מבלי שמרבית הישראלים שאינם דוברי רוסית שמו לב לכך, לפני שבועיים הלך לעולמו אחד הסמלים המשמעותיים של העלייה מברית המועצות לשעבר: העיתון הישראלי ברוסית 'ווסטי', מבית ידיעות אחרונות, הופיע בפעם האחרונה כעיתון מודפס. לא מדובר רק בעיתון, אלא בחלק ממשי מההיסטוריה של עליית שנות התשעים: 'ווסטי' היה גורם משמעותי בקליטתם בארץ ובהתארגונתם החברתית והפוליטית של מיליון עולים, הציב סדר יום סקטוריאלי וכללי לציבור דובר הרוסית וגם לחברה הישראלית בכללותה, וגם במה שממנה קמו מפלגות ומנהיגי ציבור שעם השנים יתברגו לצמרת השלטונית.

ברבע המאה שעברה מאז הקמתו, הרבה דברים הספיקו להשתנות: מרבית העולים השתלבו בחברה הישראלית, התקשורת נהייתה אינטרנטית ודיגיטלית ומעמד העיתונות המודפסת הלך וירד. 'ווסטי' נאבק לשרוד בתוך המציאות המשתנה הזו, ולבסוף הוחלט ב'ידיעות' על הפסקת הופעתו של העיתון המודפס, שבתחילה הופיע מדי יום ובשנתיים האחרונות מדי שבוע. כעת עבר לאתר אינטרנט בלבד וכמחצית מעובדיו פוטרו. השאלה האם הפסקת ההדפסה היא חלק מתהליך רחב של שקיעת העיתונות המודפסת, או תוצאה של זלזול מצד מוציאיו לאור בצורך שעדיין קיים בקהילת דוברי הרוסית, נותרת פתוחה.

עיתון וסטי המודפס האחרון. בכותרות – פרידה מהכנסת ה 20 . ישראל שולחת מסר שלא משתמע לשני פנים לרוסים, לאיראנים וגם לאמריקאים, בהקשר להפצצת נשק איראני בסוריה. (צילום באדיבות המרואיינים)

כדי להבין מה היה 'ווסטי', צריך לחזור אחורה לתחילת העלייה בשנות התשעים. "הרעיון של מקימי העיתון היה להיות עיתון לדוגמא בשפה הרוסית" מספר ל'דבר ראשון' סשה וילנסקי, עורך העיתון בשנים האחרונות שפוטר בסוף החודש שעבר עם סגירת המהדורה המודפסת של העיתון. "הוא התחיל כעיתון תחת מעריב שנקרא 'וריימה' (זמן ברוסית). נלקחו לשם העיתונאים הכי טובים שהיו בשוק, מדובר בתקופת 91-92 ממש בהתחלה של גל העלייה. זה היה פיצוץ מכיוון שנוצר עיתון ברמה מאוד גבוהה לקהל הולך וגדל שצמא לדעת מה קורה בארץ שאליה הגיע. ב-1992, בעקבות פיצוץ בין הנהלת 'מעריב' לעורך הראשי אדוארד קוזנצוב, עברה המערכת ל'ידיעות אחרונות' שנתנו לעיתון בית. שם העיתון שונה ל'ווסטי', שזה 'ידיעות' ברוסית. מאז במשך 26 שנה, זה העיתון הנחשב ביותר בקרב העולים".

עולים חדשים מאוקראינה. צילום ארכיון: פלאש 90

"זה היה אחד העיתונים המובילים בשפה הרוסית עם העיתונאים הכי מקצועיים", מספרת שרת העלייה והקליטה עד לא מזמן, חברת הכנסת סופה לנדבר (ישראל ביתנו). "היו שנים בהן הביטוי שלי ברחוב הרוסי היה שהצלחנו לפתח אימפריה של תקשורת, אך פעם אחר פעם העיתון הזה נסגר ועיתון שם נסגר, וקיצוצים בכל כיוון. בתוך זה, ווסטי היה עיתון חוקר שחקר המון מקרים שקשורים במגזר הרוסי ולא רק. הם הובילו את הכניסה לישראליות בקרב דוברי הרוסית, הכניסו לעלייה את הקשר והגשר עם מדינת ישראל. העיתון הדגיש וכתב על נושאים רבים ובעייתיים שקשורים לעלייה, הוא היה סוציאלי וחברתי – זה עיתון שקם עם קליטת העלייה ועזר לקלוט אותה. עיתון הוא כלי לרכישת ידע, קודם כל למבוגרים, עולים מבוגרים ופנסיונרים גדלו במדינה שהרוסית בה הייתה אחרת לגמרי ולכן נדרשו עיתונאים ששלטו בשפה הרוסית ברמה הכי גבוהה בשביל לקלוט עליה של מיליון איש".

על-פי סקרים שנערכו בשנים האחרונות, קרוב ל-42% מקרב ציבור העולים מחבר העמים רוכש את המידע האקטואלי שלו בתקשורת בשפה הרוסית בלבד, וגם אלו שנחשפים לתקשורת השפה העברית מתעדכנים במקביל בתקשורת דוברת הרוסית בישראל ובעולם. מדובר בציבור של מעל לחצי מיליון דוברי רוסית החיים בישראל.

סשה וילנסקי, העורך האחרון של 'וסטי' (באדיבות המצולם)

"התפוצה היומיומית שלו הייתה מכובדת והיה ציבור רב שקרא אותו מיום ליום, אך גולת הכותרת שלו הייתה מוסף סוף השבוע שהיה יוצא מן הכלל, עם תחקירים מעמיקים, פרשנויות פוליטיות ועוד", ממשיך וילנסקי. "בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 התחילו להיווצר סכסוכים בין ידיעות אחרונות וקוזנצוב. בעיניי, בבסיס שלהם הייתה גזענות שלוותה בפטרנליזם. פתאום החליטו שלא קוזנצוב צריך לנהל את העיתון, אלא מנכ"ל. אז במקום שהמנכ"ל  יתעסק בהיבט האדמינסטרטיבי התחיל שם מאבק על מי יוביל את הקו בין קוזנצוב למנכ"לית, יוליה שמאלוב ברקוביץ'".

"בסופו של דבר, הוויכוח הוביל לפרישתו של קוזנצוב כי מערכת ידיעות תמכה בשמאלוב-ברקוביץ' שאחר כך עברה להיות המנכ"לית של ערוץ 9. משם התחיל סבב מתחלף של עורכים. צריך להבין, קוזנצוב היה איש מאוד חזק. הוא היה פרסונה. איש מאוד חכם, מאוד כוחני במובן הטוב של המילה. העיתונאים ראו בו מנהיג של העיתון. מדובר בבנאדם שישב בתא הנידונים למוות בברה"מ, מה כבר היה יכול להפחיד כזה בנאדם? שיצעקו עליו ב'ידיעות אחרונות'?"

שמו של אדוארד קוזנצוב, ממייסדיו של העיתון והעורך המיתולוגי שלו, חוזר רבות לאורך סיפורו של העיתון. קוזנצוב היה איש תקשורת עוד בברה"מ, ב-1970 היה ממובילי 'מבצע חתונה', שם הקוד שניתן לניסיון חטיפתו של מטוס אזרחי ריק ביוני 1970 בעיר לנינגרד (כיום סנט פטרבורג) על-ידי קבוצת יהודים מסורבי עלייה, שכל רצונם היה להגיע לישראל ולהסב את תשומת לבה של הקהילה הבינלאומית למצוקתם של יהודי ברית-המועצות המבקשים לעלות. קוזנצוב נידון לעונש מוות, אך בעקבות לחץ בינלאומי הומתק עונשו ל-15 שנות מאסר.

העיתון שהקים מפלגה

"וסטי היה מהתחלה מאוד פוליטי ומאוד ימני בהנהלת העורך האגדי של העיתון, אדוארד קוזנצוב", מספרת לדבר ראשון לילי גלילי, עיתונאית ומחברת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון" על העלייה מברה"מ לשעבר, "הוא דמות עם עוצמות אישיות אדירות ואידיאולוגיות ואיתם הוא גייס את העיתון לצרכים של הקהילה. ב-94-95 התחיל דיבור על צורך בהקמת מפלגה, היה דיבור על ההתחלה שזה יהיה אנטולי שרנסקי שינהיג אותה, למרות שהוא לא רצה. קוזנצוב, שהיה קרוב אליו, היה בין אלו שלחצו עליו לבנות את המפלגה. מה שקרה אז ניתן לתאר כעיתון שמקים מפלגה ולא רק מבחינת הפרסום. כל הפגישות על הקמת המפלגה היו במטבח אצל קוזנצוב שראה בתפקיד של העיתון כמייצג הקהילה ולתקן את המדינה בכיוון שהוא ראה".

ראש הממשלה, שמעון פרס, מברך את אסיר ציון המשוחרר, אנטולי שרנסקי, בהגיעו לישראל, 1986 (צילום: נתי הרניק / לע"מ)

"צריך להבין שבהתחלה לא היו עיתונים רציניים בשפה הרוסית", ממשיכה גלילי. "עם גל העלייה התחילו להיפתח עיתונים בטירוף, יש לך הכל ממקומונים וחינמונים עד לעיתונים יומיים, שבועונים, מגזינים ועוד. בשלב מסוים זה הגיע למעל 100 פרסומים ברוסית – התחילו לראות בזה כעסק ולא רק כשליחות וצורך. עניין העסק נגמר די מהר ונשארו כמה עשרות עיתונים, אך הם היו עם שליחות".

תפקיד מלכד או מבדל

גלילי מוסיפה כי עיתונות מהגרים יכולה לשחק שני תפקידים – או תפקיד מלכד,כלומר שימור ועיצוב המסורת של המהגרים עם חיבור לערכים והנורמות של החברה אליה היגרו, או תפקיד מבדל – שמשמר את הזהות שלהם כקהילה נפרדת. לדעתה, 'ווסטי', שימש בתפקיד מבדל לאורך שנים ארוכות בכוונת מכוון, בעיקר כשהוא נענה לצרכים של הפוליטיקאים הרוסים. "לפוליטיקה הרוסית יש זכות קיום רק אם לקהילה יש צרכים נבדלים והיא נבדלת – אחרת אין בהם צורך. לכן, העיתון חויב להדגיש את המבדל, על מנת לשמר גם את הפוליטיקה וגם את הקהילה. זה מובן אם מסתכלים על התקופה שהוא קם, הקהילה הייתה במצב איום, מכל הבחינות, תעסוקה ודיור ותחושות השפלה וכו', העיתון בהחלט ליבה את זה ונתן ביטוי לקולות הללו. למרות שהיו עוד עיתונים שעסקו בענייני השעה בקרב ציבור דוברי הרוסית, וסטי היה הסמל והמוביל כאשר אחוז הקוראים את וסטי מבין ציבור קוראי העיתונים ברוסית עמד על 25%".

לילי גלילי (תמונה באדיבות המצולמת)

"אחרי שקוזנצוב עזב התחילה תקופה לא פשוטה", מספר וילנסקי. "תפוצת התקשורת האינטרנטית התחילה לגדול במהירות, קמו אתרי חדשות רבים וביניהם YNET. בנוסף לכך קמו אינסוף אתרים בשפה הרוסית – אנשים התחילו לקרוא פחות עיתונים ועברו לאט לאט לאינטרנט".

מוצר ייחודי או נוסטלגיה שעבר זמנה?

וילנסקי טוען שלמרות הדעה הרווחת, הצטמצמות קוראי העיתון לא נבעה בהכרח בגלל הזיהוי המיידי של קוראי הדפוס עם הדור המבוגר והפנסיונרים ושהמותג המודפס 'וסטי' המשיך להיות רלוונטי "חושבים שקהל מבוגר שלא יודע להשתמש באינטרנט, זה קהל היעד של העיתון – זו טעות. קהל היעד של העיתון זה אנשים שרוצים לקרוא את העיתון המודפס, ועולים חדשים שמגיעים לארץ, למרות שהם מכירים את האינטרנט. העיתון המודפס אפשר לקהל העולים לקבל תמונה רחבה של מה שקורה בארץ ואי אפשר להשוות את זה עם שום דבר. זו הייתה טעות לחשוב שזה עיתון רק לפנסיונרים. נכון, אנשים מבוגרים רגילים לקרוא עיתון. אבל למה היום, עם האינטרנט, ישראל היום, ידיעות אחרונות, הארץ, מקור ראשון ועוד פורחים? כי רק מבוגרים קוראים אותם? לא. הרי לא סוגרים את ידיעות אחרונות כי Ynet פורח. כולם אומרים שהפרינט הולך ונעלם, אבל אף אחד לא מזדרז לסגור את הפרינט – כי עיתון מודפס זה מותג בפני עצמו".

אל מול זאת טוענת אולגה וולפסון, בעלת משרד התקשורת השיווקית 'פרטיזן' המתמחה במגזר דוברי רוסית, שהביקורת על דעיכתו של העיתון לא יכולה שלא לעבור דרך פריזמת עליית עידן האינטרנט. "אין ספק ש'וסטי' הוא סוג של סמל של המגזר והעלייה הגדולה", אומרת וולפסון. "הוא היה האורים והתומים של המגזר, עבר דרכו כל המידע, הפרסום והתוכן האפשריים. באותה תקופה משרדי פרסום קונבציונלי היו בפריחה, לא היו יותר מדי כלי תקשורת, לא הייתה טלויזיה, אינטרנט, פייסבוק ורוב הכסף לפרסום הלך לעיתונות ולרדיו. אבל יש מגמה עולמית לכיוון הדיגיטל, זה לא משהו שקרה ספציפית ל'ווסטי' או למגזר הרוסי בארץ. לקרוא עיתון, למרות שיש בזה קסם מסוים, זו מחלת העבר. לדעתי זה עניין טבעי".

"כבר ב-2008 עשו סקרים אינטרנטיים שחזו שהעיתונאות הרוסית תחזיק מקסימום עשור – וזה בדיוק מה שקרה", ממשיכה גלילי. "אפשר לדמיין מישהו בן 30 שגר 25 שנה בארץ שיקרא את עיתון וסטי? אין סיכוי. גם עולים ילכו היום דבר ראשון לאינטרנט. צריך להגיד אבל שהעיתון השתנה. העיתונים הראשונים שהודפסו בארץ היו דפים ארוכים ארוכים של מלל רב בלי תמונות – הבסיס לזה היה ככל הנראה סובייטי, אבל המצב השתנה".

וילנסקי טוען שלמרות השינויים מסביב, הסיפור של 'וסטי' יכול היה להסתיים אחרת ומפנה את האצבע המאשימה לעבר המו"ל – ידיעות אחרונות. "הבעיה הייתה שאף אחד לא התעסק באיך להפיץ את העיתון, זה לא עניין אף אחד ולא רצו להשקיע בזה", הוא טוען. "לפני שנתיים לעיתון לא הייתה גרסה אינטרנטית, וכולם ידעו שווסטי הוא הבן החורג של ידיעות אחרונות. כשגייסו אותי למערכת דיברתי עם המנכ"לית, יעל אדמוני, ונשאלתי לדעתי מה צריך לעשות. הצעתי לסגור את העיתון היומי כדי לפתוח אתר אינטרנטי ולתת פוש לעיתון סופשבוע. אני שחזרתי את מערך התחקירים והמאמרים העיתונאיים, ולא סתם תרגומים מידיעות אחרונות ו-Ynet".

מהלך ההבראה של וילנסקי נועד להציב מחדש את העיתון בזירת התקשורת דוברת הרוסית. העיתון היומי נסגר ובמקומו המערכת התעסקה בלייצר מוסף סוף שבוע יוקרתי המשתרע על-פני יותר מ-80 עמודים מלאים בתוכן אקטואלי, תחקירים ופרשנויות בנושאים פוליטיים אך גם בדיונים על תרבות, אומנות, פנאי וכו'. "הפכנו לעיתון עצמאי, שעובד עם תקציב משלו וגיוס אנשים משלו. אני גייסתי את העיתונאים הכי טובים בשוק מקצוות התקשורת בלי תמריצים כספיים גדולים בעיקר בשביל לייצר עיתון איכותי שהתכתב עם אתר האינטרנט והחליף חומרים אחד עם השני".

משרדי מערכת העיתון 'ווסטי' לקראת סגירתו (ללא קרדיט)

לטענת וילנסקי, הנהלת 'ידיעות' לא היתה מעוניינת לקדם, להרחיב ולהעשיר את העיתון. "האנשים שהיו אמונים לקדם את העיתון ישבו על הכסאות שלהם, למה להם לרוץ ולחפש ספונסרים ומשקיעים ומפרסמים לאתר ולעיתון?", הוא שואל בציניות, "עד היום אני נתקל בהלם מכל מה שהיה, ואני לא מתבייש להגיד את זה: זו תוצאה של גזענות ופטרנליזם של מערכת ידיעות אחרונות. כשעברנו לבניין המפואר בראשון לציון, פתאום עיתון וסטי הפך להיות תחת גג ידיעות תקשורת – שהיא בכלל רשת מקומונים ווסטי קוטלג כמקומון בשפה הרוסית. למה? השד יודע. אני 28 שנה בארץ ו-27 שנה עוסק בעיתונאות ישראלית – אני מתיימר להגיד שאני קצת מכיר את המדיה והשטח. הייתי מנהל מחלקת חדשות בשפה הרוסית בחברת החדשות, ומעולם לא התערבו בהחלטות שלי – אם נותנים לעורך הראשי אמון לקדם דברים, אז תן לו אמון. כאן אני נתקלתי בחוסר אמון טוטאלי, כאילו אני טירון שירד אתמול מהמטוס עם כובע פרווה ופסנתר ביד ולא יודע לא איך עושים עיתון, מה זו ישראל ומי קהל היעד שלי".

וילנסקי מציין שבתחילת עבודתו הרגיש שהעיתון עולה על מסלול התקדמות, אך לטענתו, עם הזמן עלתה התחושה שהנהגת העיתון אינה מבקשת להשקיע בו את ההשקעה הנדרשת, ואף הפריעה לעבודתו. "לא חלמתי שאהיה העורך של עיתון וסטי, זה היה כבוד גדול. הבעיה התחילה כשהתחילו להתערב לי בתכנים. היה פיקוח בלתי נפסק. ואני שאלתי את עצמי האם אני עורך ראשי, או מבצע פקודות?

"החצי השני של הבעיה", מוסיף וילנסקי, "זה הקידום של האתר והעיתון. פרסום ותוכן אלו דברים שהולכים ביחד… בשנה הראשונה ניסיתי להבין למה אנחנו לא מקדמים את האתר באופן רציני והכלי היחיד שדרכו קידמו את האתר היה הפייסבוק. כששאלתי על כך אמרו לי שזה כי לא היה לנו מספיק טראפיק ואני אמרתי בואו נקדם את האתר: שלטי חוצות, פרזנטציות – להקים מערך פרסום רציני באתרים ועיתונים אחרים ואמרו לי 'לא, עד שנגיע לכמות מסוימת של כניסות זה לא יקודם'. כשביקשתי לקדם דברים ואמרתי 'בואו ננסה', הסבירו לי למה אי אפשר לעשות את זה. זה הגיע למצב שבו באחת הישיבות טרקתי את הדלת ואמרתי שאם חושבים שאני לא מבין במסחר ושיווק אין לי מה לעשות בישיבות האלו".

משרדי מערכת העיתון 'ווסטי' לקראת סגירתו (ללא קרדיט)

נשמע שמדובר פה במהלך שמבקש שהעיתון לא ימשיך, אני אומר לוילנסקי. "נכון, מדובר פה במדיניות כושלת, חוסר רגש מוחלט כלפי העיתון. אז יש עיתון? יופי. אין? לא נורא. מה הרוסים האלו מסתובבים לנו בין הרגליים, זו הייתה התחושה. יש 1,001 שיטות שבהן ניתן היה לשנות ולקדם את העיתון. אם העיתון לא מצדיק את עצמו בואו נוריד את המוספים, נשנה את הגודל, נוריד עלות או אפילו נחלק חינם ונעשה ממנו ישראל היום – הייתי מעדיף הכל כדי שהעיתון יהיה קיים. יש היום עיתונים ברוסית שהם נפוצים אבל הם כמה רמות מתחת לוסטי.. לנו במערכת של העיתון שהוא מספר אחת ברוסית במדינה היו שישה אנשים כולל אותי, וזה עיתון שהתחיל ממאה איש. על זה, במרץ לפני שנה גזרו את שכר הסופרים של העיתון ואמרו ששכר הסופרים נשאר באתר. אני לא הסכמתי לזה ואמרתי שאני מתפטר, המנכ"לית, יעל אדמוני, ביקשה שאשאר כדי שננסה להציל את העיתון, ובכל מקרה אמשיך לעבוד ולקדם את האתר.

"אמרו לי – המו"ל לא רוצה להמשיך כי מפסידים כסף, וזהו"

מהלך הסגירה התנהל בהנחתה מלמעלה. "לפני חודשיים, ביום ראשון במקום ישיבת מערכת נקראתי אליה והיא הודיעה לי שסוגרים את העיתון ב-31 לדצמבר. איך סוגרים, מה סוגרים? המו"ל לא רוצה להמשיך כי מפסידים כסף וזהו. כששאלתי מה איתי ועם הצוות שלי הודיעו לי שגם אנחנו הולכים. קראו לי לגייס צוות, להקים אתר ולהעמיד מחדש עיתון, והיום 'הכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת' – ככה זה נשמע. מתוך שישה עובדים שפוטרו, ארבעה הם שנתיים-שלוש לפני הפנסיה, אנשים שכל חייהם זו העיתונות. 22 שנה עבדו בעיתון. מה הם יעשו עכשיו? פשוט זרקו אותם", אומר וילנסקי בעצב.

שרת הקליטה לשעבר לנדבר מספרת על התכנסות דחופה של ועדת הקליטה והעלייה כדי לדון באפשרות להציל את גרסת הדפוס של העיתון. מנכ"ל וסטי, ינון אנגל, הסביר בוועדה כי הסיבה להחלטה לסגור את מהדורת הדפוס היא דעיכתו האיטית של העיתון והציע אפשרות של תעדוף הפרסומים הממשלתיים בתקשורת לעיתון וסטי – מהלך שלא צלח לבסוף. "ניסינו לבדוק אם קונצרן ידיעות אחרונות יכול לעשות משהו כדי להציל את העיתון, אבל זה לא קרה. זה עסק פרטי שמנהל את עצמו כפי שהוא מנהל על-פי החוקים שלו. הם אמרו שצריך לחזק את ידיעות אחרונות ואת המשפחות של העיתונאים דוברי העברית, והפקירו את העיתון לציבור הרוסי", מספרת לנדבר. "ואני רואה שאף אחד לא מתחשב לא בשפה ולא ברמה של העיתון. כל מה שהבנו מהמנכ"ל מהישיבה בוועדה זה שהוא דואג לעיתונאים דוברי העברית, ולכן אני שואלת: ומה עם העיתונאים שפוטרו והמשפחות שלהם? זה מאוד חבל".

שרת הקליטה סופה לנדבר במצעד לכבוד 70 שנה ליום הניצחון עם וטרנים (צילום: נתי שוחט/ פלאש 90).

"שני הצדדים אשמים, וציבור גדול נשאר ללא עיתון"

"בסגירת וסטי היו שני צדדים אשמים", מספר פבל מרגוליאן, שדרן ועיתונאי בתחנת הרדיו הישראלית בשפה רוסית 'פרבויה רדיו' (מרוסית: רדיו ראשון). "הנהלת ידיעות אחרונות ראתה מה הולך עם העיתון, שהוא מתכווץ ומתכווץ מבחינת התפוצה שלו אך המשיכו להדפיס אותו באותה המתכונת כפי שהוא היה לפני עשור. כל העיתונים התכווצו, זו תופעה עולמית. אבל עיתון חלש המכוון לאוכלוסיה מסוימת הוא חלש כפליים. אך ידיעות אחרונות המשיכו להדפיס עיתון באותה מתכונת. הם סגרו עיתון יומי ונשאר רק עיתון סופ"ש עבה ב-15 שקלים כאשר הקורא הממוצע של העיתון נשאר ברמה סוציואקונומית נמוכה, מדובר בעיקר באנשים מבוגרים שבשבילם זה יקר, במקביל לכך אנשים מתחת לגיל 50 זלגו מהר לאינטרנט. ההנהלה הייתה צריכה לעשות משהו עם זה; אולי להקטין את נפח עיתון, אולי להוריד מחיר – אבל לא עשו שום דבר. הם ראו עיתון גוסס ולא חיפשו פתרונות".

"במערכת העיתון גם לא עשו שום דבר, אם מספרים שניסו להגיד משהו, להתווכח וכו'. זה לא קרה. הם המשיכו באותה מתכונת של לפני עשר שנים. מדובר באנשים שרגילים לעיתון שמרני, היה צריך לשנות משהו מבפנים ולא עשו אותו. העיתון היחיד, פלוס מינוס רציני, שנשאר היום בשוק זה נובסטי (מרוסית: חדשות – ד.ט) וציבור גדול, בעיקר של פנסיונרים, נשאר בגדול ללא עיתון. וסטי היה עיתון מוביל בתקשורת הרוסית 20 שנה – ולחסל אותו לגמרי זה צעד שאני פשוט לא מבין. זה דבר שהוא כואב לאנשי תקשורת ולציבור דובר הרוסית בכלל. למיטב הבנתי גם ידיעות אחרונות לא רצו לעשות שום דבר כדי להציל את העיתון, הם רצו לסגור אותו וסגרו אותו. הם חושבים שיש להם אתר וזה מספיק – אבל מבחינתי זה לא מספיק. המון אנשים מבוגרים כל החיים קראו עיתון ורצו להמשיך – אבל אני מניח שבידיעות חושבים רק ביזנס ואולי עוד משהו – כי יש מקום לעיתון, אולי קטן, אבל איכותי בשוק הרוסי. אני משוכנע בזה".

עולים קשישים במרכז קליטה. צילום: מרים אלסטר / פלאש 90

במקום עיתון מודפס, רשתות חברתיות ברוסית

איך תשפיע סגירת 'ווסטי' המודפס על התקשורת בשפה הרוסית בישראל? וולפסון מציירת תמונה מורכבת. "אני רואה במשך 15 שנה איך הזירה התקשורתית בשפה הרוסית מתנהגת ומתפתחת, המגמות הן מטורפות. יש מעבר משוק מצומצם ומרוכז מאוד וממוקד מאוד בו עוגת הפרסום התמקדה בעיתון אחד ותחנת רדיו אחת וזה הלך והתרחב יותר ויותר. נפתחו עשרות עיתונים, תחנות רדיו, נפתח ערוץ 9. התפתח שוק תחרותי ששינה את הרגלי צריכת התקשורת. בחמש השנים האחרונות חלה תפנית ועולים כל שנה בממוצע 15 אלף עולים מברה"מ ואנו רואים לחלוטין שמדובר באנשים אחרים – זו לא העלייה של שנות ה-90, הם צורכים את המידע בצורה אחרת. הקהילה דוברת הרוסית מונה 300 מיליון איש ברחבי העולם כאשר לרבים יש חברים וקרובים בארצות רבות והתקשורת ביניהם מתקיימת במרחב הדיגיטלי. יש לי חברה בניו יורק ומשפחה בגרמניה, ואחות בקנדה וחברים ברוסיה וכו'. מי שאמצו את השימוש באינטרנט הכי מהר בארץ היו דוברי הרוסית, גם בגלל הרקע הטכנולוגי וגם כי זה כלי שעוזר לנו לשמור על קשר ולהתעדכן במה שקורה בכל מקום בעולם, דבר שקשה לקבל היום מעיתון או אפילו מטלוויזיה".

"בנוסף לכך, בשנים האחרונות התחילו להתפתח הרבה אתרי תוכן דיגיטליים שמתעסקים בנישות מסוימות. התפתח אתר כלכלי, ואתרים של לייף סטייל וזירות בלוגרים. וגם וסטי פנו לשם, הם פתחו אתר לעיתון ואתר למגזין שלהם ולשם הם מגייסים פרסומות. העוגה הפרסומית מתחלקת בצורה שונה, עיתונים בקושי מקבלים משהו ומדובר בעסק, וכאשר בעסק משהו מביא לך רק הפסדים אתה סוגר אותו. לדעתי זו החלטה נבונה להמשיך להשקיע באינטרנט ולהביא את העיתון לגרסה דיגיטלית – כל העולם הולך לזה ולא צריך לראות בזה משהו מפתיע, זה לא משהו שפתאום קרה לוסטי. העולם הפך להרבה יותר מיידי והדפוס לא מצליח לספק את הצורך של המיידיות".

"היעד שהוצב היה לאפשר לקהילה להשתתף בהחלטות הגדולות והוא מומש"

"העיתונות הרוסית הייתה מגויסת במובן המדיני, הפנים פוליטי, היחס למגזר הקולט וכיוצא בזה", מוסיפה גלילי. "וסטי נתן ביטוי עצום לכאבים והתחלואים של הקליטה ובעיקר הכלים של הקליטה. זה דבר מאוד טבעי בתקופה של בניין האומה, בהמון מובנים כמו שזה היה פה בתקופת הקמת המדינה – כל העיתונות הייתה מגויסת. שם היא הייתה מגויסת לבנייתה של קהילה ולא מדינה אבל הצורה, המידה והאופן זהים".

"העיתונות דוברת הרוסית הייתה תמיד בקשיים כלכליים, מההתחלה שמעריב היו הבעלים ודרך כל הגלגולים לא ראו בה יותר מנספח צד שלא היו מביטים מה קורה בו. היא גם הייתה גזענית באופן מובהק ורק ימנית. קוזנצוב טען שהוא לא מוצא כתבים שמאלנים מוכשרים בקהילה, וגם בהקשר של הגזענות, הוא ציין שהקהילה היא גזענית והוא כותב ברוחה של הקהילה. 'הרי בסוף אני רוצה שיקראו את העיתון', הוא היה אומר".

נתן שרנסקי. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"המהלך הכי משמעותי של העיתון היה הקמת מפלגה שכוונתה להשפיע על כל החברה הישראלית ולא רק על הקהילה. היעד שהוצב היה לאפשר לקהילה להשתתף בהחלטות הגדולות והוא מומש. עם הקמת ישראל בעלייה ואחר-כך ליברמן, בתהליכים שהעיתונות החלה להוביל ובראשם וסטי – אכן הקהילה התחילה להשפיע על סדר היום בישראל. היום תראה את מיקומם של אדלשטיין, אלקין וליברמן ועוד – הם בתפקידי מפתח וזה התחיל שם, בוסטי. קוזנצוב העמיד את הדמויות הללו וכתב עליהם, צריך להבין שרבים שהגיעו לארץ כלל לא ידעו מי זה שרנסקי ולמדו עליו פה. היה צריך לשווק אותו ואת הפורום הציוני שהוא הקים".

"אין לי טענה לעיתון בהקשר האידיאולוגי שלו", טוענת גלילי. "העיתון שירת צורך מסוים וקידם יעד מוגדר וגלוי שלא נעשה בסתר – בנו קהילה, אחר-כך בנו מפלגה וגמרו את תפקידם ההיסטורי. פעם קוזנצוב אמר לי שהוא תפס באופן לא נכון את העיתון, כלומר בגישה של לנין על עיתון שמשרת תהליכים פוליטיים וכו', והייתה טעות בלהעמיד את העיתון כל כך לטובת הקמתה ושירותה של המפלגה. זו הייתה חרטה עיתונאית כזו אבל היא לא שינתה את זה שזה נעשה בדעה צלולה בכוונתו והשפעתו".

"אפשר להגיד שהמטרה הפוליטית של העיתון בהמון מובנים הושגה, ובד בבד עם ההתקדמות האדירה של העיתון בגודל, המוספים והתכנים מספר הקוראים הפוטנציאלי רק התדלדל", מסכמת גלילי, "תוסיף על זה את זה שהקהילה הרוסית בארץ בנתה ב-15 שנים האחרונות קהילת תקשורת טרנס לאומית שלא מסתפקת רק בעיתונות מקומית ורוצה לדבר עם עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם בשפה הרוסית".

"מבחינת ידיעות אחרונות ווסטי לא נסגר אלא עבר לאינטרנט, אבל אלו מדיות שונות לחלוטין", מסכם וילנסקי. "זו שאלה לאן האתר יתפתח, לא חסרים היום אתרי חדשות ברוסית בארץ וצריך למצוא מדיניות ואסטרטגיה כדי לא לחקות עוד אתרים אחרים, כי זה מה שכולם עושים, אחד מחקה את השני. צריך למצוא דרך מקורית כדי לקדם את האתר ובעיניי זה לא עומד היום בראש סדר העדיפויות של מי שמוביל את האתר של וסטי. אני מקווה שלמותג האינטרנט יהיה עתיד, אני מקווה שיצליחו לכוון אותו להיות שווה למותג המפואר של וסטי אך מקביל לכך יש לי חששות כי לפי ראות עיניי, ואולי אני טועה, במדיניות הנוכחית אין נכונות לעשות מזה משהו – לפחות לבינתיים. אולי בעתיד זה ישתנה".

תגובת "ידיעות אחרונות" לטענות המועלות בכתבה לא נמסרה עד למועד פרסומה.