בשנים האחרונות עשיתי לי הרגל, כל יום אחרי הרדמת הילדים אני צופה בתוכנית 'לונדון וקירשנבאום' ששודרה כמה שעות קודם. לאורך 13 שנות שידורה, התכנית היא השתנתה רבות, אך עודנה כשהייתה. היום (חמישי) בשעה שש עלתה התכנית בפעם האחרונה, והשאירה אחריה קהל צופים נאמן שיחסר אותה מאוד, ואני ביניהם.

לכאורה המתכון של לונדון וקירשנבאום פשוט. משבצת אקטואליה בפתיחה, פרשנות על סיפור המגיע מעבר לים, דיון בזווית אחרת על אחד מאירועי היום, מחקר חדש שפורסם או הצגה שתעלה בקרוב. הרבה תכניות ניסו את המתכון הזה, אבל רק מעטים הצליחו להביא אותו לרמה של 'לונדון וקירשנבאום' ולשמור עליו לאורך תקופה ארוכה כל כך.

רוקחיה של הנוסחה אולי לא יודו בכך, אבל בבסיסה, 'לונדון וקירשנבאום' היא עיתונות שרוצה לחנך את הצופה. היא עושה זאת גם בתוכן שהיא בוחרת להביא, שילוב של פוליטיקה, מדע, סוציולוגיה, תרבות ועוד. תוכן שלא תמיד הוא קל לעיכול בטלוויזיה המסחרית. הפורמט מכתיב דיון קצר ולא מעמיק במיוחד בכל נושא, אבל כזה שמכניס אל הצופה הביתה עולם שלא בהכרח הכיר.

היא עשתה זאת גם במסרים העקיפים שלה, כשהבולט ביניהם הוא הבחירה לתת ייצוג לאוכלוסיות המודרות לרוב מהפריים-טיים הטלוויזיוני ביניהם ערבים ונשים. במובן הזה, 'לונדן וקירשנבאום' היא פורצת דרך, כי היא בחרה להביא למסך אורח ערבי לא רק כייצוג של ערבי בסיכסוך, אלא כפרשן בתחום מומחיותו או כאדם שמביא סיפור שיש בו דבר מה, מלבד היותו ערבי. קשה להפריז בחשיבות הבנאלית שבהופעתן על המסך של נשים מומחיות לתחום הסייבר, או למדיניות גרעין.

היא עשתה זאת גם באופי הדיונים שהתנהלו בה, אמנם היו אלה דיונים של דקות בודדות בכל נושא, אבל בזכות ידענותם (ולאחר מותו של קירשנבאום רק ביחיד), סקרנותם ונסיונם של מגישי התכנית, הצליחו השאלות והתגובות למרואיינים ליצור שיחה מרתקת שיש בה גילויים חדשים לרוב. גילויים שאינם בבחינת 'חשיפה בלעדית' אלא דווקא הרהור מחודש, בנושא שנידון לעייפה. לא היה בה ביזוי של מרואיינים, גם כשאלו הגיעו מרחוק וכשעמדותיהם ותפיסותיהם היו קשים גם לצופה וגם למראיין. מצד שני מגישיה לא פחדו להיכנס לעימות רעיוני או ערכי עם אורחיהם.

סוד כוחה של התכנית הזו היה ללא ספק במגישיה, מוטי קירשנבאום ז"ל מענקי הטלוויזיה הישראלית שהתכנית שמרה על שמו כמצבה חיה, וירון לונדון שותפו. כאריות ותיקים שעשו וראו הכל בתולדות הטלוויזיה הישראלית, הם הגיעו לתכנית, סקרנים ורעננים. הם ידעו לנצל את גילם ומעמדם כדי להתמודד עם שיקולי ערוץ מסחרי. במובן הזה האכסניה של התכנית בערוץ 10, אפשרה את קיומה באופן שכנראה לא יכול היה להתאפשר בשום מקום אחר. ערוץ מסחרי שהעז לקבל את עמדת האנדרדוג שלו מול זכייניות ערוץ 2, וככזה לתת בין תכניות הבישול והריאלטי גם מקום לתוכן איכותי. אפשר רק להצטער על כך שעם המיזוג, יקבל עליו ערוץ 10 את דמותה של רשת.

בשמי ובשם צופים רבים אחרים אודה לעושים במלאכה. בית ספר לטלוויזיה ולעיתונות טובה.