מדובר בהזמנה לכוס קפה, ולא בהליך האחרון לפני הפיכתו מחשוד לנאשם. הוא מדבר על הצורך שלו להשמיע את קולו בשימוע, כאילו אקט זה יבטל את שלושת התיקים נגדו.

566 מילים הכיל נאומו של ראש הממשלה. מילה אחת לא הופיע בו ולו פעם אחת – "אישום". גם המושג "כתב אישום" נעדר ממנו. כאשר נתניהו התייחס לשימוע, הוא כינה אותו "שימוע לפני בחירות", כאילו מדובר בניסיון הפיכה משפטי כנגדו, ולא שימוע לפני הגשת כתב אישום, כפי שהולך להתרחש. נתניהו ימשיך להסיט את השיח הציבורי למקומות נעימים יותר לאוזנו של הבוחר – ולהעלים ממנו לחלוטין את המושגים הקשים יותר, הגם שהם קרובים יותר למציאות. לפנינו לפחות ארבע חודשים בהם אנו צריכים להתאמץ לזכור זאת, ותמיד לשאול – מה ראש הממשלה לא אמר?