השר האתיופי למים ולאנרגיה, Seleshi Bekele, הודיע בתחילת החודש לפרלמנט האתיופי שסכר התחייה יתחיל לפעול כבר בדצמבר 2020, וייצר 750 מגהוואט חשמל משתי טורבינות. לדבריו, ממשלת אתיופיה מצפה שהסכר יהיה פעיל במלואו בסוף 2022. כמו כן, הוא הודה שאיגוד המתכות וההנדסה – חברה של צבא אתיופיה שהייתה אמונה על בניית טורבינות לסכר, שראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד ביטל בסוף אוגוסט 2018 את החוזה שנחתם איתה בשל העיכובים החוזרים ונשנים ובשל העובדה שבמשך שבע שנות פעילות אף טורבינה לא הייתה פעילה  – השלימה רק 23 אחוז מהעבודה. הוא גם ציין כי סיבה נוספת לעיכובים בבניית הסכר היא שהגנרטורים, הטורבינות והציוד הנוסף שנרכש מפוזרים בנמלים ובמקומות נוספים ומשמעות הדבר היא יותר עלויות. שר המים והאנרגיה מסר הודעה זו לאחר יום קודם לכן, ב-2 בינואר, חתמה ממשלת אתיופיה על חוזה עם החברה הצרפתית GE Hydro France, יחידה של GE Renewables, במטרה להאיץ את השלמת בניית הסכר.

חשוב לציין בהקשר של סכר התחייה שזהו הפרויקט ההידרואלקטרי הגדול ביותר באפריקה ולאחר שתושלם בנייתו, הוא עתיד לספק 6.45 ג'יגהואט חשמל. מבחינת אתיופיה, הסכר הוא סמל לאתיופיה החדשה תחת ראש הממשלה, מלס זנאווי (1991-2012) וממשיכיו, ולכן גורלה של אתיופיה סובב סביב הסכר. ניתן לראות זאת גם בצעדים שאביי אחמד נוקט נגד השחיתות ונגד הצבא, שבאים לידי ביטוי גם בבניית הסכר.

נשיא מצרים א-סיסי וראש ממשלת אתיופה אביי אחמד בפגישה בנושא סכר התחייה ואספקת מי הנילוס למצרים. 10 ביוני 2018. (MENA via AP)

עוד חשוב לציין כי על פי נתוני הבנק העולמי, כשבעים אחוז מאוכלוסיית אתיופיה חיה ללא חשמל. לכך יש השלכות על שירותי היסוד המסופקים לאזרחים. רק 24 אחוז מבתי הספר היסודיים ו- 30 אחוז מהמרפאות ברחבי המדינה הם בעלי גישה לחשמל. בנובמבר 2017, אתיופיה השיקה את התכנית הלאומית לחיבור לחשמל – תכנית שאפתנית וכוללת שמטרתה לספק לאוכלוסיית המדינה, המונה כ- 110 מיליון נפש, גישה כללית לחשמל כבר בשנת 2025. כמובן, שלסכר נועד תפקיד חשוב במסגרת תכנית זו.

מי שולט בנהר?

כיום האוכלוסייה בכלל מדינות אגן הנילוס מונה כחצי מיליארד נפשות ותוך 20 שנה היא צפויה להכפיל את עצמה ולהגיע למיליארד בני אדם, עם ההשלכות הרות האסון הכרוכות בכך. רוב האוכלוסייה ניזונה ממי הנילוס או האגמים הנמצאים באגנו, וככל שהאוכלוסייה בכלל מדינות אגן הנילוס גדלה במהירות כך גם מנהיגי המדינות ירצו יותר להשתמש במי הנהר לצרכי פיתוח, אספקת חשמל, חקלאות ועוד. על כן נוסדה יוזמת אגן הנילוס (Nile Basin Initiative) ב- 22 בפברואר 1999, במטרה שכל מדינות האגן ינצלו את המים מבלי לפגוע באספקת המים של המדינות האחרות, אם כי לא נראה שזו אפשרות סבירה על רקע גידול האוכלוסייה המהיר.

הקמת סכר התחייה על נהר הנילוס הכחול באתיופיה. 24 בנובמבר 2017 (Photo by Gioia Forster/picture alliance via Getty Images)

מצרים עצמה נמצאת במשבר מים קשה, ומספקת כיום רק 660 מטר מעוקב מים לנפש מדי שנה. לפיכך, הידיעה על הקדמת פעילותו של סכר התחייה בשנתיים, הכתה בה כרעם ביום בהיר. מצרים חשה כי שעון המים מתקתק מאד מהר וכי בקרוב מאד היא תעמוד בפני שוקת שבורה ולא תוכל לספק יותר מים לכל תושביה, במיוחד בזמן מילוי הסכר. בכירים מצרים מתעקשים שעל פי ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו בשנים 1929 ו-1959 למצרים מגיעה כמות של 55.5 מיליארד מטר מעוקב מים מהנילוס מדי שנה. על פי אותם הסכמים, סודאן מקבלת 18.5 מיליארד מטר מעוקב מים. על פי אותם הסכמים, למצרים יש גם זכות להטיל וטו על כל פרויקט שעושה שימוש במי הנהר. מצרים, מצדה, מדווחת על כל פעילות שעושה שימוש במי הנהר ואף שולחת פקחים לעקוב אחר המתרחש כדי להבטיח שלא תהיה פגיעה בזרימת המים. על כן, היא זועמת על אתיופיה משום שהתחילה לבנות את הסכר בשנת 2011 מבלי להיוועץ בה. מבחינת מצרים רבים, זה היה מרגיז לראות כיצד מלס זנאווי ניצל את אירועי האביב הערבי במצרים בשנת 2011 על מנת להתחיל בפרויקט, ביודעו כי לא היה עם מי להיוועץ בקהיר באותה עת.

בתגובה לידיעה על הקדמת השלמת בניית הסכר אמר שר משאבי המים וההשקיה המצרי לשעבר כי "קהיר עוקבת בדאגה אחר ההתפתחויות האחרונות וכי אתיופיה לא תוכל למלא את אגן הסכר במים עד שתיישב את חילוקי הדעות שלה עם מצרים, אחרת ההתפתחויות הללו יציתו משבר חדש והדברים יסתבכו". נזכיר בהקשר זה כי כבר בשנות ה- 70 של המאה הקודמת איים הנשיא אנואר סאדאת ביציאה למלחמה במידה ומדינה כלשהי תפגע בזרימת מי הנילוס.

מצרים היא הנילוס

אז, כעת, מצרים נאבקת על הישרדותה. מקדמת דנא, עוד מימי הפרעונים, הנילוס הוא מצרים ומצרים היא הנילוס ולכן, על פי הגיון ומציאות אלה לפיהן הנילוס מספק 97% מצריכת המים של מצרים, אם תיחלש הזרימה בנילוס, מצרים ניצבת בפני סכנה קיומית. וכמי שנאבקת על קיומה, מצרים מנסה לבחון את דרכי פעולתה.

ככל הנראה, תפעל ארץ הפרמידות במספר מישורים. בצד הטכני, היומון אח'באר מצר טוען כי המצרים עתידים לעבור למה שהוא קורא תכנית ב', ולהחליף את המשרד הצרפתי המייעץ בענייני הסכר במשרדים המתמחים בפרויקטים הנדסיים שיעריכו את בניית גוף הסכר. במקביל, הם ככל הנראה יפעילו לחץ דיפלומטי כבד על אתיופיה להאט את קצב בניית הסכר ומילויו, ובמקביל ילחצו עליה לקבל מתווך הוגן מבחינתה, כדוגמת סין, שנהנית מיחסים טובים עם שתי המדינות. סביר מאד להניח שמצרים גם תפעל מול ישראל, אותה היא רואה כבעלת השפעה על ממשלת אתיופיה, לפעול מול ממשלת אתיופיה וללחוץ עליה להתגמש בנוגע לבניית ולמילוי הסכר.

הסכם השלום שנחתם בין אתיופיה לבין אריתריאה ב-9 ביולי אשתקד מעמיד את מצרים בפני בעיה קשה מאחר ואיבדה את אריתריאה, בעלת ברית בקרב על הסכר. לפיכך, מצרים בונה בסיס צבאי בג'יבוטי על מנת, בין השאר, לפקח על המתרחש באתיופיה ובסכר. מנגד, היא מחזרת אחרי סודאן ובמהלך החודשים האחרונים חלה התקרבות מהירה בין שתי המדינות למרות שנוכחות של טורקיה בסודאן. במצב העניינים הזה ולאור ההפגנות הבלתי פוסקות בסודאן נגד שלטונו של הנשיא עומר אל-בשיר, מצרים הביעה כבר תמיכה בהמשך שלטונו של עומר אל-בשיר ונגד המפגינים. מצרים אף עלולה לתמוך בגורמים מקומיים באתיופיה המתנגדים לשלטונו של אביי אחמד כמו הטיגרה.

בסופו של דבר, מדובר לא רק במלחמה על המים אלא במלחמה על נכסים וסמלים לאומיים משני הצדדים. סכר התחייה, סמלה של אתיופיה החדשה, אל מול הנילוס, מקור חייה של מצרים. במידה ויכלו כל הקצין, קשה לדעת האם מצרים תשקול יציאה למלחמה נגד אתיופיה בגין הסכר, אבל זו גם אפשרות שעומדת תמיד על הפרק, במיוחד כשמדינה נמצאת במלחמה על קיומה.